הסרטים הכי גדולים של הקיץ: 10 שוברי קופות ששינו את פני הקולנוע
- אלכס קוזנצוב
- 5 ביוני
- זמן קריאה 6 דקות
מהאימה של "מלתעות", דרך החדשנות של "פארק היורה" ועד הפצצה של "אופנהיימר" – לכבוד בוא הקיץ, ריכזנו לכם כמה מהסרטים הכי גדולים של העונה, שעשו היסטוריה ושינו את הדרך שבה אנחנו חווים קולנוע.
אוהבים את מה שאנחנו עושים? לחצו כאן כדי לעזור לנו להמשיך ליצור תוכן עצמאי.
עוד כמה ימים הקיץ מתחיל רשמית, ועבור חובבי קולנוע, זו לא רק עונה של חופשות וגלידות, אלא גם הזמן שבו המסכים מתמלאים בפיצוצים, הרפתקאות, גיבורים וניחוח של פופקורן באוויר. יש משהו בלתי ניתן להסבר בחוויה הזו: להיכנס לאולם ממוזג ביום חם, להישאב לסיפור גדול מהחיים – ולהרגיש לרגע אחד שאנחנו חלק ממשהו שהוא גם אישי וגם קולקטיבי. זיכרון שנחרט בגוף כמו חוויית ילדות.
אבל הקיץ הוא לא רק עונה של קולנוע, הוא המצאה של הקולנוע. החל משנות השבעים, עם הופעתו של מלתעות (Jaws) – בו נדון ממש עוד רגע – נולדה קטגוריה חדשה: שוברי קופות של עונת הקיץ. מאז, זו לא רק שאלה של הצלחה מסחרית, אלא של אירוע תרבותי והשפעתו של אותו הסרט על התעשיה כולה למשך דורות. ובכל זאת, לא כל שובר קופות הוא סרט ששינה את פני הקולנוע.
בכתבה הזו, לרגל פתיחת עונת הסרטים החמה, בחרנו להתמקד ב-10 סרטים ספציפיים, כאלה שלא רק הצליחו בקופות, אלא השאירו חותם מהותי על הקולנוע עצמו. סרטים ששינו ז'אנרים, שבנו מודלים חדשים של שיווק, שהובילו להתפתחויות טכניות, שהפכו לנקודת מפנה בתעשייה, או שפשוט שינו את הדרך בה אנחנו, כקהל, חווים את הקולנוע – אז קבלו אותם, הסרטים הכי גדולים של הקיץ.
1) מלתעות (Jaws) – 1975, סטיבן ספילברג
הסרט שהפך את הקיץ לעונה של קולנוע.
לפני 1975, הקיץ נחשב לעונה מתה בקולנוע. האולפנים שמרו את הלהיטים לחורף, עד שסטיבן ספילברג הצעיר יצר סרט על כריש ענק ותוקפני, ושינה את חוקי המשחק. מלתעות היה הסרט הראשון שהופץ בבת אחת בכל רחבי ארה"ב, עם קמפיין שיווקי טלוויזיוני חסר תקדים, שיצר את המודל של "סרט קיץ" כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.
מעבר להצלחה הקופתית, ספילברג גם שינה את מבנה המותחן ההוליוודי. הכריש שאינו נראה, המוזיקה המאיימת, הפחד הלא-מוחשי, כל אלה הפכו את הסרט לחוויה פסיכולוגית לא פחות מאקשן מסחרי. יותר מהכול, מלתעות הוכיח שסרט קיץ יכול להיות גם אומנותי, גם חכם, וגם לטרוף את הקופות. כל שובר קופות שבא אחריו, חייב לו תודה.
2) מלחמת הכוכבים (Star Wars) – 1977, ג'ורג' לוקאס
הסרט שהפך מיתולוגיה לקולנוע.
מלחמת הכוכבים לא היה סתם סרט, הוא יצר יקום שלם. הרבה לפני שהמושג "יקום קולנועי" היה נפוץ, ג'ורג' לוקאס בנה עולם עם היסטוריה, גזעים, פוליטיקה וטכנולוגיה, שהמשיכו להתפרש בסרטי ההמשך, הפריקוולים והספין-אופים. מבחינה טכנית, הסרט שינה את חוקי הז'אנר, עם אפקטים פורצי דרך, הפסקול האייקוני של ג’ון וויליאמס ועריכה חדשנית שהפכה לסטנדרט של סרטי פנטזיה ואקשן.
אבל ההשפעה האמיתית הייתה תרבותית: מלחמת הכוכבים יצר שפה חדשה. מונחים כמו "ג'דיי", "הכוח", "הצד האפל" ו"המאסטר והתלמיד" הפכו לדימויים שדרכם מדברים על מוסר, גבורה וטוב מול רע. לראשונה, תעשיית הקולנוע גילתה שהסרט הוא רק חלק מהמוצר: הצעצועים, הספרים והמרצ’נדייז הכניסו לא פחות. לוקאס לא רק שינה את האופן בונראים סרטים – הוא שינה את הצורה בה חושבים עליהם. אם מלתעות כיוון לעומק הים, מלחמת הכוכבים כיוון רחוק יותר, לשמיים.
3) באטמן (Batman) – 1989, טים ברטון
הסרט שהחזיר את גיבורי העל מהקומיקס – אל תוך הצללים.
לפני באטמן של טים ברטון, גיבורי־על בקולנוע נראו כמו בדיחה צבעונית. ברטון, יחד עם מייקל קיטון כגיבור וג'ק ניקולסון כג'וקר מהפנט, שינה את הכיוון, והחזיר את באטמן לשורשיו האפלים: גיבור מופנם, רדוף טראומה, בלב עיר אכזרית בשם גות'האם. העיצוב הגותי, הפסקול הקודר של דני אלפמן, והאווירה הסיוטית יצרו קומיקס שיצא מהצללים, ונכנס לעולם דרמטי ומורכב.
ניקולסון הוכיח שנבל קומיקס יכול להיות תפקיד לשחקן רציני, ופתח דלת לדור שלם של שחקני אוסקר שיבואו אחריו. מעבר לכך, הסרט חולל מהפכה שיווקית: הלוגו הפך לסמל עולמי, והמרצ'נדייז הרקיע שחקים. באטמן לא רק הצליח, הוא הראה שגיבורי־על יכולים להיות מותג קולנועי עמוק, אפל ורווחי.
4) פארק היורה (Jurassic Park) – 1993, סטיבן ספילברג
הסרט שהפך את הבלתי אפשרי – לאפשרי.
כשהקהל יצא מפארק היורה בקיץ 1993, הוא הרגיש כאילו באמת ראה דינוזוארים חיים. זו הייתה נקודת המפנה שבה אפקטים ממוחשבים הפכו מתעלול טכני למהפכה של ממש. השילוב בין אנימטרוניקה לאפקטים דיגיטליים יצר חוויית קולנוע חסרת תקדים.
אבל פארק היורה לא היה רק תצוגת טכנולוגיה, הוא בנה מודל חדש לסרטי הרפתקאות קיץ: מדע, מוסר, מתח ותחושת פליאה אמיתית. הוא עסק בגבולות שבין אדם לטבע, וביוהרה האנושית שמובילה אותנו לשחק את אלוהים. מעבר להצלחה הקופתית, הסרט חיזק את מעמדו של ספילברג כקוסם קולנועי, ופתח דלת לדור חדש של קולנוע טכנולוגי, שאפתני, וחכם.
5) האביר האפל (The Dark Knight) – 2008, כריסטופר נולאן
הסרט שהפך את ז'אנר גיבורי־העל לטרגדיה שייקספירית אפלה.
לפני היקום הקולנועי של מארוול, הגיע האביר האפל והראה שסרט קומיקס יכול להיות גם דרמה מוסרית עמוקה. כריסטופר נולאן ביים מותחן פסיכולוגי שמביט אל תוך נשמתה של חברה מערבית מודרנית, חוק, סדר, טרור, ואחריות אישית. במרכזו, הג'וקר של הית' לדג'ר, אנרכיסט גאוני שזרע כאוס וחרט את עצמו בתודעה הקולנועית לנצח.
לדג'ר זכה באוסקר (לאחר מותו) על אחת ההופעות המטלטלות בתולדות הז'אנר, והאביר האפל לא רק גרף מעל מיליארד דולר – הוא שינה את הדרך שבה הוליווד תופסת סרטי קומיקס: כטרגדיות אפלות, מורכבות, ומלאות עומק מוסרי. מאז, סרטים כמו ג'וקר, לוגאן ואיש הפלדה ניסו לשחזר את הקסם, אך האביר האפל נותר נקודת שיא נדירה, שהפכה ז'אנר שלם לרציני מתמיד.
6) שודדי הקריביים: קללת הפנינה השחורה (Pirates of the Caribbean: The Curse of the Black Pearl) – 2003, גור ורבינסקי
הסרט שהוכיח ששובר קופות קיץ יכול לצמוח מהמקום הכי לא צפוי – מתקן בדיסנילנד.
כשהוכרז סרט על פיראטים שמבוסס על מתקן בדיסנילנד, רבים הרימו גבה. הז'אנר נחשב מת, ולמי אכפת עוד מפיראטים? ואז הגיע ג'ק ספארו. ג'וני דפ הפיח חיים בדמות חסרת תקדים, שיכור, מבריק, רמאי, קפטן ומאחז עיניים, הכל בבת אחת. המועמדות לאוסקר שקיבל הייתה חסרת תקדים לסרט הרפתקאות קיץ – והיא הגיעה לו לחלוטין.
לצידו עמד ג'פרי ראש כברבוסה, נבל מושלם. הכימיה ביניהם, אהבה־שנאה שייקספירית כמעט, יצרה את לב־הסרט: מי באמת הקפטן של הפנינה השחורה? אבל גולת הכותרת הייתה ההפתעה: סרט קיץ מהוקצע, שנולד מרעיון מגוחך, הפך לסיפור הצלחה עולמי. הוא הוכיח שעם מספיק דמיון, דמויות חזקות ואהבת הרפתקה, אפילו מתקן בפארק יכול להפוך לקלאסיקה.
7) אופנהיימר (Oppenheimer) – 2023, כריסטופר נולאן
הסרט שהחזיר את הקהל לקולנוע בשביל שלוש שעות של דיאלוגים, מוסר ופצצה.
בקיץ צבעוני ורועש של בלוקבאסטרים, התגנב אופנהיימר, דרמה ביוגרפית על פיזיקאי שהוביל את פרויקט הפצצה האטומית. שלוש שעות, בלי פיצוצים הוליוודיים, ועם זאת, חוויה מטלטלת שסחפה מיליונים.
נולאן הפך את סיפורו של ג’יי רוברט אופנהיימר למסע פסיכולוגי־מוסרי עוצר נשימה, ויחד עם קיליאן מרפי בתפקיד הראשי וצוות שחקנים מרשים – יצר קולנוע שלא מתחנף לקהל, אלא מעלה שאלות קשות: האם אפשר להמציא את נשק יום הדין ולהישאר בן־אדם? עם שבעה פרסי אוסקר והכנסות של כמעט מיליארד דולר, אופנהיימר הוכיח שכשנותנים לקהל סרט אינטליגנטי ועמוק, הוא חוזר לאולמות.
8) פורסט גאמפ (Forrest Gump) – 1994, רוברט זמקיס
הסרט ששאל את השאלה הגדולה מכולן: האם אנחנו בוחרים את גורלנו, או שאנחנו פשוט נוצה ברוח?
בעידן של ריאליזם קשוח וציניות, הגיע למסך גיבור אחר: תמים, טוב־לב, לא שואל יותר מדי, אבל משנה את ההיסטוריה מבלי להתכוון. פורסט גאמפ, בגילומו של טום הנקס, הוא סיפור אישי שהופך לאודיסאה אמריקאית, מווייטנאם ועד הבית הלבן, עם עין רגישה ואמפתיה כנה. במרכז הסרט שאלה פשוטה אך עמוקה: האם אנחנו מובילים את חיינו, או נסחפים כמו נוצה ברוח?
הסרט לא עונה, הוא משאיר אותנו לחשוב. מעבר לרגש ולנוסטלגיה, הסרט היה פורץ דרך טכנולוגית, כששילב דמות בדיונית בתוך קטעי ארכיון היסטוריים, וזכה על כך גם בפרס האוסקר לאפקטים. עם 6 פרסי אוסקר, הכנסות עתק, ונוכחות תרבותית מתמשכת, פורסט גאמפ הוכיח שלפעמים, השקטים ביותר מספרים את הסיפור הכי חזק.
9) פרויקט המכשפה מבלייר (The Blair Witch Project) – 1999, דניאל מייריק ואדוארדו סאנצ'ז
הסרט שהוכיח: רעיון חכם ושיווק חכם – חזקים מתקציב.
בקיץ של אפקטים ושוברי קופות, הגיעה מצלמה רועדת אחת ששינתה את חוקי המשחק. פרויקט המכשפה מבלייר צולם בפחות מ־60 אלף דולר, עם שחקנים לא מוכרים וסיפור שמרגיש אמיתי מדי: שלושה צעירים שנעלמים ביער, והצופים מקבלים את "הצילומים שנמצאו". כך פרץ ז'אנר הפאונד פוטג', וגל שלם של סרטים בא בעקבותיו.
אבל לא רק הסגנון היה חדשני – השיווק הוויראלי הקדים את זמנו: אתר אינטרנט שהציג את הדמויות כנעדרים, שמועות על קלטות אמיתיות, בלבול מכוון בין מציאות לבדיה. והתוצאה? היסטריה עולמית ורווח של רבע מיליארד דולר. בלי אפקטים, בלי דם, רק פחד טהור. חרדה שנבנית דרך שקט, חושך, והתחושה שאין לאן לברוח. זה לא היה סתם סרט. זו הייתה חוויה פיזית של אימה.
10) בדרך לחתונה עוצרים בווגאס (The Hangover) – 2009, טוד פיליפס
סרט הקומדיה שכבש את העולם – והחזיר את הקהל לצחוק בקול רם באולמות הקולנוע.
כשכולם הלכו על גיבורי־על ורימייקים, הגיע סרט קטן על מסיבת רווקים בווגאס שיצאה משליטה, וכבש את העולם. בלי כוכבים גדולים, בלי אקשן, רק תסריט שנון, כימיה נדירה בין קופר, הלמס וגאליפנאקיס, ובימוי מדויק שיצר תופעה תרבותית. הסרט הכניס 469 מיליון דולר, הפך לקומדיה למבוגרים המכניסה ביותר בזמנה, והוביל לשני המשכים (פחות מבריקים, אבל מצליחים).
מעבר לבדיחות, בדרך לחתונה דיבר על גברים שתקועים בין ילדות לבגרות, על זהות וחברות אמיתית, גם כשהכול קורס מסביב. ואלן של זאק גליפיאנאקיס? דמות איקונית, שילוב של תמימות וטירוף שהפכה לסמל דור. הסרט הוכיח שקומדיה לא צריכה להתפשר: היא יכולה להיות חכמה, פרועה, ולהצליח בענק, גם בלי נמר באמבטיה.
ועכשיו תורכם - מה הם סרטי הקיץ האולטימטיביים שלכם? כתבו לנו בתגובות!
מאחורי מאה בקולנוע עומדת קבוצה קטנה של כותבים עצמאיים – שאוהבים קולנוע, טלוויזיה וכתיבה אמיתית. אנחנו כותבים, עורכים ומפרסמים הכל בעצמנו, בלי מערכת מסחרית מאחורינו. אם אהבתם את הכתבה, נשמח לתמיכה קטנה שתעזור לנו להמשיך ליצור, לצמוח ולשמור על האתר חופשי ועצמאי. גם מחווה קטנה יכולה לעשות הבדל גדול. לתמיכה לחצו כאן. תודה שאתם איתנו ❤️
Comments