"מין חסר מזל או פורנו משוגעים" - ביקורת סרט: הדבר הכי מטורלל שתראו השנה

הזוכה הגדול בפסטיבל ברלין האחרון הוא סרט אקטואלי במיוחד, קיצוני למדי, מופרע על כל הראש, קורע מצחוק ודובר רומנית - ואתם פשוט חייבים לצפות בו. אפילו רק בשביל לשנוא אותו. "מין חסר מזל או פורנו משוגעים", ביקורת.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

יש סרטים שהם כמו כוסברה – או שמתים עליהם או שמתמלאים גועל רק מעצם המחשבה עליהם. מין חסר מזל או פורנו משוגעים (Bad Luck Banging or Loony Porn), סרטו החדש של הבמאי הרומני ראדו ג'ודה שזכה בפרס דב הזהב היוקרתי בפסטיבל ברלין שעבר, הוא שייק כוסברה בטחינה עם דובוני גומי ושני צ'ייסרים של וודקה - ולכן אני כל-כך אוהב אותו.

נתחיל הפעם מהסוף, האם אני ממליץ על הסרט? במילה אחת – מאוד. במעט יותר מילים – מאוד, אבל אני לא לוקח אחריות על החוויה האישית שלכם. מדובר ביצירה פרועה ומטורללת לחלוטין, שבאופן מכוון בודקת את הגבולות של צופיה ומוציאה אותם מאזורי הנוחות. כל זאת, באמצעות סצנות פורנוגרפיות על-מלא (זו חוויה משונה לצפות בפורנו יחד עם עוד 300 איש), עם חלק שלם שהוא רצף קטעים אסוציאטיביים מתמשכים, ועם אוסף סיטואציות ודמויות גועליות שיוציאו מכל אדם שפוי גניחות תסכול.

למרות זאת, ממש לא מדובר כאן בדרמה כבדה ומעיקה, בסגנון לארס פון טרייר או מיכאל הנקה למשל, אלא להפך. זוהי קומדיה מטורפת שהוציאה ממני פרצי צחוק עזים, גם כשצפיתי בה בפעם השנייה. זהו סרט אנרגטי, משוגע ופרובוקטיבי במובן הטוב של המילה, והוא לא מנסה להעיק על צופיו, כי-אם להפיל אותם מהכיסא.

רגע, אז למה בעצם אתה ממליץ לנו על זה? מתוך "מין חסר מזל או פורנו משוגעים" | באדיבות בתי קולנוע לב

במרכז הסיפור, מורה (קטיה פסקריו) שסרטון יחסי-מין שצילמה עם בן-זוגה דלף לרשת והופץ לכל ילדי והורי בית הספר בו היא מלמדת. במהלך הסרט היא מנסה להיאבק ללא-הועיל בהפצתו של הווידאו, במועקה הנפשית שהוא גורם לה ובהורים הזועמים שרוצים להדיח אותה מסגל בית הספר. אך למעשה, עלילותיה של הגיבורה בעיקר משמשות את הבמאי כדי לספר סיפור גדול בהרבה. סיפור על חברה שבה תרבות ה"סקס מוכר" נמצאת בכל פינה, אבל חלילה שנשים מעל גיל מסוים יהיו בעלות יצר מיני; חברה ששולטות בה השמרנות והאטימות; וחברה שמכחישה את העבר הנורא של ארצה ומעדיפה להיצמד לסנטימנטים זולים.

ללא ספק, המסרים מוגשים ב"פטיש 5 קילו לפנים" - כפי שניסחה זאת פעם אחת המרצות שלי בחוג לקולנוע - ולפיכך אפשר בהחלט להבין את מי שלא יתחברו. אבל בעיני, מדובר בחלק מהותי מסוד הקסם של היצירה הקולנועית הכל-כך מיוחדת הזו. אחד הביטויים השנואים עליי ביותר בהקשר האומנותי הוא "להאכיל בכפית", כאילו שיש לסאבטקסט איזו איכות אמנותית אבסולוטית או שישירות לא הולכת יד ביד עם תחכום. הפחד הבזוי מכך מוביל יוצרים רבים - מסטודנטים ועד במאים ותיקים - להגיש סרטים מבלבלים, לא קוהרנטיים ובעיקר ממוחזרים (נניח, דמות א' מביטה בדמות ב' בשתיקה ובמבט מלא משמעות).

יצירה קולנועית מיוחדת. מתוך "מין חסר מזל או פורנו משוגעים" | באדיבות בתי קולנוע לב

פורנו משוגעים לרגע לא נופל במלכודת הזו: זהו סרט גס, בכל המובנים האפשריים, שאפילו מגדיל לחגוג את הגסות שלו ומשליך בהנאה את הסאבטקסט מהחלון. יותר מכל, מרענן מאוד לראות עבודה קולנועית מקטגוריית ה"קולנוע אירופאי זוכה פסטיבלים" שפשוט לא מפחדת לדחוף את הכפית שלה עמוק לתוך העין.

האלמנט הכי נפלא בחוויה המתוארת, הוא אולי עד כמה שהיא מרגישה מוכרת וביתית. כי אתם מבינים, ג'ודה מתמקד הן בגסות הפרטית והן בגסות הכוללת של האנשים המרכיבים את החברה ובוולגריות ובאלימות על שלל סוגיה: באנשים שחונים עם הג'יפ הגדול שלהם על המדרכה, בהורים שלא מוכנים לחנך את ילדיהם כי "זה תפקיד בית הספר", וכמובן בזו של מפיצי פייק ניוז שלא מוכנים לשמוע מילת ביקורת אחת על מדינתם.

כך למשל, כשאחד ההורים כועס על הגיבורה שמלמדת את תלמידיה על השואה ומכריז כי "הכל קונספירציה יהודית-קומוניסטית של ביל גייטס וג'ורג' סורוס", קשה שלא לחייך במרירות. הסרט אמנם מתרחש בבוקרשט, ברם האווירה היא לגמרי ראשון לציון פינת פתח-תקווה - וזה כיף גדול. או במילים אחרות, יש איזושהי נחמה מספקת ומרגיעה למדי בידיעה שכך הדבר בכל מקום.

אנשים שחונים עם הג'יפ הגדול שלהם על המדרכה. מתוך "מין חסר מזל או פורנו משוגעים" | באדיבות בתי קולנוע לב

לקראת סיום, חשוב לומר כי המערכה הראשונה של פורנו משוגעים נגררת לאורך זמן רב מדי, הרבה אחרי שאחרון הצופים כבר יבין את הקטע (הסרט מחולק באופן מוצהר לשלושה חלקים). אולם אחריה, מגיעה המערכה השנייה שהיא - בלי לספיילר - טירוף חושים מוחלט. בסופו של דבר, הסרט מתקשה לתפוס את כל הנושאים בהם הוא מבקש לעסוק, אך הניסיון מרשים מאוד, כשבהגעתו אל סופו מרביתם המוחלטת של הרעיונות בהם הוא נוגע נשזרים היטב וכמו לתמה אחת רחבה.

לעולם לא אדע אם הצלחתי לשכנע אתכם לצפות ביצירה הזו. באופן אישי ואחרי שתי צפיות, אני חושב שמדובר באחד הסרטים הטובים ביותר של השנה החולפת, אבל כאמור, יש גם סיכוי טוב שאתם תצאו ממנו בעודכם מקללים את הבמאי שבעה דורות אחורה. כך או כך, זו לא יצירה שאפשר להישאר אדישים אליה ואתם חייבים לצפות בה, לפחות כדי שתהיה לכם סיבה טובה לכעוס על הקולנוע האירופאי ועליי. במקרה הכי גרוע - תתאהבו.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.