דירוג סרטי "משימה בלתי אפשרית": מהגרוע לטוב מכולם
- רותם סופר
- לפני שעה
- זמן קריאה 5 דקות
לקראת "משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי", חזרנו לכל המשימות של אית'ן האנט – מהפריצה מהתקרה, דרך הבורג' חליפה ועד הקרב במסוקים – עם דירוג מלא מהגרוע לטוב ביותר. אז מי לקח את המקום הראשון?
יש סדרות שמתעייפות. יש כאלה שממצות את עצמן. ויש את משימה בלתי אפשרית. טום קרוז היה בן 34 כששוחרר הסרט הראשון. היום הוא עוד רגע בן 63, ועדיין רץ. עדיין קופץ מגגות. עדיין נתלה על מטוסים. בין לבין – הוא גם הפך סדרת ריגול די בסיסית משנות ה־60 לאחת מסדרות האקשן הכי אהובות, הכי מוקפדות והכי יציבות שיש.
מאז 1996, הסדרה הזו עברה שינויים עצומים בטון, בסגנון, ואפילו בזהות שלה – והפכה ממותחן ריגול יחסית קלאסי לאחת מסדרות האקשן המוקפדות והמרהיבות של המאה ה־21. אז לקראת הגעת משימה בלתי אפשרית: חשבון סופי לבתי הקולנוע, חזרתי לדרג את כל הסרטים – מהגרוע ביותר בסדרה (וכן, לצערי יש אחד כזה) ועד שיא הבלתי אפשרי (אוקיי, זה משחק מילים לא משהו כשאני חושב על זה).
מקום 7: משימה בלתי אפשרית 2 (2000)
הסרט שהכי מרגיש לא שייך לסדרה – אבל שייך כל-כך לשנת 2000.
אני לא שונא את הסרט הזה, באמת. בסך הכל הוא סביר. יש בו רגעים עם ניחוח נוסטלגי, והסטייל של ג’ון וו – בין שאוהבים אותו ובין שלא – שוטף את המסך עם אפקטים, עשן, אופנועים, יונים והילוכים איטיים עד בלי די. אבל זה גם סרט שמרגיש לחלוטין לא שייך לשאר הסדרה. האקשן בו מוגזם בצורה כמעט פארודית, האינטליגנציה העלילתית נעלמת, והדמות של אית'ן האנט הופכת לאיזה סוג של גיבור רומנטי־על – שיותר עסוק בלסדר את השיער מאשר לבלום מתקפת טרור. אולי בתור סרט פעולה עצמאי יש פה רגעים מהנים. אבל בתוך הסדרה – הוא סרח עודף. למזלנו, הסדרה הצליחה להתאושש ממנו מהר.
מקום 6: משימה בלתי אפשרית: נקמת מוות (2023)
הפקה ענקית, תקציב מפלצתי, סצנות מרהיבות – ותחושת פספוס.
כן, אני רואה כבר איך אתם מרימים גבה עליי כאן. כי כן, כאן כבר מדובר בסרט שנראה מעולה, נשמע מעולה – אבל מרגיש… פחות. בזמנו, חברי אליעד כתב ביקורת אוהדת מאוד עליו, אבל מאז ועד היום, באופן אישי החיבה שלי אליו רק הלכה ופחתה. עם עלילה שמתפזרת לכל כיוון, גיבורה חדשה שמתקשה להתרומם (למרות הפוטנציאל), והתחלה של סיפור שאף פעם לא באמת מקבל סיום – כי, ובכן, זה רק החלק הראשון, הסרט פשוט לא ממש עובד. בפועל, רוב הזיכרון שלי מהסרט הזה מתנקז לשלוש סצנות: המרדף באיטליה, הקפיצה מהצוק עם האופנוע והאקשן על הרכבת – אבל השאר מרגיש כמו משחק מבוא. כשחשבון סופי יגיע עכשיו, אולי התחושה שלי תשתנה – אבל כרגע, סרט מאכזב מבחינתי.
מקום 5: משימה בלתי אפשרית 3 (2006)
נבל מעולה, רגעים חזקים, ותחושת מעבר ברורה בין עידנים.
ג’יי ג’יי אברמס לקח את המושכות, והביא איתו הרבה מהטלוויזיה – במיוחד מהמתח הדרמטי של זהות בדויה (Alias). אבל בראש ובראשונה, זה השואו של פיליפ סימור הופמן המנוח, כאחד הנבלים הכי מצמררים של הסדרה, והסצנה בפתיחה – שבה הוא מאיים להרוג את אשתו של אית'ן – היא אולי הרגע הכי קרוב שהסדרה התקרבה לטריטוריית מותחנים פסיכולוגיים. הסרט הזה מנסה להיות הרבה דברים בבת אחת – דרמה זוגית, מותחן, אקשן רועש – וזה קצת פוגע בו. אבל בסך הכל, יש בו לא מעט סצנות מעולות, הוא מרגש לפרקים, והוא מסמן את תחילתה של הסדרה כפי שנכיר אותה.
מקום 4: משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים (2011)
סרט המעבר – הרגע שבו הסדרה הפסיקה להתלבט והפכה לקרנבל אקשן מודע לעצמו.
יש סרטים שאתה רואה ומבין שקרה בהם משהו חדש, וקוד הצללים הוא בדיוק סרט כזה: הרגע שבו "משימה בלתי אפשרית" הבינה שהיא לא רק סדרת ריגול, אלא הבמה הגדולה בעולם לסצנות פעולה יוצאות דופן. קשה לחשוב על מישהו מתאים יותר מבראד בירד, במאי משפחת סופר־על, כדי להכניס את אית'ן האנט לעידן של אקשן מופרע עם חיוך.
אם הסרט השלישי עדיין ניסה לספר סיפור רציני, כאן כבר הבינו שאפשר גם ליהנות בדרך. הפעלול המטורף בבורג' חליפה הוא רגע שאי-אפשר להפריז בחשיבותו – לא רק כי טום קרוז באמת טיפס עליו, אלא כי הוא שינה את חוקי המשחק. זה הרגע שבו הסדרה הבינה שהיא צריכה להביא בכל פעם את הבלתי יאמן – והצליחה.
מקום 3: משימה בלתי אפשרית (1996)
הקלאסיקה. הראשון. ההוא עם הסצנה שבה אית'ן יורד מהתקרה.
בריאן דה פאלמה, במאי שמותח את גבולות הפרנויה עוד מימי פני צלקת ולבוש לרצח, לקח את הסדרה האייקונית מהטלוויזיה והפך אותה לסרט קולנוע מתחכם ומתחכם־לעצמו. דה פאלמה מביים את הסרט כמו מותחן פרנויה של שנות ה־70 – כמעט בלי אקשן, הרבה לחישות, סצנות סטטיות, צילום שמזכיר סרטים של היצ'קוק. זו הייתה בחירה לא שגרתית, במיוחד בהתחשב בזה שטום קרוז היה אז כוכב על, ובכל זאת הסכים לפתוח סדרת בלוקבאסטרים במעין תרגיל סגנוני מהוקצע.
כמעט כל סצנה זכירה כאן: הפריצה למטה הראשי של ה־CIA, שיחת הסיום בבית הקפה, וגם הקפיצה על הרכבת בסיום – שנראית היום קצת פלסטיקית, אבל עבדה אז מצוין. זה סרט מרגלים במלוא מובן המילה – עם כפולים, בגידות, מסתורין וכמעט בלי אקשן עד הרגע האחרון. הוא איטי יותר, מדוד יותר, והוא לא דומה לשום דבר שהסדרה הפכה להיות. ובכל זאת – ואולי בזכות זאת – יש בו משהו מהפנט. כאילו ראינו את הסדרה בצורה הטהורה ביותר שלה, רגע לפני שהתפצלה לעולמות אחרים לגמרי.
מקום 2: משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים (2015)
הפעם הראשונה שבה הסדרה באמת התייצבה – וידעה מה היא רוצה להיות.
כריסטופר מקווארי נכנס כאן לראשונה כבמאי – ונשאר עד היום. הסרט הזה אולי פחות מפוצץ מקודמיו, אבל יש בו קו ברור, קצב מדויק, ותחושת שליטה. זה הסרט שבו הסדרה עוברת מ”כל סרט הוא סוג של חידוש” ל”אנחנו עכשיו יקום מסודר עם חוקים ופרצופים קבועים”. המרדף באופרה, החקירה התת־ימית, והמפגש עם אילסה פאוסט – כולם רגעים שנכנסו לפנתיאון של הסדרה.
וכן – רבקה פרגוסון כאילסה, היא גם הדמות הנשית הכי בד-אסית ומגניבה בכל הסדרה. היא לא מושא אהבה, היא לא עזר כנגדו – היא כוח משל עצמה, לפעמים לטובת אית'ן ולפעמים נגדו. זה גם הסרט שבו אית'ן עצמו הפך לדמות של ממש – לא רק פעלולן או גיבור־על, אלא אדם עם סדקים, טעויות, ואנשים שהוא באמת מוכן להקריב עבורם.
מקום 1: משימה בלתי אפשרית: התרסקות (2018)
אין שאלה בכלל. הסרט הטוב בסדרה – ומהכי טובים בז’אנר האקשן בעשורים האחרונים בכלל.
האמת, אין הרבה מה להרחיב – פשוט סרט מושלם בז'אנר שלו. רכבת הרים של מתח, אקשן, קצב, תזמון – ומעל הכל, עשייה קולנועית ברמה הכי גבוהה. אין בו סצנה מיותרת, אין בו רגע שדועך. מרדף ברחובות פריז, קרב אכזרי בשירותים עם הנרי קאביל בתפקיד מדויק, קרב מסוקים שלא נגמר – והכול ערוך, מצולם ומשוחק ברמה הגבוהה ביותר.
זו לא רק סצנת אקשן אחת מדהימה – זה סרט שלם שבו כל רגע מרגיש כמו השיא, כשבתוך כל זה יש גם סיפור שמצליח לרגש ולסחוף. קרוז מביא את עצמו לקצה (תרתי משמע), והסדרה סוף-סוף מגיעה לרגע שבו היא מרגישה שלמה, מדויקת – ומעל לכל, מהנה בטירוף.
ועכשיו תורכם – איזה סרט אתם הכי אוהבים בסדרה? מסכימים עם הדירוג? כתבו לנו בתגובות!
אהבתם את הכתבה? רוצים לעזור לנו לצמוח? נשמח לתמיכה קטנה שתעזור לנו להמשיך ולכתוב. ניתן גם להצטרף לקבוצת החברים שלנו, לעקוב אחרינו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments