"עם הזרם": סרט האנימציה המועמד לאוסקר מדבר ישירות אל הלב – בלי מילים

יש סרטים שמספרים סיפור, ויש כאלה שמכניסים אותך אליו. "עם הזרם" שייך לסוג השני. אין בו דיאלוגים, ועדיין הוא מלא במשמעות. צפייה בו מגלה עולם שלם ומרהיב דרך תמונה, תנועה וצליל – ומצליחה לרגש באמת.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!  

ביער ירוק, חתול שחרחר מביט בשלולית שעל האדמה. עיניו הצהובות משתקפות במים, מביטות בו חזרה. הוא משוטט בין העצים לעת שקיעה, חוזר לפינת מחסה ונרדם. הלילה חולף. בבוקר, הוא פוגש בלהקת כלבים השולה דג מן הנהר. כשהם מתחילים לריב ביניהם, החתול חוטף את הדג ובורח. לאחר שהוא מתחמק, הוא עוצר, מביט מעלה בשחפים העפים יחדיו בכיוון אחד, ואז בשלולית שלרגליו: המים זעים. הכלבים שבים בריצה, עוקפים אותו, ואחריהם דוהר עדר איילים. משהו מתרחש. בשבריר שנייה, שיטפון פורץ בין העצים, מציף את היער עד קצהו.

כך נפתח עם הזרם (Flow), סרט האנימציה בן 85 הדקות של הבמאי הלטבי גִינְטְס זִילְבָּלוֹדִיס. זמן קצר לאחר מכן העולם כולו נסחף בשיטפון, והחתול מוצא את עצמו על סירה בלב ים – מוקף בקפיבארה, קוף למור, ציפור לבלר וכלב לברדור רטריבר. יחד, הם שטים אל הלא־נודע.

מסע אל הלא נודע. מתוך "עם הזרם" | צילום: באדיבות קולנוע לב

זהו סרטו השני באורך מלא של זילבלודיס. קודמו, Away משנת 2019, היה מסע אישי לא פחות – סיפורו של נער וציפור המשוטטים באי מסתורי בניסיון למצוא את דרכם הביתה.

אך בשונה ממנו, שהופק כולו על־ידי זילבלודיס – מהבימוי, הכתיבה וההנפשה ועד העריכה והפסקול – כאן, לראשונה, הוא עובד עם צוות. הסרט הופק בשיתוף אולפנים מלטביה, צרפת ובלגיה, וזכה בפרס גלובוס הזהב לסרט המונפש הטוב ביותר. כמו כן, הוא מועמד לפרסי האוסקר לסרט המונפש הטוב ביותר ולסרט הבין־לאומי הטוב ביותר.

בשנה עמוסה בסרטי פרנצ'ייז מונפשים, בהם – קחו אוויר – מואנה 2 (Moana 2), הקול בראש 2 (Inside Out 2) ומופאסה: מלך האריות (Mufasa: The Lion King) של דיסני ופיקסאר, לצד הפקות יוניברסל ודרימוורקס כמו גנוב על החיים (Despicable Me 4) וקונג פו פנדה 4 (Kung Fu Panda 4), וכן אחרים כמו סוניק 3 (Sonic the Hedgehog 3), גארפילד (The Garfield Movie) ורובוטריקים: ההתחלה (Transformers One) – עם הזרם בולט בנוף.

בדומה לרוז הרובוטית (The Wild Robot) של דרימוורקס, גם עם הזרם אינו חלק ממותג קיים. אך מעבר לכך, הוא יוצא דופן בשל מאפיין נוסף: זהו סרט נטול דיאלוגים לחלוטין, כמו Away. עלילתו פשוטה – מסען בסירה של מספר חיות, הנקלעות למצבים שונים ונאלצות ללמוד לחיות יחד ולשתף פעולה כדי לשרוד במציאות חדשה.

חברים לומדים לשתף פעולה. מתוך "עם הזרם" | צילום: באדיבות קולנוע לב

העלילה אומנם מינימליסטית, אך עוצמתה נובעת מהדרך שבה היא מסופרת – דרך דימויים, תנועה ורגש. הסיפור אינו מצוי רק בהתרחשויות עצמן, אלא גם בעולם שנבנה סביבן ובמשמעויות החבויות בו. היעדר המילים אך מעניק לסרט את עוצמתו ומאפשר לו להגיע לעומקים. זו חוויה נגישה לצופים צעירים, שאיכותה הוויזואלית והרגשית מדברת גם אל קהל מבוגר.

החיות מתקשרות זו עם זו בצלילים, בהבעות פנים, בשפת גוף. כל אחת מגיעה למסע עם תפיסותיה והרגליה: החתול, יצור עצמאי ומתבודד שחושש ונרתע מהמים; הקפיבארה, יצור שקט ומופנם; הקוף, אגרן כפייתי; הציפור, תמיד בתנועה לצד להקתה; והכלב, גם יצור להקה, מונע מדחפים המשותפים לחבריו. אלא שהמציאות החדשה מאלצת את שותפי המסע להסתגל. לזרום.

החתול לומד להיות חברתי ומגלה בזרם המים את הדרך קדימה, הקוף נאלץ לוותר על חפציו, הקפיבארה הופך לדמות מגוננת, הציפור נעשית למנהיגה שקטה, והכלב מגלה מחדש את עצמאותו. עם הזרם עוסק, במובנים רבים, בחופש ובקבלה – של האחר, של העצמי, ושל השינוי עצמו; חיצוני ופנימי כאחד.

כל אלו מתגשמים באנימציה יוצאת דופן, שנעה בין מינימליזם מופשט לריאליזם מעודן, כזה שמתמקד בתחושה יותר מאשר בפרטים הקטנים. כך או כך, היא תמיד מרהיבה. התנועתיות מזכירה אנימציה בזמן אמת של משחקי וידאו, כאילו מצולמת בזרימה – לא תמיד חלקה לגמרי, אך שופעת כוונה. השימוש בצבעים ובאור אינו רק אסתטי, אלא נושא עימו משמעות סיפורית: חלק מהסצנות מרגישות כמו חלום בהיר ומלא תנועה, בעוד אחרות מקרינות כובד ומציאותיות נוקבת.

וואו. מתוך "עם הזרם" | צילום: באדיבות קולנוע לב

זילבלודיס בונה עולם צבעוני שהוא בו־זמנית טבעי וסוריאליסטי, שבו האסתטיקה משחקת תפקיד מהותי בהעברת התחושות והמסרים. לצד זאת, עבודת הסאונד משלימה את האפקט הוויזואלי – כמו מלטשת את קווי המתאר של התמונות, בעוד הפסקול מדגיש את רגשות הדמויות.

ובהיעדר דיאלוגים, ממלא הצליל תפקיד קריטי: המים, רוגעים או רוגשים, רחשי היער, רשרושי הרוח, קריאות החיות – כולם משתלבים לכדי מארג עשיר של תחושות. רגעים שקטים נטענים במשמעות, בעוד רגעי השיא – בתזמור מדויק של צליל ופסקול – מעוררי השתאות. הניגודיות הזו מייצרת מתח ודרמה, ומאפשרת לסרט לספר את סיפורו באופן חושי.

הפסקול המוזיקלי, מינימליסטי לעיתים ועוצמתי לפרקים, אינו מלווה את התמונות בלבד אלא מעצב את הרגש ומעניק עומק. הוא משמש לא רק כרקע אלא כאלמנט מְסַפֵּר בפני עצמו – סוחף, שמח, מלנכולי, ולפעמים מרגש עד כאב. הוא משמיע את התחושות שהמילים הנעדרות אינן אומרות. וכך, ללא מילים שיכוונו את הצופה, עם הזרם הופך למרחב של סימני שאלה – פתוח לגילוי ולפרשנות.

לאן נעלמו בני האדם? מתוך "עם הזרם" | צילום: באדיבות קולנוע לב

היכן מתרחש הסרט? האם זהו עולמנו? הארכיטקטורה האנושית מעידה שבני אדם חיו בו – אבל היכן הם? מדוע יש פסלים כה רבים של חתולים? מה גרם לשיטפון? על מה חולם חתול, והאם חלומותיו טומנים בחובם רמזים להבנת המציאות? אלו רק חלק מהתהיות שמפריח הסרט, שמותיר את חידת עולמו פתוחה לרווחה – חידה שהיא לא רק סיפורית, אלא גם רוחנית. נשגבת. כזו שיש להרגישה יותר מאשר להבינה.

הבמאי עצמו לאו דווקא התכוון לטעון משמעויות עומק לסרטו, אך המבנה והתוכן שלו מדגדגים את הסקרנות לנסות להבינו. האם השיטפון בסרט מרמז על המבול המקראי? הרי סיפור המבול עוסק במוסר, בתיקון, בהתחלה מחדש – אך האם מסעם של החתול וחבריו הוא מסע של בריאה מחודשת? האם הם שריד לעולם שנשטף ונולד מחדש? בואו: מה לבעלי חיים ולמוסר?

השאלה הזו מובילה לכיוון נוסף: האנושיות שאנו מייחסים לבעלי החיים. הרי זו אינה קיימת באמת, אלא בראשנו בלבד. אנו, בני האדם, משאילים לטבע את תפיסותינו. מקרינים עליו רגשות, משמעות, זהות. הטבע גם אינו שופט או מתגמל. האם הסרט הוא מעשיית מוסר, או שמא סיפור על מסע הישרדות בלבד?

והינה הפרדוקס: בני האדם נעדרים מן הסרט, אך עקבותיהם נותרו. הארכיטקטורה עדיין עומדת, אך היא דוממת. פסלי החתולים רומזים על חשיבות בני האדם בעבר, אך בהווה – רק בעלי החיים ישנם, חופשיים.

האם זהו עולם פוסט־אנושי, שבו היצורים שאנו מכנים 'בעלי חיים' הם השריד האחרון? ואם כן, האם הם באמת 'בעלי' חיים, או פשוט 'חיים'? הרי גם אנו, בני האדם, בעלי חיים. חלק מהמארג הטבעי. ובכל זאת, אנו מתעקשים להגדיר את עצמנו כנפרדים, כאילו איננו חלק מהעולם שסביבנו. גם אם שכחנו, האם אי־פעם היינו באמת נפרדים?

סרט שיש להרגיש. מתוך "עם הזרם" | צילום: באדיבות קולנוע לב

אבל לפני כל השאלות והפרשנויות, עם הזרם מבקש מאיתנו דבר אחד ויחיד: לזרום. להצטרף אל החתול וחבריו במסע נטול המילים, ולחוות אותו כפי שהוא – במלואו. יפהפה, מהפנט, מחלחל פנימה ונוגע במעמקים רגשיים שלרוב נותרים אילמים. זוהי יצירה נדירה המשלבת פשטות עם עומק, חזון אומנותי עם סיפור חוצה גבולות.

בעידן שבו קולנוע המיינסטרים מתבסס על תבניות מוכרות, עם הזרם מוכיח שאפשר גם אחרת – ללא מילים כלל, ועם עולם שלם של משמעות. ציור מופשט וחי, שנושם ונוגע, שמדבר בשפה אוניברסלית של דימויים, תנועה ותחושה – ויכול למצוא את דרכו אל לב כל צופה שמוכן פשוט לזרום.

החברימים הכי טובימים. מתוך "עם הזרם" צילום: באדיבות קולנוע לב

---

לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף לקבוצת החברים שלנו. תוכלו לעקוב אחרינו גם בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.