top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

הצלחה ענקית או כישלון מפואר? לקראת "מגלופוליס" החדש של קופולה

אחרי יצירות מופת כמו "אפוקליפסה עכשיו", "השיחה" וכמובן "הסנדק" והמשכו - פרנסיס פורד קופולה חוזר לחיינו עם פרויקט החלומות שלו "מגלופוליס". מה ניתן לצפות ממנו?

אדם דרייבר ונטלי עמנואל, מתוך "מגלופוליס" | צילום: באדיבות AMERICAN ZOETROPE / MIHAI MALAIMARE
אדם דרייבר ונטלי עמנואל, מתוך "מגלופוליס" | צילום: באדיבות AMERICAN ZOETROPE / MIHAI MALAIMARE

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 


לו היה צריך לבחור את הסרט הטוב ביותר מכל הזמנים, או לפחות למצוא קונצנזוס בנושא, ודאי אחד הסרטים שהיו עולים בשיח היו הסנדק (1972). בשנות השבעים, פרנסיס פורד קופולה כתב וביים את הסנדק, ואף יצר סרט המשך שזכה, למרבה הפלא, לתהילה דומה. באותה השנה בה הסנדק 2 יצא, כך גם שוחרר אפילו עוד סרט של קופולה שזכה בפרס היוקרתי ביותר בפסטיבל קאן - השיחה (1974). קופולה סגר את העשור הזה עם יצירת המופת אפוקליפסה עכשיו (1978), וכך מעמדו בתור יוצר קולנוע מיתולוגי נקבע. בקיצור, יש את הבנאדם.


באותו עשור מגניב, הקולנוע האמריקאי התאפיין ברוח "הוליווד החדשה" שהייתה תנועה של יוצרי קולנוע שרצו למרוד בממסד, להעז יותר ולמתוח את גבולות הגזרה של האומנות השביעית. סרטים היו אלימים יותר, מיניים יותר, ונועזים יותר באופן כללי - במיוחד במסרים שלהם. ההשפעות של תקופת המרד הזאת מורגשות עד היום, וניתן להגיד שיוצרי הקולנוע באותה התקופה פילסו דרך לאלפי קלאסיקות חדשות אחריהם. קופולה בהחלט היה אחד מאותם יוצרי קולנוע פורצי דרך. 

מהבמאים החשובים בתולדות הקולנוע. פרנסיס פורד קופולה | צילום: באדיבות Mega Agency
מהבמאים החשובים בתולדות הקולנוע. פרנסיס פורד קופולה | צילום: באדיבות Mega Agency

כעת, אנחנו ממתינים בכיליון עיניים לסרט הבא שלו. לאחר שלוש-עשרה שנים בהן לא הוציא אף סרט חדש, קופולה מכר חלק מאימפריית היין האישית שלו בשביל לממן את פרויקט חלומותיו: מגלופוליס (Megalopolis). הסרט, שטרם עלה לאקרנים, הוא משל לרומא העתיקה ועוקב אחר אדריכל שאפתני (בגילומו של אדם דרייבר) ששואף ליצור עולם חדש מחורבותיה של עיר גדולה, בה הפשע והשחיתות חוגגים. מדובר בסרט שקופולה עובד עליו שנים רבות, ושהפקתו היא חלום שמתגשם עבורו. הוא כתב את הדראפט הראשון לתסריט עוד בשנת 1983 - ואחרי תהליך סיזיפי הצליח להגיע להפקה בתחילת 2022.


ההפקה כנראה לא הייתה פיקניק, שכן היא כללה המון עיכובים ומאות שכתובים של התסריט. דיווחים מהסט ציירו תמונת מצב כיאוטית ומבולגנת. לפי אודרי פלאזה, שמככבת בסרט, קופולה היה מגיע ליום צילום עם רעיון אחר לגמרי לסצנה וכך למעשה שורף יום שלם. אנשי צוות רבים, בעיקר ממחלקת האפקטים הוויזואלים, פוטרו במהלך הצילומים.

התקציב ככל הנראה התנפח הרבה מעבר ל-120 מיליון דולר. לרגעים היה ספק אם הסרט יראה אור יום. זו כנראה הייתה הפקה כל-כך מורכבת ומסובכת, שקופולה קנה בעצמו מלון דרכים ליד הסט והסב אותו לאולפני עריכה והקלטה לאחר הצילומים. אחרי כל כך הרבה זמן ומהמורות בדרך, בגיל שמונים וחמש, הבמאי המיתולוגי הזה מוציא את הפרויקט השאפתני והאישי ביותר שלו עד כה. קופולה סוף-סוף בנה את רומא, ובהחלט לא ביום באחד.


לפני שרומא נוחתת אצלנו או במקומות אחרים, כבר יצאו לסרט תגובות ראשוניות והן נרעשות ומרטיטות. לאחר הקרנת הבכורה המתוקשרת של הסרט בפסטיבל קאן, רבים יצאו לשבח את הבמאי על התעוזה ועל היצירה הכמעט נסיונית שלו. חלק אמרו אפילו שמדובר בקלאסיקה בהתהוות, והמגנום אופוס של הבמאי. אחרים, ולא מדובר על פלח קטן, טוענים כי הסרט פשוט לא טוב. אפילו גרוע.

מאחורי הקלעים של "מגלופוליס" | צילום: באדיבות Mega Agency
מאחורי הקלעים של "מגלופוליס" | צילום: באדיבות Mega Agency

מבקר אחד השווה את זה לאבי כל הסרטים הגרועים: החדר (The Room) של טומי ויזו, רק שבניגוד אליו - הסרט הזה עלה 120 מיליון דולר. התגובות החצויות מעוררות סקרנות, ועליהן מרחף צל בדמות התחקיר של עיתון הגארדיאן, לפיו ההתנהגות של קופולה על הסט הייתה שנויה במחלוקת, בלשון המעטה.


בתחקיר נאמר כי קופולה הרבה להסתגר בקראוון שלו, לעשן הרבה ולא לתקשר עם הסביבה החיצונית. כמו-כן, במהלך צילומי סצנה של מועדון לילה, קופולה ככל הנראה התנהג בצורה מאוד לא מקצועית עם ניצבות שהיו לבושות למחצה.

לצד כל ההד התקשורתי והבאז הפיקנטי, יש משהו מרגש בלראות אדם מגשים חלום אחרי כל-כך הרבה זמן ומאמץ. אין מדובר בסרט שעומד מאחוריו תאגיד מסחרי ושמנוני כמו דיסני, או בתרגיל יח"צנות רדוד שנועד לשווק סרט אחר או את הכוכבים עצמם, אלא יוצר קולנוע שפשוט יוצר. אנחנו לא זוכים לראות סרט בכזו סקאלה (הקאסט המטורף שהוא ליהק, לדוגמא) שמקורו הוא בעיקר פרי דמיונו של מוח אחד. זה הולך להיות אירוע קולנועי נדיר בעיני.


אין ספק שכל שנה יוצאים סרטים רבים בהם במאים מגשימים חזונות, אבל משהו בפרויקט הזה, במיוחד העובדה שקופולה מימן אותו בעצמו, וירק עליו דם, הופך אותו למרתק במיוחד. נראה שסרטים עתירי תקציב שמורים לגופים מסחריים בלבד, ויכול להיות שהסרט הזה ישמש מקרה מלמד להמשך הפורמט הזה, או לסטייה ממנו. מי אם לא קופולה ירים משהו כל-כך שאפתני מהכיס שלו.

מעבר לשאפתנות, קשה לי שלא לתהות מה תהיה מידת האלמנט האוטוביוגרפי שקופולה שם בסרט. כמו יוצר קולנוע צעיר בהוליווד השמרנית ומושחתת, הגיבור במגלופוליס רוצה לבנות משהו חדש על חורבות של משהו ישן. בוודאי קופולה מעניק לגיבור הראשי חלק מאותו ניצוץ נערי שהיה לו בתקופה שהחל לפסוע בדרך הכל-כך מרשימה שלו. זה הזכרון שלו של קריסת הוליווד הישנה ולידת הוליווד החדשה. מאיסוף של כל חלקי הפאזל שמרכיב את הסרט הזה, עוד לפני שהוא יצא, מרגיש כי הפעם זה באמת אישי.


כמעט כל במאי גדול חוזר לאישי בסרטיו המאוחרים יותר, ואם בדרך כלל חוזרים אליהם בשיח על קולנוע - קופולה מדבר על אדריכלות. קופולה היה מאלו שפיסלו את הנוף הקולנועי המודרני, ולכן הדימוי של ארכיטקטורה נראה הולם. יכול להיות שאנו חוזים בכמעיין המתגבר (The Fountainhead) של ימינו.

כולי תקווה שהסרט המרתק הזה יגיע לקולנוע בארץ. יכול להיות שהוא יהיה באמת הצלחה בלתי-רגילה, ובעתיד יוזכר בשיחה על הסרט הטוב ביותר, ויכול להיות שמדובר בהתרסקות טוטאלית של יוצר שהיה פעם בלתי-מנוצח. כך או כך, אני סקרן בכל ליבי לראות מה הגאון הזה רקח. אם הוא יצליח להצית את הדמיון של צעירים ממנו, ולתת להם השראה לפרוץ גבולות ולמרוד כמו שהוא עשה בשנות השבעים, אולי נזכה לראות הוליווד עוד יותר חדשה. איזה כיף זה יכול להיות. 

 

לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף לקבוצת החברים שלנו. תוכלו לעקוב אחרינו גם בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.

Comments


bottom of page