- 4 באוק׳ 2023
אחרי ארבע עונות, "חינוך מיני" הגיעה לסיומה. גם אם עונתה האחרונה איננה חפה מפגמים, עדיין מדובר בסדרה כתובה היטב, שהצליחה לשמור על טון נכון, להצחיק, להפתיע ולרגש.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
חינוך מיני (Sex Education), אחת הסדרות המדוברות ביותר בשנים האחרונות - וללא ספק מהפקות המקור הטובות ביותר של נטפליקס - הגיעה לסיומה עם עונתה הרביעית. קודם כל, איזה כיף לראות סדרה שנגמרת בזמן ולא נהפכת לצל של עבר טוב יותר. מעניין שדווקא סדרה עם אנסמבל כזה עשיר ועולם כזה שופע מצליחה להיסגר בזמן נכון (לפחות בעת כתיבת שורות אלה).
במהות כל סדרה צריך להתקיים איזשהו סיפור. המשך ארוך מדי עלול להוביל לפגיעה בו ועל הדרך לפגיעה בסדרה עצמה. זה לא המקרה כאן למזלנו. בחינוך מיני תמיד היה סיפור, לא סיפור של דמות אחת בלבד, אלא סיפור רוחבי: כל דמות, ברמתה, מגלה ומתמודדת עם המיניות והחוויות המיניות שלה. ישנם אלפי סרטים וסדרות שעוסקים במיניות אצל בני-נוער, אבל לרוב זה יהיה או בצורה של קומדיית סקס או כמלודרמה סנטימנטלית. או שנצחק על זה או שנבכה על זה.
במקרה שלנו - וזהו חלק רחב מהצלחתה המסחררת של הסדרה - הסיפור הוא מצחיק ועצוב בו-זמנית. הוא הכל מהכל. לאורך כל ארבע העונות, וגם בסופה, הסדרה מצליחה לשמור על טונציה נכונה.
העונה הרביעית מפגישה את הדמויות הראשיות שלנו עם בית-ספר חדש. המוסד הדמוקרטי והאולטרה צבעוני שהן מגיעות אליו הוא ההפך המוחלט מנקודת הזינוק של הסדרה, שהייתה בתיכון שמרני ואפור בקאנטרי-סייד האנגלי. מיניות אצל בני נוער, כך מוכח לנו, לא-פחות מעניינת בסביבה מאוד מכילה ומאוד מתקדמת. בדומה לתהליך שנעשה בחברה המערבית, גם עידן של פתיחות וקידמה לא מבטל את הבלבול ובליל הרגשות של גיל ההתבגרות. מה שהוא מעניק, לפחות בסיפור המדובר, הוא מרווח טעויות ומרחב בטוח להתנסות.
הדמויות החדשות בעונה מרחיבות את האנסמבל ואת קשת הייצוגים שלו בהצלחה לא רעה. זו סדרה שיש לה תפקיד בעולם התרבות, עוד מהכותרת שלה ועד הההצלחה המסחרית שלה, והייצוג הנוסף בה בקשת הלהטב"קית ראוי ומכבד. גם אם לעיתים יש רגעים שעשויים להתפרש כמטיפנים, הקלילות וההומור של חינוך מיני תמיד מנגישים התמודדויות מורכבות מבלי לאבד טיפה מהרצינות או מהחשיבות של הדבר. בכך, שינוי הלוקיישן לא מוריד מאיכות הסדרה, אלא מוכיח את הבסיס האיתן שלה.
חלק גדול מאותו הבסיס - וזו גבעה שאני מוכן למות עליה - הוא דמותו של אריק אפיונג. תמיד היה. הליהוק של שוטי גטווה הוא אחד השידוכים הכי מבריקים שראיתי בחיי בין שחקן לדמות. אין עונה ואין פרק שאריק הוא לא המצחיק ביותר, החכם ביותר והמרגש ביותר. המתח התמידי שהוא חווה בין הסביבה השמרנית והמסורתית שלו לבין נטייתו המינית והזהות שלו תמיד נוכח ותמיד עובד.
על אף היותו של אוטיס הדמות הראשית, זהו אריק שמכיל בתוכו את כל היופי והחוכמה של הסדרה הזו. כיאה לכך, נקודת הסיום של הדמות שלו היא הנכונה והמתאימה ביותר בסיפור על חינוך מיני.
כמו העונות הקודמות, גם העונה הזו אינה חפה ממגרעות. אוטיס הוא דמות נהדרת, אבל לעיתים רבות מדי הוא גיבור בלתי-נסבל שקשה לפתח אמפתיה כלפיו. ג'ין עוברת שיעור גדול באימהות, שזו תמיד בחירה כל-כך עצלנית מבחינה תסריטאית לדמויות של נשים מעל גיל עשרים. למה האישה החזקה הזאת, שמהפרק הראשון קוראת תיגר על כל-כך הרבה קלישאות של נשים בטלוויזיה, צריכה להתמודד עם מתח בין הקריירה לאימהות שלה? זהו קו נרטיבי שנדמה מנותק מהדמות.
גם דמויות נוספות לא זוכות לטיפול תסריטאי מסור או לרגעי שיא. אבל אחרי הכל, אנחנו מלווים בני-נוער במסע הזה: יש טעויות, יש פגמים. בגיל ההתבגרות אנחנו לא זוכים תמיד לסגירות מעגל או השלמות. גם כשהסדרה מפספסת, היא עדיין מצליחה להעביר את חווית ההתבגרות המינית. גם ברגעים החלשים ביותר שלה, היא כתובה מעולה, מצולמת ומעוטרת ללא-תחרות והמשחק תמיד מכבד את המעמד.
באופן אישי, אתגעגע אל חינוך מיני, אבל אני הכי שמח שיש שהיא הגיע לסיומה. במיוחד כשעוסקים בבני-נוער, יש תאריך תפוגה שצריך לעמוד בו, אחרת, במקרה הטוב, זה כבר לא יהיה אמין (דברים מוזרים, לדוגמה). רוח הקידמה הגיעה אל החברה, וזהו תו הסיום הנכון ביותר - וגם אם לא כל הדמויות זכו לגמור כמו שצריך, התהליך בהחלט היה מספק.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.