מרד הנעורים של גיבורי העל: עשור ל"כרוניקה בזמן אמת"

מוקדם יותר השנה ציין "כרוניקה בזמן אמת" עשור מאז עלה לאקרנים. לרגל ציון הדרך המשמעותי, ארי גלעד חוזר לסרט גיבורי העל הייחודי ומנתח את מעמדו כיום. ימים בהם הז'אנר נמצא בשיא כוחו, אך אולי גם לקראת משבר גדול.

מרד נעורים. דיין דהאן מתוך "כרוניקה בזמן אמת" | צילום: באדיבות 20th Century Studios

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

“There’s something wrong with Andrew”

איך ז'אנר קולנועי נולד? קצת כמו תינוק. אנו חוזים בסימנים ראשונים לחיים, ובהמשך אנחנו מסתכלים על הדרך עד לצעדים עצמאיים. השוני בין שיר לז'אנר, בהקבלה הזו, נמצא בלידה עצמה: לידה כזו היא בום של סרטים בעלי מאפיינים דומים, עד כדי שהם הופכים לז'אנר. סימני החיים הראשונים של ז'אנר גיבורי העל, לצורך העניין, היו הסדרה באטמן (1966), או סופרמן (1978). אותה ההתרחשות שאי-אפשר להתעלם ממנה, הלידה, היא בתקופת ספיידרמן (2002) או סרט ההמשך המדהים. אולפני מארוול, מהופעתו הראשונה של טוני סטארק עד היום, הם אותו התינוק שעכשיו הולך באופן עצמאי. הוא כבר ילד. ההגעה של מרד הנעורים אם כן, היא בלתי-נמנעת - וטוב שכך.

כרוניקה בזמן אמת (Chronicle) הוא לא הסרט הראשון שמשחק עם הז'אנר. אנשי המסתורין (1999) לדוגמה או הנובלה המיתולוגית השומרים (1986), כבר תהו מה היה קורה אם גיבורי-על לא היו טובים. המרד גדל ואיתו הז'אנר התבגר. בעולם שבו אין גבול לציניות, מארוול אפילו הוציאו סדרה בשם מה אם...? (2021), רק כדי להצדיק את אינפלציית התוכן שלהם, הרי אנחנו מכירים כל תרחיש אפשרי של עולם עם גיבורי-על. אז בעוד שבמארוול מתרחבים עד ליקומים מקבילים, אני ממליץ מכל הלב לחזור לרגע קטן ומרגש במרד הזה, שהוא כרוניקה.

מתוך "כרוניקה בזמן אמת" | צילום: באדיבות 20th Century Studios

חייו של אנדרו הביישן משתנים כשהוא ועוד שני נערים מקבלים כוחות-על - ועם כוח גדול, מגיעות כמובן גם הזדמנויות גדולות. בניגוד לסרטים קודמים בז'אנר, הסרט חוקר בצורה צנועה וקרובה יותר את גיבוריו: דרך צילום ביתי, ומספר מצומצם של דמויות, לא מדובר בסרט גיבורי-על רגיל. אם כבר דמיון ליצירה מוקדמת, אציין את הספר המיתולוגי בעל זבוב (1954). בשתי היצירות נשאלת שאלה פשוטה: מה קורה לצעירים כשהם חיים ללא מעצורים? בסרט זה מתבטא בכך שהם הופכים לחזקים הרבה יותר מסביבתם; ובספר, הדבר מתבטא כשהם חיים באי ללא השגחת מבוגרים. בשתי היצירות, טיב האדם נחקר באופן ישיר.

אחת מהצלחותיו של הסרט, ויש כמה, היא בבניית הנבל. קשה עד בלתי אפשרי בעיני ליצור נבל שנצרב בתודעה בימינו (עקב אכילס ידוע עבור מארוול). יצירה קולנועית מנקודת מבטו של הנבל האיכותי, היא כבר בכלל מאורע חד-פעמי. מפתיחת הסרט אנחנו עם אנדרו, שרוב סביבתו ממררת את חייו, וצופים באירועים מעדשת המצלמה האישית שלו. האינטימיות הזו הופכת את המסע האפל שלו, כשכוחו הולך ומתחזק, לטרגי יותר. הנער שלפתע חזק לאין שיעור מסביבתו מגולם למופת על ידי דיין דהאן (שקשה לתאר את גודל האכזבה מהמשך הקריירה שלו), והצופים צריכים בכל פעם מחדש לבחון את הסימפטיה אליו. סצנה אחת עם עכביש, מי שראה בוודאי זוכר, היא בעיני מהרגעים החזקים ביותר בהיסטוריה של הז'אנר.

מתוך "כרוניקה בזמן אמת" | צילום: באדיבות 20th Century Studios

הצילום הביתי הוא מרכיב עיקרי בחוויה המרגשת הזו. זו למעשה שבירת דיסטנס בין הצופה לבין גיבורי העל שמופיעים על המסך. בעוד שסרטים רבים מבית מארוול מתרחשים בחלל החיצון, יקום מקביל או בתרחישים פנטסטיים, בכרוניקה הנערים הולכים לסופרמרקט וגורמים לקורנפלקס לרחף באוויר. ברצף אירועים אמין וקרוב ללב, המסע של כל נער אמין יותר – ולכן גם מרתק הרבה יותר. במקום לחפש אבן מיוחדת שתציל את העולם, הם בנים שמתנהגים כמו בנים בגילם ובונים את זהותם בגיל ההתבגרות המבלבל. איך נכתב על הפוסטר של הסרט? "Boys will be Boys" ובאופן אישי, גם סצנות האקשן בעיני הרבה יותר מרשימות, כשיש היצמדות לסגנון ריאליסטי יותר מאשר שעטנז ה-CGI הפופולרי.

בעודו מורד בז'אנר גיבורי העל, הסרט בבסיסו הוא בהחלט גם סיפור התבגרות. ההתבגרות, כמו במקרים רבים, כרוכה באובדן התמימות. אותה הסרה של המגבלות והחוקים גם בכרוניקה וגם בבעל זבוב מהווה קרקע פורייה לצדדים מוסתרים בנפשו של האדם. לא ניתן לחזור אחורה לאחר החשיפה אליהם. מהרגע שהופרו מוסכמות מוסריות, ה"פטור" שיש לילד מלקיחת אחריות נגנז. אלו לא הכוחות המיוחדים שמאפיינים את המסלול של כל דמות, אלא הבחירות הפרסונליות שלה. הנערים בשתי היצירות צריכים להתמודד עם השלכות בחירותיהם האישיות והקבוצתיות. הבחירה בילדים - או למעשה, בנוער - מחזקת את המשל וגם פשוט מרגשת יותר.

הבנים. מתוך "כרוניקה בזמן אמת" | צילום: באדיבות 20th Century Studios

כיום, אותו הז'אנר שהפך לילד מרדן, נמצא במשבר קיומי. זה הטיול אחרי צבא וגידול הראסטות. אלו הימים של המולטיוורס בז'אנר. המולטיוורס הוא הכרה בכך שהכוחות היצירתיים הדומיננטיים בתחום הגיעו למבוי סתום קונספטואלי, ומחפשים המשך קיום. הצגת הקונספט של יקומים מקבילים בז'אנר היא במידה רבה "עסקה עם השטן".

למרות הפוטנציאל הכלכלי, כל דמות יכולה למות ואין לכך השלכות, וכל יצירה מחייבת צפייה בעשרות יצירות שקדמו לה - כך שהמשמעות של כל יצירה כשלעצמה נשחקת. צפיתי באותו השבוע בכרוניקה בפעם השנייה ובדוקטור סטריינג' במימדי הטירוף. מדהים לראות את הקצוות הקוטביים של ז'אנר גיבורי העל: הראשון, חוויה משובחת לוותיקים וטירונים בז'אנר כאחד; השני, אוסף קווי-עלילה שונים ואזכורים אזוטריים שמתאחדים לעוד קטע מסלול ברכבת היקום הקולנועי של מארוול.

מרד הנעורים של ז'אנר הוא חלון הזדמנויות מצוין ליצירות נפלאות (ראו ערך לוגן, שיצא מספר שנים אחרי). כשהז'אנר הוא כבר ילד גדול, עם דעות ורצונות משלו, הוא רשאי לשאול שאלות ומורד בהוריו. עם תסריט רגיש ובגובה העיניים, צילום יוצא מן הכלל וביצוע מנצח, כרוניקה זו יצירה ששווה לחזור אליה בתקופה המבלבלת הזו. אני רק מאחל לסרט הזה מעמד דומה לזה של בעל זבוב, או לפחות מעמד קרוב. כשנראה את ז'אנר גיבורי העל בדמי ימיו, אני מאמין כי תחושת הנוסטלגיה תהיה דווקא אל התקופה שהיה ילד עם מוהוק. ימים פשוטים יותר.

נ.ב. למי שמרגישים גם הם סימני עייפות מכיוון מארוול, מומלץ לבדוק את הסדרה הבנים (The Boys), שעונתה השלישית רצה נכון לכתיבת שורות אלו באמאזון פריים. סאטירה מבריקה בעיתוי נכון.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.