- 4 באוק׳ 2023
כתבת התחקיר שלנו על עתיד בתי הקולנוע ממשיכה בחלקה השני. הפעם ישבנו לשיחה עם בנימין טוביאס, מבקר הקולנוע של "ידיעות אחרונות", ועמו אורחים נוספים - בניסיון לרדת לשורש העניין ולהבין אחת ולתמיד: מה צופן העתיד לקולנוע? (חלק 2 מתוך 2)
שינויים בהרגלי הצפייה
"אני לא מסכים עם הטענה לפיה שירותי הסטרימינג לא פגעו בבתי הקולנוע", אומר בנימין טוביאס, מבקר הקולנוע של ידיעות אחרונות, בשיחה עם מאה בקולנוע. "עם זאת, חשוב לזכור כי אלו לא רק שירותי הסטרימינג. ישנה גם הצפייה בדרכים פיראטיות, לצד דברים נוספים שקשורים לתהליכי עומק שפגעו בבתי הקולנוע לאורך השנים. אף על פי כן, אני מסכים עם האמירה שהקורונה היא אירוע מעצב, מעין 'קו פרשת מים', כי היא אפשרה לקהלים נוספים לשנות הרגלי צפייה ולאולפנים לשנות קונטקסט".
לדבריו, "צריך להבין שבעשרות השנים האחרונות ההכנסות מקולנוע הן רק בסוף מהפצת סרטי הקולנוע; הכנסותיו, למשל, של מלחמת הכוכבים מ-1977 בקופות בתי הקולנוע הן זניחות לעומת הכנסותיו במדיה הביתית [קלטות וידאו, DVD, מרצ'נדייז וכדומה]. במהלך השנים הנוהג היה שאתה מוציא סרט לקולנוע וזוהי נקודת ההתחלה במסעו הארוך ברחבי העולם. מה שהקורונה עשתה, בין היתר, זה לשנות את הקונספט לפיו סרט קודם כל צריך להתחיל בקולנוע".
עוד מוסיף טוביאס כי "מי שבעצם אימץ את המודל ההיברידי אלו לא שירותי הסטרימינג אלא בראש ובראשונה האולפנים הגדולים. כלומר, הרגע ההיסטורי היה באפריל 2020, כשהקורונה פורצת, ואולפני יוניברסל מחליטים להוציא את טרולים 2, שהוא סרט שיועד לקולנוע, קודם כל לפלטפורמות סטרימינג. זאת אומרת, גם אנחנו, האולפנים, שתמיד התעקשנו שקולנוע קודם - אנו מבינים שכיום סטרימינג תחילה. הקטע הזה שקולנוע חייב להיות ראשון הוא כבר לא רלוונטי באותה מידה, וזה עורר שורה של פאניקות".
פאניקה בקרב מי?
"קודם כל פאניקה בקרב בעלי האולמות, שחייבים את ההכנסות מהקולנוע. הם לא יכולים לקחת ממשהו אחר. בהתחלה, הם רצו להחרים את אולפני יוניברסל, ובסוף הם נכנעו. הם הבינו שאין להם דרך להבטיח שהסרטים יתחילו אצלם. אני חושב שאנחנו, בישראל, עדיין לא מודעים לזה לחלוטין, משום שבישראל יש רק שירות סטרימינג אחד שהוא מרכזי והוא כמובן נטפליקס. אז נטפליקס שינתה הרגלי צפייה בישראל של סרטים וסדרות. זה לא נראה לנו מוזר, אבל לפני 3 שנים זה היה נראה לנו מוזר. משמע, חל שינוי".
אם כך, האם אתה חושב שכיום חברות ההפקה השונות, בשיתוף-פעולה עם שירותי הסטרימינג השונים, דווקא צריכות להמשיך להפיץ את הסרטים במקביל בקולנוע ובשירותי ההזרמה - ושכל אחד ואחת יבחרו באיזו דרך לצפות בסרט?
"אני חושב שאחת אין להם ברירה; ושתיים, יש מעט מאוד שירותי סטרימינג שרוצים גם לתת [סרטים לבתי הקולנוע]. יש גם הרבה שיקולים שהם לאו דווקא כספיים. הדוגמה הכי טובה זו אפל TV פלוס. מדובר בחברת בת של אפל שיושבת בכלל בעמק הסיליקון ולא איכפת לה כל-כך מעתיד הקולנוע. הם מימנו עכשיו את הסרט החדש של ג'ואל כהן [הטרגדיה של מקבת'], והם לא טורחים להציג את הסרטים הללו בקולנוע. כמעט כל המודלים, לא משנה אם מדובר בשירותי סטרימינג או אולפנים קלאסיים, הולכים עכשיו לכיוון היברידי כזה או אחר".
לצד העיסוק במודלים ההיברידיים, טוביאס מפנה את הזרקור לנקודה נוספת ולא-פחות חשובה, הלא היא הסוגיה הכלכלית. אם בעבר היינו יכולים להשיג אינפורמציה אודות הצלחה של סרט באמצעות ההכנסות בקופות הקולנוע ברחבי העולם, כעת, בעידן ההפצה הסימולטנית, נתוני ההכנסות נמצאים בידיהן של חברות הסטרימינג והאולפנים השונים, ואין להם חובה לפרסם אותו. "פעם זה היה נורא קל, או שהייתה לנו אשליה שזה נורא קל, כשהיו לנו את ההכנסות מצד הקופות בבתי הקולנוע, אז באמצעות כמות ההכנסות היית אומר 'הסרט הזה הוא שובר קופות'. אך כיום, אין לנו מושג בכלל כמה סרט מכניס, או כמה מנויים הוא מביא. אנחנו חיים באיזושהי בורות שבמסגרתה אנו לא יודעים כל-כך אם סרט מצליח או לא".
זה בעיקר תלוי בחברות השונות, אם הן מחליטות לפרסם את הנתונים או שלא
"נכון. הם מפרסמים רק כשנוח להם. נטפליקס אמרה שהסרט עם גל גדות הוא הסרט הכי מצליח, שהוא הכי נצפה אי-פעם וכו'. אני מאמין לה, אבל מה שחסר לי בנתונים האלה הוא שאני לא יודע בהשוואה למה. האם אנשים צפו בכל הסרט או רק בחלק ממנו? האם נטפליקס יודעת לפלח לי כמה מנויים נוספו רק בגלל הסרט? האם זה השתלם להם? החברות היום שולטות במידע במובן הזה שהן בוחרות מה לספר לנו ומה לא".
"אנקדוטה קטנה שאני מספר לעצמי", מוסיף טוביאס, "היא שהקולנוע העולמי הפך להיות נורא דומה לקולנוע הישראלי. מי שעוקב אחרי הקולנוע הישראלי, יודע שאחד הדברים הכי מעצבנים בתעשייה בארץ זה שמעולם לא היה את הסטנדרט האמיתי של לבוא ולהגיד כמה סרט מצליח - אם הסרט לא מצליח אז הן [החברות] לא מספרות ואם הוא מצליח אז הן נותנות נתון שנראה טוב, כמו במקרה של לשחרר את שולי. אבל אין לנו יכולת אובייקטיבית לנתח האם סרט הוא הצלחה או כישלון. אז עכשיו, הוליווד הפכה להיות כמו ישראל, כשלחברות שמפיקות את הסרטים יש שליטה מה לספר לנו ומה לא, ואיך לבחון הצלחה או כישלון".
אם אולפני ההפקה הגדולים, כמו האחים וורנר ואולפני וולט דיסני, "לופתים" את בתי הקולנוע בצווארם, מדוע הם התקפלו? כלומר, מדוע הם נסוגו מהחלטתם, והודיעו כי יחזרו להוציא סרטים לבתי הקולנוע תחילה ורק לאחר תקופה מסוימת ישחררו אותם גם לשירותי הסטרימינג?
"יש מספר שיקולים בעניין. כשמדברים על האולפנים הגדולים, צריך להבדיל בין העובדה שהן ספקיות תוכן ויש להן שירות סטרימינג, כשבארה"ב למשל אין להן יכולת במקביל להיות בעלות בתי קולנוע. ציינתי קודם את יוניברסל כי לה, בניגוד לאולפנים האחרים, אין שירות סטרימינג חזק משלה. היו לה שיתופי-פעולה שונים, אבל אין לה שירות סטרימינג עצמאי. גם וורנר וגם דיסני משיקות את סרטיהן כשהמחשבה שלהן לעתיד היא קודם כל לחזק את פלטפורמות הסטרימינג שלהן - דיסני פלוס ו-HBO Max. עם זאת, הן גם רוצות במקביל שלא ישכחו את שני האולפנים הגדולים בארה"ב. כלומר, הן לא רוצות לעשות את המשחק של אפל TV פלוס ונטפליקס ולומר 'אנחנו הפכנו להיות ביום אחד ענקיות סטרימינג' כי הן מבינות את הנזק של זה. הן עושות את זה בצורה מאוד רגישה ועדינה ומנסות ליצור מראית עין שמדובר, עדיין, באולפן קלאסי".
וכיצד השחקניות והשחקנים מגיבים לשינוי הזה?
"הכוכבים תמיד רוצים שסרט יצא קודם כל לקולנוע. להם פחות איכפת כמה האולפן או ענקית הסטרימינג מרוויחה, הם רוצים אגו ונראות. אז, לצורך העניין, מה שהרגיז בזמנו את סקרלט ג'והנסון, זה שבמקרה של סרטה האלמנה השחורה, דיסני חיכו ולא הוציאו אותו ישר לסטרימינג כמו מולאן, אלא המתינו במשך שנה. לאחר שהוציאו אותו לקולנוע, הייתה לו הצלחה יפה בקופות, אך הסרט עלה במקביל גם בדיסני פלוס בשירות פרימיום, והשחקנית, מטעמה, דרשה לקבל חלק מהכנסות הסטרימינג".
בסקר שנעשה באתר Statista [פורסם בחלק הראשון של הכתבה], נצפה שינוי משמעותי בין העדפת הצפייה של הצופים בנובמבר 2018 לבין יוני 2020. כיצד אתה מסביר את השינויים התהומיים הללו, שהובילו להיחלשות משמעותית בכוחם של בתי הקולנוע?
"ישנם שני דברים. הראשון, שינוי בהרגלי הצפייה. אני יכול לתת את הדוגמה של אבא שלי שהוא בן 70, כשעד הקורונה אמרתי לו, 'תשמע, יש דבר כזה נטפליקס, תוריד אותו, אתה תוכל לראות סרטים בבית, אתה תאהב את זה' והוא אמר לי 'לא, אני לא רוצה את הדבר הזה. אתם, הצעירים, זה משעמם אותי'. בתחילת הקורונה, אמרתי לו שוב, 'תשמע יש את הדבר הזה נטפליקס' וכו' והוא הוריד נטפליקס. היום, חזרו בתי הקולנוע, והוא יכול ללכת לקולנוע מתי שהוא רוצה. אך הוא לא הלך לקולנוע מאז שהחלה הקורונה - הוא פשוט רואה הכל בנטפליקס. הדבר השני, זה שאוכלוסייה מאוד חשובה בבתי הקולנוע זו אוכלוסיית המבוגרים, והאנשים עדיין חוששים לחזור משום שהקורונה איננה אירוע שנותר מאחורינו. אז מדובר בשילוב של הדברים".
אילו צעדים לדעתך בתי הקולנוע צריכים או אף חייבים לנקוט כדי להישאר רלוונטיים כיום אל מול האופציות הנוספות?
"זו שאלת מיליון הדולר. אני יכול לבוא ולהגיד שזה תלוי בסוג בתי הקולנוע. אני חושב שבתי הקולנוע של איכות [שמקרינים סרטים איכותיים], הם לכאורה נמצאים בפחות בסכנה. אולי אני טועה, אבל לצורך העניין אנשים ימשיכו לצאת כדי לראות סרטים שהם תופסים ככאלה שצריכים לצפות בהם בקולנוע. זה נכון גם לסרטי איכות וגם לשוברי קופות מסוימים, כדוגמת חולית. היו מי שחשבו שהסרט חולית, על אף צאתו עם דחיפה מסויגת לבתי הקולנוע, הצליח לא רע. אמנם לא מדובר בלהיט היסטרי, בתוצאות של פרה-פנדמיק [לפני המגיפה], אך זה הוכיח שיש קהל שרוצה לראות את חולית בבתי הקולנוע. אתה שואל אותי האם בעוד 10 שנים נראה עדיין את המולטי-פלקסים של 20 אולמות כעסק מכניס? אני לא בטוח בזה בכלל".
"אחד החששות שלי בעידן הנוכחי", מוסיף טוביאס לסיום, "הוא שהקולנוע יהפוך להיות כמו ג'אז. כלומר, מי שאוהב קולנוע ואוהב לראות סרטים בחוץ ילך לקולנוע, אך זו תהיה צורת האמנות החמישית או השישית בחשיבותה מבחינת רוב האנשים. כיום זה באמת הפך למצב שרוב התוכן יעבור לחברות סטרימינג. בתי הקולנוע, לדעתי, ילכו ויקטנו ויש מעט מאוד דברים שהם יכולים לעשות כדי לשנות את זה".
סינמה VOD
במהלך שהחל בתחילת תקופת הקורונה ונמשך גם כיום, לא-מעט בתי קולנוע מקומיים החלו להפעיל שירות VOD עצמאי באתרם, בהם ניתן לרכוש סרטים לצפייה של עד 48 שעות (בדומה לסרט בתשלום ב-VOD) בעלות של כ-24 שקלים. בין בתי הקולנוע שלקחו בכך חלק, ניתן למנות את מובילנד, סינמטק תל אביב וקולנוע לב - שממשיכים עם הפיילוט ההיברידי שלהם ממש עד עכשיו.
"יצרנו את ספריית ה-VOD באתר מתוך רצון להמשיך ולהנגיש קולנוע לקהל, גם בימים בהם האולמות אולצו להיות סגורים בשל מגיפת הקורונה" מספרת סמדר ברכה, מנהלת שיווק מכירות ושירות בסינמטק תל אביב, בשיחה עם מאה בקולנוע.
"קהל המנויים שלנו וקהל חובבי קולנוע, שגם הם היו בחלק מהזמן סגורים בבית, שמח מאוד לקבל האפשרות להמשיך לצפות בסרטים בתקופה מאתגרת זו. כמובן, הדבר גם אפשר לנו להמשיך ולשמור על קשר עם הקהל שלנו ולספק לו חוויות קולנועיות איכותיות עד הסלון".
מדוע גם כיום, כשהסינמטק פועל כרגיל, ספרייה זו עדיין נמצאת כאופציה באתר הסינמטק?
"מפני שהאפשרות הזו של צפייה בסרטים מהבית רלוונטית גם כיום. הצפייה מהבית יכולה להיות יומיומית ואילו הגעה לאולם הקולנוע היא בתדירות נמוכה מכך. בנוסף, זה מאפשר גם לקהל שרחוק פיזית מתל אביב ליהנות מהצפייה הביתית ומאפשר לנו להנגיש סרטים לצפייה חוזרת. כך שמדובר בערוצים המשלימים זה את זה".
גם רמי סרוסי, סמנכ"ל שיווק ומכירות ברשת בתי הקולנוע הישראלית מובילנד, אומר כי "אכן התחלנו בימי הסגר להציע את ספריית ה-VOD, אך לאור הביקוש השארנו את השירות פתוח גם כעת". לצד זאת, הוא מבהיר כי "לא מדובר בסרטי קולנוע המציגים בבתי הקולנוע, אלא סרטים שמתווספים לאחר ירידתם ממסכי הקולנוע אל פלטפורמות ה-VOD".
מהרגע בו הסינמטק חזר לפעול כהלכה, האם ראיתם את אותה תנודת קהל שהייתה גם בתקופה שלפני הקורונה או שישנה מגמת ירידה או עלייה בכמות הצופים?
"ישנה חזרה של הקהל לאולמות", משתפת ברכה, "אבל יש ירידה בכמות הקהל לעומת הימים של לפני הקורונה בכל ענף הקולנוע. בסינמטק הירידה נכון להיום היא כ-40%-30% בממוצע, אם כי יש אירועים שהם 'סולד אאוט".
התקפלות או התעלות?
על אף ההכרזות שהגיעו בזו אחר זו למורת רוחם של בתי הקולנוע, שחלקם אף ראו בהן כנטישה ואנוכיות, ככל שהזמן התקדם ועם הגעת החיסונים והחזרה לסוג-של שגרה, גם שירותי הסטרימינג החלו להוריד מעט את הרגל מהגז בכל הנוגע למודל ההיברידי.
דוגמה לכך, היא ההכרזה של מנכ"ל דיסני בוב צ'אפק, בספטמבר האחרון, אז הודיע כי הסרטים הבאים של דיסני (ממועד ההכרזה ואילך) לא יעלו בשירות הסטרימינג ובבתי הקולנוע סימולטנית, אלא יצאו לתקופת הרצה בבתי הקולנוע ולאחר מכן לשירות דיסני פלוס. זמן קצר לאחר מכן, גם האחים וורנר הודיעו כי כלל ההפקות לשנת 2022 יצאו לבתי הקולנוע ורק לאחר מכן יגיעו לסטרימינג.
עם זאת, השתרבב לו שינוי קטן, במסגרתו הסרטים יהיו זמינים לצפייה ביתית כבר לאחר 45 יום מעלייתם לאקרנים. זאת בניגוד לימים שלפני הקורונה, בהם יכלו לחלוף גם 75-90 יום עד שהסרטים הגיעו לסלון הביתי.
בשל ההכרזות מטעם דיסני והאחים וורנר, בתי הקולנוע אמנם יכולים לנשום מעט לרווחה, אך אל להם להיות שאננים. על-אף הרצון של האולפנים הגדולים לשמר את החוויה הקולנועית, אין להם מחויבות בלעדית כלפיה ובכל רגע, כפי שהוכיחה תקופת הקורונה, האינטרסים שלהם עלולים להשתנות. כמו שכבר למדנו, ברגע אחד יכולים הבוסים הגדולים להחליט על שחרור כל סרטיהם גם לקהל שמנוי לשירותי הסטרימינג שלהם - ובכך להוביל את בתי הקולנוע לדעיכה משמעותית פעם נוספת.
אין איש יודע מה יעלה בגורלם של בתי הקולנוע בעתיד, אך דבר אחד בטוח: בעידן הדינמי בו אנו חיים, חובת ההוכחה חלה קודם כל עליהם. הם אלו שיצטרכו להזכיר לקהל שמכתת רגליו - מדוע כדאי לו, למרות הכל ואחרי הכל, להמשיך ולבחור בהם בעדיפות עליונה.
ולמקרה שפספסתם, חלקה הראשון של כתבת התחקיר המיוחדת שלנו זמין לקריאה ממש כאן.