- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
אחרי שצפיתם כבר בכל מה שיש לעולמות של "מארוול" ו"פיקסאר" להציע, בואו לגלות את הסרטים המיוחדים והנפלאים שמסתתרים בקטלוג של "דיסני פלוס" ואולי לא שמעתם עליהם.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
שירות הסטרימינג דיסני פלוס (Disney Plus) זמין בישראל כבר כמעט חודש, ועמו זמינה כמובן גם ספריית תוכן עשירה, הכוללת קלאסיקות ענקיות וכמה מהסרטים המצוינים ביותר של העשורים האחרונים.
לצערנו, הממשק הגרוע, התקצירים סתמיים והמערכת כמעט מתעקשת שלא להוסיף לתיאור שמות במאי ושחקנים. התוצאה: את רוב היצירות המעניינות באמת צריך לדוג ולגלות במקרה תוך כדי שיטוט, וגם כשמוצאים - לא תמיד יודעים במה מדובר. לא זו בלבד, האלגוריתם מרבה לדחוף בעיקר את התוצרים שנוצרו על-ידי דיסני עצמה, ודוחק הצידה את הספרייה המרשימה של אולפני פוקס המאה ה-20.
בדיוק בשביל זה - אני כאן. אחרי חפירה מעמיקה בספריה של שירות הסטרימינג החדש, חזרתי עם עשר המלצות לסרטים שאולי פספסתם או לא שמעתם עליהם, אבל ממש-ממש כדאי לכם (הקטלוג השלם, כאמור, כולל גם סרטים גדולים, אהובים ומוכרים כמו מת לחיות או הטורף שלא צריכים את המלצתי - ולכן לא נתעכב עליהם הפעם).
"לחיות בתמונות" (One Hour Photo) | בימוי: מארק רומנו, 2002
נתחיל עם מותחן מטריד במיוחד, בכיכובו של רובין וויליאמס האחד והיחיד. עובד בחנות פיתוח תמונות (זוכרים שיש דבר כזה?) מפתח אובססיה למשפחה אחת שהיא לקוחה קבועה בחנות, מייצר לעצמו עותקים של התמונות שלה ותולה אותן בביתו. עד כאן הכול נורמלי וסביר.
אבל יום אחד, תוך התבוננות בתמונות חדשות, הוא מזהה דבר נורא שעומד לקרות ומתלבט אם להזהיר את המשפחה. אם יש רק סיבה אחת לצפות בסרט, זוהי תצוגת המשחק הפנומנלית של וויליאמס המנוח בתפקיד הראשי, בהופעה שונה לחלוטין מכל מה שראיתם ממנו לפני כן.
"תא טלפון" (Phone Booth) | בימוי: ג'ואל שומאכר, 2002
נמשיך עם מותחן נוסף, אינטנסיבי בהרבה. אדם (קולין פארל) מרים שפורפרת של טלפון ציבורי שמצלצל (גם את זה לא ראינו מזמן). מצדו השני של הקו, קול מסתורי מודיע לו שרובה צלפים מכוון אליו כרגע ואם ינתק או לא יבצע במדויק את המשימות שיינתנו לו - הוא ימות במקום. מכאן העניינים רק מסתבכים ושומאכר (בסרט הכי שונה מבאטמן לנצח בבימויו) משתמש כאן בחוכמה בלוקיישן ובאמצעים המוגבלים ליצירת מותחן מורט עצבים על-אמת.
"מה שאת עושה לי" (!That Thing You Do) | בימוי: טום הנקס, 1996
כדי להקליל במעט את האווירה, קבלו את הסרט הכי מתוק בעולם: סיפור עלייתה ונפילתה של להקת רוק עם להיט אחד בשנות ה-60. כמו כמעט מפורסמים (Almost Famous), אבל עם פסקול מקורי וכובש ועם אפילו יותר לב (לא שאפשר לצפות למשהו אחר כשאת הסרט מביים טום הנקס). הנקס גם מככב כאמרגן של הלהקה, לצד מי שהוא כנראה שכפול מעבדה של גרסתו הצעירה (טום אוורסט סקוט) וליב טיילור (ארמגדון). בואו נאמר כך, אם תצפו רק בסרט אחד מהרשימה הזו, כדאי שהוא יהיה מה שאת עושה לי.
"לב לא שפוי" (Crazy Heart) | בימוי: סקוט קופר, 2009
ועוד סרט מוזיקלי אחד, הפעם זה שזיכה את ג'ף ברידג'ס (ביג ליבובסקי, איירון מן) בפרס האוסקר לשחקן הראשי הטוב ביותר. סיפורו של זמר קאנטרי מזדקן ואלכוהוליסט, שמפתח רומן מוזר עם כתבת צעירה (מגי ג'ילנהול) ומתמודד מול כוכב חדש ושחצן (שוב קולין פארל). זה נשמע מדכא, אני יודע, אבל מדובר בסרט יפה ועדין, שלא נופל למניפולציות מלודרמטיות ומספר סיפור מרגש בדיוק במידת הרצינות הנכונה ועם פסקול קאנטרי מקורי נהדר. ברידג'ס מחזיק את הסרט על גבו, משכלל את דמות ה"קאובוי" שלו שתופיע בהמשך בין השאר גם באומץ אמיתי וב-באש ובמים - ובעיקר מוכיח שוב איזה שחקן ענק הוא.
"שמש" (Sunshine) | בימוי: דני בויל, 2007
אמנם לא סרט בכיכובו של צביקה הדר, אבל בכל זאת מומלץ מאוד. בשנת 2057, השמש גוססת וחבורת אסטרונאוטים יוצאת במשלחת לעברה, כדי להחיותה ולהציל את האנושות. התסריטאי אלכס גרלנד (עשור לפני אקס מכינה) והבמאי דני בויל (עשור אחרי טריינספוטינג) משתפים כאן פעולה בפעם השנייה לאחר 28 ימים אחרי ומייצרים פעם נוספת יצירת מדע-בדיוני מרתקת ומבריקה.
בתפקידים הראשיים תוכלו למצוא את כריס אוונס (בדיוק בין ארבעת המופלאים לקפטן אמריקה) וקיליאן מרפי (האביר האפל, כנופיית ברמינגהם), וכן את בנדיקט וונג (דוקטור סטריינג') ומישל יאו ("הכול בכל מקום בבת אחת" הנהדר).
"עמוק במים" (The Life Aquatic with Steve Zissou) | בימוי: ווס אנדרסון, 2004
למרבה ההפתעה והשמחה, הקטלוג של דיסני פלוס כולל את רוב סרטיו של ווס אנדרסון. החל בהמירוץ לצמרת של מקס פישר הבוסרי והמקסים עד להכרוניקה הצרפתית החדש-דנדש והמטורלל. קחו את הפסקה הזו כהמלצה כללית להשלמת כל סרטיו של הבמאי הייחודי ומפוצץ הסגנון.
סרט טוב להתחיל עמו הוא עמוק במים, במרכזו חוקר ים (ביל מארי, הכוכב הקבוע של אנדרסון), שיוצא למסע כדי למצוא ולחסל את הכריש שהרג את שותפו. בסרט מככבים גם אוון ווילסון (חברו הקרוב של אנדרסון), ווילם דפו ואוסף של גרסאות בפורטוגזית לשירים של דיוויד בואי. הכול יחד מתחבר לקומדיה מטורפת, מבוימת בקפידה, מוזרה בקטע טוב ופשוט אדירה.
"אד ווד" (Ed Wood) | בימוי: טים ברטון, 1994
כשמזכירים את טים ברטון, חושבים לרוב על סרטים כמו המספריים של אדוארד (שאגב, זמין גם הוא בשירות) או סרטי בטאמן שביים. אולם יצירת המופת האמיתית שלו - אם שואלים אותי, ופה זה בדיוק המקרה - היא אד ווד. סיפורו של הבמאי האקצנטרי (בגילומו של ג'וני דפ) מאחורי תוכנית 9 מהחלל החיצון, שנחשב במשך שנים כסרט הגרוע בהיסטוריה.
הסרט עושה חסד ענק לדמותו של ווד ומציג אותו כיוצר אמביציוזי ואומלל, שלא מוכן לוותר על זכותו ליצור גם כשהאמצעים, הגורל וכל מי שמסביבו מנסים להגיד לו אחרת. סרט מלא באהבת אדם ואהבת קולנוע, שלא יצא לכם מהראש במשך זמן רב אחרי הצפייה בו.
"אני, ארל והנערה שעומדת למות" (Me and Earl and the Dying Girl) | בימוי: אלפונסו גומז-רחון, 2015
ועוד סרט מפוצץ באהבת אדם וקולנוע, רק מכיוון אחר. שני נערים חנונים שאוהבים ליצור סרטים יחד, מתחברים עם נערה צעירה חולת לוקמיה (אוליביה קוק; "צלילי המטאל" הנפלא). כדי לעודד אותה הם מתחילים לצלם יחד גרסאות פרודיה זולות לקולנוע קלאסי. למעשה, זהו סיפור של שלושה נערים מוזרים ודחויים שמוצאים נחמה אחד בשני בתקופה מאיימת ומפחידה - ממש עד הסוף.
הסרט יושב בדיוק על הקו בין דרמת נוער בסגנון אשמת הכוכבים לקומדיה היפסטרית ולוקח את היתרונות של כל צד. הוא מצליח להיות מתוחכם ומצחיק בלי להיות קיטשי, עד הרגע שבו הוא מכניס לך בוקס עמוק עמוק לתוך הבטן.
"לרקוד עם טייסים", "לרקוד עם לוחמים" (Hot Shots!, Hot Shots! Part Deux) | בימוי: ג'ים אברהמס, 1991-1993
אם אהבתם את אהבה בשחקים: מאווריק, שהפך לא מזמן לסרט המכניס ביותר של 2022 נכון לעכשיו, ואולי בעיקר אם לא אהבתם, לרקוד עם טייסים וסרט ההמשך שלו הם בדיוק בשבילכם. ג'ים אברהמס הוא המוח (יחד עם דיוויד וג'רי צוקר) מאחורי סרטי טיסה נעימה והאקדח מת מצחוק, וגם בסרטים האלה הוא ממשיך להוציא את האוויר מהבלון של הוליווד.
במה שהוא ככל הנראה אחד מסרטי הפרודיה המוטרפת הגדולים האחרונים, העלילה עוקבת בגדול אחרי טייס קרב (צ'ארלי שין) שעליו להפציץ כור גרעיני. אך כמובן, העלילה היא גם רק תירוץ לאוסף בדיחות מילוליות ופיזיות אידיוטיות מאוד ומצחיקות מאוד. קחו לכם לילה עם מצב רוח מטופש ומצב הכרתי מעורפל - ותיהנו.
"זמנים קשוחים באל רויאל" (Bad Times at the El Royale) | בימוי: דרו גודארד, 2018
ואחרון וחביב במיוחד. סרט יחסית חדש עם קאסט מרשים, שלא קיבל מספיק תשומת לב בזמן אמת. דמיינו את שמונת השנואים של טרנטינו, אבל במלון דרכים בשנות ה-60 המאוחרות ובמקום עיסוק במלחמת האזרחים, יש עוד מקום לדיאלוגים שנונים ואנשים שיורים אחד בשני.
שימו-לב גם לשחקנים: כריס המסוורת', ג'ון האם, ג'ף ברידג'ס, סינת'יה אריבו בתפקיד הפריצה שלה ונוספים. דרו גודארד (יוצר הסדרה דרדוויל והבמאי-תסריטאי של בקתת הפחד, בין היתר) מגיש כאן סרט שאולי מרגיש קצת כמו חיקוי, אבל עומד בפני עצמו כקולנוע מגניב וכיפי במיוחד.
ולמיטיבי לכת: תוכלו למצוא עוד הרבה סרטים גדולים ואהובים אחרים, בהם מיס סאנשיין הקטנה וג'ונו הקטנים והמרגשים כל-כך, שהגדירו את קולנוע האינדי האמריקאי בשנות ה-2000; וול סטריט המבריק של אוליבר סטון, שנשאר רלוונטי גם בחלוף 35 שנה ליציאתו; כרוניקה בזמן אמת שציין השנה עשור לצאתו ובדיוק פירטנו בהרחבה מדוע אתם מוכרחים לצפות בו; זוכי אוסקר קלאסיים כמו פאטון והקשר הצרפתי; ואפילו סרטים בולטים מהשנים האחרונות כמו המועדפת, ג'וג'ו ראביט או שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי ועוד רבים וטובים נוספים. מי יודע, אולי עוד נחזור עם כתבת המשך.
לכל העדכונים, החדשות והכתבות אתם מוזמנים להצטרף אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת הפייסבוק שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments