4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
עודכן: 24 בפבר׳
היום (רביעי ה-13.9), בתי הקולנוע ברחבי הארץ נצבעים בצבעי כחול-לבן לרגל יום הקולנוע הישראלי. האירוע המיוחד, בחסות משרד התרבות והספורט, מתרחש בסמוך לטקס פרסי האופיר זוהי השנה התשיעית - ומאפשר לכל מי שרק חפצים בכך, ליהנות מהסרטים המועמדים והזוכים (וגם אלו שלא) בעלות של עשרה שקלים בלבד לכרטיס (לא כולל עמלת ההזמנה באינטרנט).
לצד סרטי האופיר, היום מתקיימות גם הקרנות טרום-בכורה לסרטים הישראליים שצפויים לעלות לאקרנים בהפצה רחבה בהמשך השנה ובשנה הבאה. היות ומרבית התוצרת המקומית שמציגה היום טרם מוכרת לקהל הרחב, ריכזנו עבורכם המלצות חמות משלנו - לכמה מהסרטים בהם כבר צפינו.
סיפורו של יאיר קפלן, תלמיד ישיבה צעיר בגילומו המצוין של רועי ניק (אופוריה, שש פעמים), שמיועד להינשא לביתו של אישיות ידועה בקהילה החרדית בירושלים (ירדן תוסייה כהן). עם לידת בנם הבכור וכדי להביא פרנסה הביתה, יאיר פורש מלימודיו בישיבה ומחליט לפתוח חנות אלקטרוניקה "כשרה" בשביל הציבור הירושלמי החרדי. עד מהרה, הוא מגלה את העולם הנסתר של הממסד החרדי, שקובע ביד קשה כיצד הרחוב מתנהל. חנותו של יאיר זוכה לפופולריות, וכך גם החשדנות של הממסד בעסקיו עולה עד לכדי איומים ואלימות נגדו ונגד משפחתו.
על תפקידו בסרט, ניק זכה בפרס אופיר ראשון בקריירה לשחקן הראשי הטוב ביותר, במה שניתן להגדיר כתפקיד חייו. עם עוצמה ונחישות המתפרצות מהמסך, הוא מציג את סיפורו של גבר אשר נרדף על-ידי מנהיגי קהילתו. הסרט מבוסס על סיפור חייו האמיתי של הבמאי והתסריטאי בני פרידמן, שמציג את העולם החרדי על כלל גווניו ובצורה ייחודית המאירה אור על סוגיית הפרוטקשן בגרסתה החרדית. על תפקידו בסרט זכה גם דרור קרן (אביבה אהובתי, חדר משלו) בפרס אופיר ראשון לשחקן המשנה הטוב ביותר, לצד היותו גם תסריטאי שותף עם פרידמן.
סרט הביכורים של אדר שפרן (מפיק ריקוד האש, מחילה ולמלא את החלל) מספר על אומארי (שון שונסולה מונגוזה), פליט אריתראי המיועד לגירוש. בניסיון בריחה אחרון, רגע לפני שהוא עולה למטוס בחזרה לארץ מולדתו, נעשה בשדה התעופה בלבול והוא נאסף על-ידי בעלי קבוצת כדורגל (צביקה הדר) שחושב כי הוא השחקן הזר החדש של קבוצתו.
הקומדיה מלאת הרגש הזו מראה כי אפשר לעשות גרסה ישראלית לטד לאסו. לצד המתיקות מחממת הלב שלו, עומדת בבסיס הסרט גם ביקורת חברתית נוקבת על יחס המדינה והחברה לפליטים, שחזרתם לארצם תוביל ככל הנראה למותם. כלל השחקנים המגלמים פליטים בסרט הם כאלו גם במציאות, מה שמהווה תצוגת משחק נדירה בקולנוע הישראלי של קהילה שלרוב נדחקת לשולי החברה (אם בכלל רואים אותה כחלק ממנה מלכתחילה).
הסרט נע בין רגעי קומדיה המעלים חיוך מלבב עד צחוק גדול לבין רגעים דרמטיים שעשויים לעורר בקרבכם תהיות ומחשבות על היחס לפליטים בישראל. כך, לרוץ על החול מצליח להיות נגיש, ובד בבד לגעת באחת הנקודות הנפיצות והשנויות במחלוקת במדינה בימינו.
סרטו החדש של דני רוזנברג (מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם) עוקב אחר שלומי (עידו טאקו), חייל בן 18 שעורק משדה הקרב בעזה לתל-אביב בחזרה לאהבת נעוריו (מיקה רייס). בשל היעלמותו הפתאומית, בצה"ל מגיעים למסקנה כי שלומי נחטף ובמהרה תמונתו מופיעה בכל אמצעי התקשורת.
הסרט זיכה את טאקו בן ה-22 במעומדות לפרס אופיר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, דבר שמסמן אותו כהבטחה וכשם שאנו עשויים עוד לשמוע רבות בשנים הקרובות. בעוד הסרט עשוי להישמע פוליטי, בפועל מדובר למעשה במסע התבגרות פיזי ונפשי של דמות שאמנם לא קל להסכים עם החלטותיה הפזיזות, אבל ניתן להזדהות עמה ועם רצונה למצוא את החופש אליו היא משתוקקת.
החייל הנעלם גם רווי ברגעי קומדיה פיזית, שטאקו מבצע בקלילות שמייצרת את הרושם כי אולי יש לו היסטוריה בפעלולים (דבר שאיננו נכון בפועל). לצד הקומדיה, ניתן למצוא בסרט גם יחסים ייחודים בין אם (אפרת בן צור) ובנה, שבלית-בררה מכניס אותה לסיטואציה בלתי-אפשרית.
סרט הביכורים של מעיין ריף מגולל את סיפורה של אלה (דנה איבגי; אפס ביחסי אנוש, את לי לילה). אלה היא מעצבת תלבושות בתיאטרון, שמנהלת מערכת-יחסים אסורה וארוכת שנים עם עמיתה לעבודה, במאי בשם אסף, שנשוי לנטשה נגנית הצ'לו (אניה בוקשטיין). כשאסף מת במפתיע, דרכיהן של אלה ונטשה מצטלבות לראשונה במהלך השבעה - ואת השאר עדיף לכם לגלות לבד.
הסרט, שהשם שניתן לו באנגלית ("The Other Widow" או "האלמנה השנייה" אם תרצו) הולם אותו יותר, מציג בפנינו מסע הרס עצמי מאופק ועדין שמוביל את דמותה של אלה לשחרור עצמי. בעוד מדובר ביצירה קטנה בהיקפה ביחס לסרטים האחרים שנסקרו לעיל, היא שונה מהם בכך שהיא נוצרה על-ידי נשים ועבור נשים. בעוד הסרט לא מצליח להכניס אותנו למוחה של גיבורתו עד הסוף, דבר המהווה פגם מסוים בתסריטו, רגע השיא שלו קורע מצחוק - והוא לבדו שווה את מחיר הכרטיס ביום הקולנוע.
ועוד כמה: מעבר לסרטים עליהם הרחבנו, אי-אפשר כמובן שלא לציין את הזוכה הגדול של טקס פרסי האופיר, והנציג הטרי של ישראל לאוסקר, 7 ברכות. לצערי טרם צפיתי בו, אך הביקורות האוהדות במיוחד מסמנות כי מדובר באחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר של השנה.
נוסף על כך, תוכלו למצוא היום בקולנוע גם את העיר הזאת, מהסרטים הישראליים המדוברים ביותר השנה (שנמנע מרישום למעומדות לפרסי אופיר); הצלחת השנה הישראלית בקופות, ההילולה; גרגירי חול החביב; וסרטו החדש והמדובר של אבי נשר, גן קופים. אז בנימה אופטימית זו, יום קולנוע ישראלי שמח!
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments