יותר מבעית מ"צ'רנוביל": על Threads, סרט החרדה הגרעינית עליו כנראה לא שמעתם

מעורר אימה מוחלטת המורגשת בכל הגוף – הסרט Threads משמש כאות אזהרה בתיאורו המדוקדק כיצד נראית מלחמה גרעינית, ובהמחשתו את השלכותיה הקטסטרופליות. הצפייה מומלצת לבעלי עצבים חזקים, אך גם רלוונטית וחשובה.

מתוך Threads | הצילום: באדיבות BBC

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

הסרט Threads משנת 1984 הוא בין הסרטים המחרידים שראיתי. מוצג בו תרחיש ריאליסטי במיוחד של שואה גרעינית, וצפייה בו בימינו מוכיחה (לצערנו הרב) שהוא רלוונטי מתמיד.

מדובר בהפקה של ה־BBC שבוימה על־ידי מיק ג'קסון ונכתבה על־ידי בארי היינס. העלילה מתארת את החיים בעיר האנגלית שפילד בזמן שבמזרח התיכון מתרחש עימות ההולך ומסלים בין ארצות הברית ונאט"ו לבין ברית המועצות וברית ורשה (המקבילה הקומוניסטית דאז לברית נאט"ו). עקב המהפכה באיראן, שנתמכה על־ידי האמריקאים במידת־מה, הסובייטים פולשים למדינה מצפון־מזרח ומתחילים לשנע ראשים גרעיניים אל העיר משהאד. בתגובה לכך ארה"ב מכניסה לאיראן כוחות שתופסים את דרום המדינה, מתגברת כוחות במפרץ הפרסי ומציבה אולטימטום בפני ברית המועצות – להתפנות ממשהאד.

העימות מתרחש ברקע העלילה, שעוסקת תחילה בענייני היום־יום של שתי משפחות המתגוררות בשפילד. זוהי תקופת מיתון כלכלי, וחיי אהבתם של זוג צעיר מובילים להיריון מוקדם ולהחלטתם להינשא. הם עורכים מפגש בין משפחותיהם, רוכשים דירה ומתחילים לשפצה לקראת המגורים יחדיו והקמת תא משפחתי משלהם. על פני השטח ניתן הרושם שזו עוד דרמה בריטית שעוסקת בחיי מעמד הפועלים, אך העימות במזרח התיכון (שמסלים בזמן נרטיבי בין ה־5 במרץ ל־26 במאי) מחלחל לנרטיב עם משך הסרט עוד ועוד – עד שהוא מגיע לנקודת האל־חזור.

מתוך Threads | הצילום: באדיבות BBC

כל אותה העת, תושבי שפילד (ולפיכך גם אנחנו) מתעדכנים לגבי המתרחש במזרח התיכון משידורי הטלוויזיה, מקלטי הרדיו והעיתונים – בין שבבתיהם ובין שברחובות או בפאב. כך יוצא שהעימות תמיד נראה או נשמע ברקע. "לא מפחיד אותך לאיפה שזה יכול להוביל?" נזרקת בפאב שאלה שזוכה למענה מוכר: "מפחיד, אבל אין לי מה לעשות בנידון".

ההתמקדות בתושבי שפילד הפשוטים, להם אין דבר ועניין עם העימות שמתרחש כ־4,000 קילומטרים מהם, מעוררת הזדהות רבה. רצונם להמשיך לקיים את חייהם – ובכלל, הרצון בחיים – אינו דורש כל הסבר. חששם שמא העימות יתפתח לכדי מלחמה כוללת וקטלנית מובן בהחלט, ויש גם לזכור כי הסרט נעשה בתקופת המלחמה הקרה בה הפחד משואה גרעינית היה מוחשי. פחדים כגון אלו בוודאי עודם מדברים אלינו בימינו אנו, גם אם במילים מעט שונות ועל־פי מפה גיאופוליטית מעודכנת.

כחלק מעבודת ההכנה לקראת הסרט, הבמאי ג'קסון יצא למסע בבריטניה וארה"ב במהלכו נועץ עם מדענים, פסיכולוגים, רופאים ומומחי אסטרטגיה מובילים בנושאי הגנה וביטחון פנים. כמו־כן, הוא נעזר בספרות שעוסקת בלוחמה גרעינית ובהשלכותיה הפוטנציאליות על חברות אנושיות. המחקר שביצע ניכר היטב דרך הסגנון הדוקו־דרמטי שמקנה לסרט ריאליזם מובהק. שמו, Threads, מיתרגם בכמה מובנים: חוטים, סיבים או שזירות. הסרט בוחן כיצד המיזם האנושי, על כל שזירותיו – מן הכלל לפרט, מהרמה הבין־לאומית ועד הרמה האינדיווידואלית – מתפקד במצב קיצון מלחמתי בו נעשה שימוש בנשק גרעיני.

כתוביות, ולפעמים אף קריינות, מיידעים אותנו בנתונים קונקרטיים אודות המתרחש: ברמת המאקרו – הזירה העולמית והמדינית, לרבות העימות במזרח התיכון; ברמת המיקרו – הזירה העירונית, השכונתית, המשפחתית והאישית (קרי, העורף). נתונים הנוגעים בפעולות צבאיות, בתפקוד מערכות הכלכלה והרפואה, ובתמורות חברתיות וסביבתיות. המידע וצווי החירום מוזרמים מלמעלה למטה ביעילות כזו או אחרת, וגורמי עיריית שפילד מתחילים להכין את הקרקע לקראת מלחמה שעלולה לפרוץ בכל רגע. המערכת, על כל ברגיה, מסתובבת – והתושבים חסרי הוודאות פועלים בהתאם.

מתוך Threads | הצילום: באדיבות BBC

בין השאר, נערכות הפגנות אנטי־מלחמתיות, שמנכיחות את החלוקה הפוליטית בין גושי הימין לשמאל. הנואמים מזהירים מפני תוצאותיה ההרסניות של מלחמה גרעינית ומואשמים בשמאלנות על־ידי הקהל הימני שבמקום, שקורא להם "לחזור לרוסיה".

חלק מההפגנות מתדרדרות לכדי אלימות וכוחות משטרתיים נאלצים להתערב. בינתיים גוברת המתיחות במזרח התיכון. לאחר פקיעת האולטימטום שהוצב בפני ברית המועצות, מפציצים אמריקאיים מבצעים תקיפה במשהאד. בעקבותיה מתחילה חלופת מהלומות הדדית בין הצדדים באמצעות נשק גרעיני טקטי (שמיועד לשימוש מוגבל בשדה הקרב).

לאור ההתפתחות, תושבים נוהרים למרכזי חלוקה של מצרכים ופריטים חיוניים. במקביל, המוצרים במדפי החנויות הולכים ואוזלים בעוד מחיריהם מרקיעים לשחקים, עד שלבסוף הם מתחילים להימכר ברחוב במחירים גבוהים עוד יותר. כתוצאה מכך מתחילה גם ביזה של חנויות, ובה בעת אנשים מתחילים לעשות את דרכם החוצה מהערים הגדולות אל אזורים מאוכלסים פחות, למרות הנחיות המשטר לפיהן יש להישאר בבתים. פקקי ענק ממלאים את כבישי המדינה, ורבים נדרשים לחזור למקום מוצאם על־ידי הכוחות המשטרתיים הפרוסים בכבישים.

באמצעי התקשורת מועברות הוראות להכנת מקלט נשורת ביתי והנחיות פעולה במידה שמישהו מדיירי המקלט מוצא בו את מותו. ההנחיות – כרצף מילים שיש להפנים ואולי גם לפעול לפיו – אבסורדיות עד עצב: "אם מישהו מת בעת שהותכם במקלט הנשורת, הזיזו את הגופה לחדר אחר בבית, תייגו אותה בשם ובכתובת וכסו אותה הדוקות ככל יכולתכם בניילון, נייר, סדינים או שמיכות. אם, לעומת זאת, הגופה נמצאת בבית מעל לחמישה ימים, ואם זה בטוח לצאת החוצה, קִברו אותה לעת עתה בתעלה שתחפרו או כסו אותה באדמה וסמנו את מיקום הקבר".

מתוך Threads | הצילום: באדיבות BBC

יותר משהסרט מציג כיצד מתפקדת חברה אנושית בעת מלחמה גרעינית, הוא ממחיש איך נראית שואה גרעינית וקריסה ציוויליזציונית. אין מדובר בקריסה קטנה, שניתן לעמול ולתקן תוך כמה שנים או אפילו עשרות שנים – אלא בקריסה מוחלטת, שבמידה ואינה מוחקת את הציוויליזציה לחלוטין, היא ממוטטת אותה לכדי זחילה על גחונה למשך עשרות שנות סבל רבות עד שתוכל בכלל לחשוב על להיעמד שוב. אז, ורק אז, תהיה היא מסוגלת להתחיל ללמוד ללכת בשנית.

ב־26 במאי נוחתות הפצצות והגיהינום מתבקע על פני אדמות. התמונה ש־Threads מצייר מסויטת ומורבידית: כישלון אנושי מוחלט – מוסרית, הגיונית, קיומית. הסרט מדכא וקשה מאוד לצפייה, וביכולתו לעורר תחושות גופניות כגון צמרמורות ורעידות, אולי אף בחילה. למרות מגבלות התקציב הברורות, ג'קסון מצליח להמחיש את עוגמת התרחיש שכולו מוות, חורבן וריקנות משמעותית. הוא לא חס על אף צופה ולא חוסך באף דימוי, כשתחושת הייאוש והמצוקה רק מתגברת ככל שהסיפור מתקדם.

בסופו של דבר, Threads מהווה יצירה עוצמתית ביותר. הוא מבעית, מחריד ומזעזע – ובטוחני שלא תמהרו לצפות בו בשנית. אף על פי כן, לאור מצבו הנוכחי של עולמנו המטורלל הוא גם רלוונטי וחשוב מאוד לצפייה, ולו רק כדי לפגוש את מעמקי השפל האנושי שביכולתנו להגיע אליהם – על־מנת שלא נגיע אליהם יותר אף־פעם. הלוואי.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.