top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

הסרט "X": אלגוריה יפה על ז'אנר האימה

עודכן: 2 בפבר׳

סרט האימה החדש "X" הוא לא רק סלאשר מדמם ומסוגנן - הוא גם משל קולנועי יפה על הז'אנר כולו, ודיון אודות השינוי שחל במעמדו במרוצת השנים.

בא לכם לזכות בכרטיסים זוגיים לסרטים במתנה? בואו לאינסטגרם שלנו!


בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ז'אנר האימה נתפס בקולנוע כסוגה נחותה וזולה. שימושו אז באמצעים נרטיביים ממוחזרים, נוסחתיים ורפטטיביים, דלות התקציב והיעדר החזון בסרטים רבים בו, וכן הניסיונות החוזרים לעורר פחד ובעתה תוך הישענות על מפלצות מבעיתות ובכלל מראות מזוויעים ותו לא - הציבו את הז'אנר לאורך ההיסטוריה כמעמד הנמוך ביותר מבין מקביליו ואפילו כחסר ערך אמנותי ממשי.


למרות זאת, עם התפתחות המדיום הקולנועי, החלו לפעול בז'אנר יוצרים יוצאי-דופן שהרימו אותו לגבהים חדשים ומצאו דרכים יצירתיות להתגבר על המעצורים הטבועים בו - וכיום, נדמה שהוא נמצא בנקודת השיא שלו. כך למשל, סרטי האימה של אולפני A24 - בהם בין השאר המכשפה, מידסומר, תורשתי ובאבאדוק - הגדירו גל חדש של אימה "איכותית" (מונח המתקרא "Elevated Horror" בלעז), שבראות עיני קודם כל נותן את הדגש לתסריט הפועל בכמה רבדים (חלקם גם נכנסו למצעד סרטי האימה הגדולים בכל הזמנים שלנו). אל סרטים אלו מצטרף כעת X - במרכזו נבחן מעמדו של הז'אנר אז וכיום, בהתאם לחוסר ההערכה לה זכה לאורך השנים ולרקע המזוהה עמו.

ברמה הסיפורית הפשוטה, X מתרחש בשלהי שנות ה-70 ומספר על חבורת צעירים שמגיעה לחווה מבודדת כדי לצלם סרט כחול. עם הגעתם, בני הזוג המבוגרים שמארחים אותם מתגלים כעוינים - ומסט צילומים מבטיח החווה הופכת לגיהנום עלי אדמות. בהתאם לדימוי "הנערה האחרונה" הנפוץ בז'אנר, את העלילה מובילה מקסין (מיה גות'; סוספיריה), בחורה שחולמת לפרוץ לתודעה ולהפוך לכוכבת. המפגש שלה עם האישה המבוגרת - בעלת החווה יחד עם בן-זוגה - מהווה את הלב של היצירה ואת המקור לדיון הקולנועי העשיר והיפהפה שיש לה להציע. מבחינה זו, נדמה שהסרט מיועד יותר למי שמכירים את תולדותיו של הז'אנר ופחות לאלו המחפשים את ההקפצות וההבהלות המזוהות עם יצירותיו מהמיינסטרים.

לטיול יצאנו, סרט מין צילמנו. מתוך "X" | באדיבות סרטי יונייטד קינג
לטיול יצאנו, סרט מין צילמנו. מתוך "X" | באדיבות סרטי יונייטד קינג

במילים אחרות, X הוא מסרטי האימה שמבקשים קודם כל לגרום לכם לחשוב. הבמאי-תסריטאי טיי ווסט, שביים עד עכשיו בעיקר סרטים קטנים ואזוטריים בז'אנר, משווה לא פעם לאורך הסרט בין הסוגה במסגרתה הוא פועל לבין סרטים כחולים - וזו השוואה מרתקת במיוחד. החל מסצנות שנעזרות בעריכה צולבת ומקשרות בין אימה לצילום סרטים למבוגרים בלבד; דרך קו-עלילה שחוצה את המסגרות הקולנועיות ומבקש לדון בפערי התקופות בין אז להיום; וממש עד לרגעים האחרונים של היצירה עליהם לא אפרט, כי ספוילרים: ווסט בורא כאן למעשה סוג של פרדוקס. הוא יוצר סרט אימה שיש בו למראית עין את מגוון האלמנטים המזוהים עם סרטי הסוגה בשנות ה-70 וה-80, ואף על פי כן הוא משתמש בהם בחוכמה ועם מספיק תפניות - דווקא כדי לייצר דיון על סוג הקולנוע הזה בדיוק.

מעבר לכך, X מלווה בפסקול גותי ומכשף, שהזכיר לי אישית את זה של המכשפה המוזכר לעיל. באותו הסרט השימוש באותם צלילים תאם היטב לאופייה העל-טבעי של היצירה - הפחד מהיערות, מהרוע ששוכן בהם, מאותה יישות מאגית זדונית, מסתורית ולא-ידועה. לעומת זאת, כאן השימוש במוזיקה נועד יותר כדי לתעתע, לעורר ולהכווין בדיוק למחשבות האלו - על העל-טבעי - רק כדי לפרקן בהמשך. זהו חלק אינטגרלי מהקו בו ווסט דוגל, במסגרתו הוא מבקש מאיתנו להרהר על המוסכמות שאנו מכירים ובהתאם לכך - גם על חוקים קולנועיים ככלל. בסרט עולה גם דיון מסקרן על זִקְנָה וחלומות בלתי-ממומשים, שהוא לראות עיני חלק מהעיסוק השלם, הגדול יותר, בפער בין תפיסת ז'אנר האימה אז ובימינו.

ואי אפשר בלי מחווה ל"פסיכו". מתוך "X" | באדיבות סרטי יונייטד קינג
ואי אפשר בלי מחווה ל"פסיכו". מתוך "X" | באדיבות סרטי יונייטד קינג

למי מכם שמכירים, X מזכיר גם את הביקור (The Visit) בבימויו של מ. נייט שאמלאן מ-2015. במרכז שני הסרטים ניצב זוג מבוגר ועוין שגר במקום מבודד, ושניהם גם עוסקים ביצירת סרט. בין שמדובר בצילום הפאונד פוטג' (Found Footage) וברצונה של הגיבורה להיות קולנוענית ביום מן הימים בסרטו של שאמלאן, ובין שזהו צילום הסרט הכחול והשאיפה של החבורה להפוך אותו ל"אמנותי" - קווי הדמיון ניכרים. אך בעוד סרטו של שאמלאן נצמד, כהרגלו של היוצר, לטוויסטים שמפתיעים באותו הרגע ואז זכרונם נעלם כלא היה, ווסט ממקד את תשומת לבנו ברעיונות מטא-קולנועיים, בדומה לנעשה בצעקה החדש בתחילת השנה. משעשע לציין כי גם שם וגם במקרה הנדון, הכוכבת העולה ג'נה אורטגה משחקת תפקיד חשוב.

יתכן שהיה יותר נכון לכתוב את הסקירה הזו עם ספוילרים והתייחסות ספציפית לדוגמאות מהסרט, שכן קשה לי להעריך עד כמה הצלחתי לשכנע במהלך ש-X מבקש לבצע מבלי לצלול באמת לעומקו. עם זאת, באחת הסצנות הראשונות בסרט, דמות בשם בובי-לין (בגילומה של בריטני סנואו), אומרת לצלם הסרט הכחול בכיכובה שכדאי לו להחזיק את המצלמה בזווית אחרת כי "זה יראה יותר אמנותי". כדאי להסתכל על הרגע הזה כמקרה מייצג של הדיון שעולה לאורך היצירה על מהות האמנות, ומה הם הכלים והאמצעים - האסתטיים והתמטיים גם יחד כמובן - שמעניקים ליצירה מסוימת את מעמדה כאמנות.


כמו-כן, נראה לי שסטיתי במעט מהיבטיו הפשוטים יותר של X, אך אל דאגה - יש בו מספיק אימה גופנית, דם וזוועות כדי לרצות גם את מי שפשוט רוצים ליהנות מסלאשר טוב.

מתוך "X" | באדיבות סרטי יונייטד קינג
 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

X סרט

Comments


bottom of page