top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

"קרואלה" - ביקורת סרט

עודכן: לפני יומיים

הסרט החדש בכיכובה של אמה סטון מפתיע לטובה – ומתגלה עד מהרה כאחד מעיבודי הלייב-אקשן העכשוויים המוצלחים של דיסני. "קרואלה", ביקורת.

אמה סטון מתוך "קרואלה" | צילום: באדיבות פורום פילם
אמה סטון מתוך "קרואלה" | צילום: באדיבות פורום פילם

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 


סיפור המקור אודות המרשעת האייקונית, מתאר את קורותיה החל מלידתה, דרך ימיה כילדה מוכשרת אך בעייתית בבית הספר ועד חייה כמעצבת אופנה בחברה מובילה. לצדה של סטון, שחורכת את המסך בהופעה מרשימה, מהנה עד מאוד ולפרקים מופרעת למדי, מככבת גם זוכת האוסקר המופלאה אמה תומפסון ("על תבונה ורגישות", "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן"). האחרונה יוצרת דמות של מעצבת-על סנובית, פלצנית ופשוט בלתי-נסבלת, שמהווה עבור קרואלה מודל לחיקוי, מתחרה ויריבה בו-זמנית.


בכלל, הסרט כולו מלא בדמויות אינטרסנטיות, מרושעות או דפוקות מוסרית, שמתקשות לייצר אמפטיה. זו בחירה אמיצה ומבורכת מצד דיסני, שבתעוזתם הפקידו הפעם את המושכת בידי יוצרים שעשייתם מאופיינת בסרטים לקהל בוגר הרבה יותר. כך למשל, על הבימוי חתום קרייג גילספי ("לארס והבחורה האמיתית"), שמוציא מסטון את הטירוף – גם אם בקנה מידה מצומצם יותר – שהוציא ממרגו רובי בסרטו הקודם "אני, טוניה". לא זו בלבד, אחד מכותבי התסריט הוא טוני מקנמרה, שהיה שותף לכתיבת התסריט של "המועדפת" בבימויו של יורגוס לנתימוס ("הלובסטר", "להרוג אייל קדוש").

לפיכך, אין פלא שמרבית הנפשות הפועלות במרכז היצירה יוצרות תחושת ניכור כלפיהן, ומותירות אותנו עדים לסוג של מאבק בין הרע לרע במיעוטו. לכך מצטרפת גם העובדה שהסרט סווג בארה"ב בדירוג צפייה PG-13 (חלק מהתוכן לא מומלץ עבור ילדים מתחת לגיל 13), שכן יש בו חלקים אפלים ומטרידים יותר מהצפוי בסרט דיסני מהשורה. גם אם חלקם מוזכרים רק ברמה הרעיונית, הבחירה הזו מייצרת עבודה קולנועית מפתיעה בבגרותה ואף מרעננת בדרכה (שימו-לב שעיבודי הלייב-אקשן הקודמים של דיסני, מלבד "מולאן", סווגו בדירוג צפייה ברמה אחת מתחת, כלומר PG).


עם זאת, כסרט שמיועד למשוך גם צופים צעירים, לפעמים "קרואלה" מרגיש כמו מיש-מש שלא סגור על רעיונותיו וקהל היעד שלו עד הסוף. ההחלטה ללכת על נקודת האמצע, על משהו שנמצא בין לבין, מובילה לטון לא אחיד. כזה שכמו מבקש לרקוד על שתי חתונות בבת-אחת ולא הולך עד הסוף, לכאן או לכאן. ידוע לי שזו כנראה בקשה מוגזמת, אבל אם הסרט היה נעשה מראש עבור קהל מבוגר – וואו כמה שזה עשוי היה לתרום לו.

יתרה מכך, "קרואלה" עמוס ביותר מדי שירים, שכמו מחפים על היעדר בנייה ותהליכים דרמטיים מתבקשים. אחד מהם אף היה בסרט "ג'וקר", שם נעשה בו שימוש בצורה דומה למדי, שמחזק עוד יותר את תחושת ההתכתבות בין שתי היצירות. אך בעוד סרטו של טוד פיליפס על הליצן נסיך הפשע היה ממוקד והחלטי, הסרט הנדון יורה ליותר מדי כיוונים ולכן, למרבה הצער, בחלק מהמקרים הוא גם מפספס. דוגמה עיקרית לעניין היא בדבר התהליך הקופצני והבלתי-מגובש שעוברת הגיבורה לאורך המסע.

למרות הכל, בסופו של דבר "קרואלה" הוא כאמור מעיבודי הלייב-אקשן המוצלחים יותר של דיסני. תצוגות המשחק בו טובות, ובמיוחד אלו של שתי האמות (סטון ותומפסון) שמשלימות אחת את השנייה ומובילות את הסיפור באמצעות מערכת היחסים הסבוכה ביניהן. כמו-כן, הסרט מכבד את "על כלבים וגנבים" ועבור מי שגדלו עליו בילדותם, יש נקודות בהן כיף לראות כיצד הוא מתחבר אליו (אפילו ג'ספר והוראס כאן). כשמוסיפים לכך הומור ראוי, אלמנטים מסרטי שוד וכלב קטן, חמוד ותמים למראה בשם ווינק – התוצאה היא סיפור מקור מרענן, מהנה ואפילו מפתיע.


דירוג סופי: 70 בקולנוע.

 

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.

קרואלה, ביקורת

bottom of page