"אופנהיימר": שעון החול אוזל וסרטו החדש של כריסטופר נולאן מתקרב

"עתה הנני המוות, מחריב העולמות": סרטו ה־12 של הבמאי כריסטופר נולאן, "אופנהיימר", אוטוטו פה. אנחנו בציפייה גדולה לבואו.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

אופנהיימר (Oppenheimer) הוא עיבוד לספר הביוגרפי מאת קאי בירד ומרטין ג'יי שרווין אודות ג'וליוס רוברט אופנהיימר, פרומתאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום (American Prometheus).

אופנהיימר, פיזיקאי תיאורטי ויהודי־אמריקאי (בגילומו של קיליאן מרפי), היה האחראי על המעבדה בלוס אלמוס, ניו מקסיקו, שבה נעשו ניסויי הגרעין תחת מטריית פרויקט "מנהטן". הפרויקט, שרץ בחשאי בין השנים 1947-1942, הוביל לייצור נשקי הגרעין הראשונים. ב־15 ביולי 1945 ובמסגרת ניסוי "טריניטי", הופעלה הפצצה הראשונה (שכּונתה "גאדג'ט"). הניסוי הוכתר כהצלחה וחצה את חיי החוזים בו לשניים: לפני ואחרי. כעבור מספר שבועות הוטלו פצצות גרעיניות על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי, והובילו לכניעתה של יפן ללא תנאי ולסיומה של מלחמת העולם השנייה.

בשידור טלוויזיוני ב־1965 נשאל אופנהיימר באשר לניסוי "טריניטי" ולקיומה של הפּצצה הגרעינית בעולם. "היו אנשים שצחקו, היו אנשים שבכו, רובם שתקו" אמר, והמשיך וציטט, אם כי בחוסר דיוק מסוים, מהבהגווד גיטא (Bhagavad Gita) – כתב קודש מן המיתולוגיה ההינדית: "עתה הנני המוות, מחריב העולמות".

נולאן אומנם פעל בעבר במחוזות ה"מבוסס על סיפור אמיתי", בסרטו מ־2017 דנקרק (Dunkirk), שעסק במבצע "דינמו" של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, אבל הוא ניגש אל מלאכת הבימוי – כהרגלו בקודש – דרך משחק באלמנטים של זמן ומרחב. במקום להתמקד בדמות אחת, הוא בחר לפרוס את הפרספקטיבה על הנרטיב למספר נקודות מבט שפועלות במרחבים ובזמנים שונים, המתלכדות בכמה נקודות בסרט.

דנקרק זכה לתשבחות, אולם גישתו הנרטיבית התקבלה בקרב צופים כאלו ואחרים כ"קרה" – ביקורת שנשמעה לא פעם על סרטיו, שלפיה נטען כי חוזקו כבמאי אינו בדמויות ובמילים. זוהי טענה שמצויה בה אמת, ועם זאת לא הייתי בוחר לראותה בהכרח כבלעדית או כשלילית. חוזקו של נולאן כבמאי, וייחודו, גלום בהיותו אמן להטוטים יוצא מן הכלל של לוח המשחק הקולנועי, שאת חוקיו הוא מתמיד לכופף לשם בריאת יצירות חידתיות ומטריפות־דעת – הן נרטיבית ופילוסופית והן פרקטית וסגנונית.

קיליאן מרפי כרוברט אופנהיימר. מתוך "אופנהיימר" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

לאחר שלל סרטי ז'אנר, נולאן מגיש לנו לראשונה סרט ביוגרפי. נכון לעכשיו, וחרף הקאסט הנרחב (אלוהים אדירים, כל הוליווד נמצאת פה), אופנהיימר מסתמן כסרט הכי פחות נולאני שנולאן יצר עד עתה: חקר דמות (או character study אם תרצו), שמכניס אותנו לנבכי הנפש של הדמות הראשית.

ייתכן שזוהי דרכו של נולאן לפנות אל האקדמיה. כי איזו יצירה מעידה על רצינות יותר מאשר דרמה ביוגרפית? ועוד כזו שמתמקדת בדמות כמו אופנהיימר, שניצבה במרכזו של אירוע כה טעון ומעורר שיח וסיג ומחלוקת. דמות היסטורית ששינתה את המשוואה, לטוב ולרע, ושמפועלה ניתן ללמוד כי הטוב והרע לעולם אינם מוחלטים, אלא מהווים פיסות סובייקטיביות של תפיסה אנושית, שמתפרקות ומתרכבות עם הזמנים. על כל פנים, אין באמת לדעת כיצד ייראה וירגיש אופנהיימר, ובהתחשב בנושאו הגרעיני ומעורר האימה אפשרי שייהלך לעיתים בין גבולות המציאות והסיוט באופן נולאני כמוהו טרם פגשנו.

מרתק כמו שהוא מעורר אימה. מתוך "אופנהיימר" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

הטריילר החדש נפתח בצלילי מוֹנֶה גייגר, המשמש למדידת קרינה מייננת. באופן אישי, אני נזרק בו־זמנית לשני כיוונים עיקריים: צ'רנוביל (Chernobyl), המיני־סדרה המטלטלת של קרייג מאזין מ־2019 מבית HBO, ו־Threads, סרטו המסויט והמצלק של בארי היינס, שהופק עבור ה־BBC בשנת 1984. שתי יצירות שעוררו בי חלחלה עמוקה וזיעה קרה, וגם ריתקו אותי כהוגן.

"עבודתנו כאן תבטיח שלום שהאנושות מעולם לא ראתה" אומר אופנהיימר, שנחשב ל"אבי פצצת האטום". לכך משיבה דמותו של אדוארד טלר (בגילומו של בני ספדי): "עד שמישהו יבנה פצצה גדולה יותר". טלר, מצידו, נחשב ל"אבי פצצת המימן". ומטוטלת הטוב והרע בטלטולה ממשיכה.

אופנהיימר צולם על־ידי הויט ואן הויטמה, צלמו הקבוע של נולאן בעשור האחרון (צילם את בין כוכבים, דנקרק וטנט), והולחן על־ידי לודוויג גורנסון (מלחין טנט, וגם סרטי הפנתר השחור מבית מארוול). הסרט עתיד להגיע לבתי הקולנוע בישראל ב־20 ביולי הקרוב.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.

אופנהיימר סרט, כריסטופר נולא