הבעיה עם "הענקים של אי הפסחא"

בסרטו החדש, "הענקים של אי הפסחא", חוזר דובר קוסאשווילי לשוטט בנופי ילדותו - ומשלים את סרטיו הקודמים "חתונה מאוחרת" ו"מתנה משמים" לטרילוגיה המחוברת בזמן ובמיקום. אבל לסרט יש בעיה.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

הענקים של אי הפסחא הוא סרטו ההחדש של הבמאי דובר קוסאשווילי, שמצטרף לעבודות מוצלחות ומוכרות דוגמת מתנה משמיים וחתונה מאוחרת - עליו זכה בפרסי אופיר לבימוי ותסריט. בסרטו החדש, אנחנו מקבלים הצצה לחייה של משפחה גרוזינית באור יהודה של שנות ה-70, כשבין חברי הקאסט נמצאים גברי בנאי בתפקיד סב המשפחה, ניקו טאבאדזה המגלם את האבא, קייט קונלין בתפקיד מדיאה הבת הבכורה וניקיטה סקרלוק שמשחק את ואז'ה, מושא אהבתה של מדיאה.

היצירה מכניסה אותנו לעולמה הפנימי של משפחה אחת המתגוררת באור יהודה לפני כ-50 שנה. אנו עדים לקשרים האינטימיים, נבכי האישיויות ולקסם הילדותי המרחף בבית, בשכונה ובבית הספר. העלילה עוקבת אחר שני סיפורי אהבה מרכזיים: זאזא הצעיר (עדן צימבליסטה) מאוהב בזהבה המתגוררת בסמוך; ואחותו הגדולה, מדיאה, משתחררת מהצבא ורוצה ללמוד רפואה ברומניה, אך מהססת נוכח אהבתה לוואז'ה, העבריין השכונתי, שמנסה בכל כוחו לשכנע אותה להישאר ולהינשא לו.

גברי בנאי כסב המשפחה. מתוך "הענקים של אי הפסחא" | צילום: דניאל רוזנבאום, באדיבות טרנספקס

לענקים מספר נקודות חוזק ומספר נקודות שלי אישית הפריעו. ראשית, בהיותו סרט תקופתי, הוא עושה עבודה נהדרת בשחזור ההיסטורי של שנות ה-70, וניכר כי נעשו מאמצים רבים בהפחת חיים בתלבושות, אביזרים, כלי הרכב ועוד מסממני התקופה. כמו-כן, עבודת הצילום מדויקת וצנועה - המצלמה מראה לנו רק את מה שצריך לראות, ואין עומס ויזואלי או תחושה של עודפות. סיפור האהבה מתהלך לאיטו בין כותלי הבית, כשהפסקול העדין מלווה את המתרחש בצורה מחבקת ולא דרמטית מדי. כזו שמשאירה מקום לדיאלוגים ומניחה לנו להתרכז בעיקר בהם.

אם בדיאלוגים עסקינן, קוסאשווילי מתפקד כאן גם כתסריטאי ובהחלט מספק את הסחורה. מפי הדמויות עולה שפה גאורגית משכנעת ואמינה, והשחקנים שהיו צריכים ללמוד את השורות במיוחד לצורך ההפקה הרשימו מאוד – ובפרט בנאי, שמייצר חוויה מזמינה ומצחיקה. עם זאת, ברגעים אחרים בהם המשחק הרגיש מלאכותי, ובעיקרם בסצנות בכיכובו של ניקיטה סקרלוק, הלוא הוא ואז'ה. שרמנטיות- יש, ויישאר גם עודף, והגעתו מעולם הדוגמנות ניכרת. אבל במשך כמעט חצי מזמן המסך שלו, עליי להודות כי קיוויתי שישאר דוגמן שלא מדבר.

משפחה שכזו. מתוך "הענקים של אי הפסחא" | צילום: דניאל רוזנבאום, באדיבות טרנספקס

כאמור, מדובר בסרט פשוט, מקומי ואפשר לומר אינטימי. מעקבו אחר מספר ענפים בעץ המשפחתי מכסה סיפורי אהבה האפופים בתמימות מתוקה. תהא זו אהבה בין מדיאה ו-ואז'ה, שני מבוגרים צעירים בתחילת חייהם הבוגרים; זאזא וזהבה, שבין שיעור לשיעור ממלאים את עולמם באיסוף קלפי מדבקות מבית "העולם המופלא"; או התנגשות בין בן צעיר לאהבתו הקשוחה של אביו. ראוי לראות את הענקים כהצצה לנוף ילדותו של קוסאשווילי ומכאן שמדובר בעבודה קולנועית אישית מאוד.

מובן כי קוסאשווילי מתאר רגשות מעורבים של משפחה שחיה בתרבות מבודדת בארץ, אך הבדידות והשונות הזו לא קיבלה הזמנה לאודישן. חסרו בעיני אלמנטים של ריחוק חברתי או תרבותי, איזושהי הפרדה שתוכיח לנו מדוע חשוב לדמויות לשמר את מנהגיהן, להתאהב ולהינשא עם בני השכנים ולהישאר בשכונה שהפכה לבית. אם נשאל את הדמויות עצמן בתום הסיפור היכן הן עומדות לעומת תחילתו, נוכל לראות את שתי הנקודות האלו על אותו עמוד ביומן - וחבל. כי ישנה תחושה של חוסר-מעש נרטיבי.

בסופו של יום, קוסאשווילי מציג לנו נקודת מבט לא ממש חדשה, על תרבות שאיננה נסתרת ולא בטוח שהייתה כזו גם בשנות ה-70. נדמה שהסרט קורץ בנוסטלגיות לילדי אותם ימים, אבל הוא לא תוסס כאילו יצא מהסיפולוקס. אין ספק כי גם הרגעים המתארכים מוצגים בחן רב ובעשייה קולנועית מדוקדקת, אך בתור מי שלא משתייך לקבוצה עבורה נדמה כי הסרט נעשה - קשה היה לי שלא לרצות, ובכן, פשוט יותר התקדמות עלילתית.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.