- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
עודכן: 26 בפבר׳
ארתור (Arthur) החלה את דרכה בשנת 1996 ברשת PBS האמריקאית ושנה לאחר מכן כבר עלתה בערוץ הילדים הישן והטוב. היא מבוססת על ספריו של מארק בראון, שסיפרו על קורותיו של הגיבור באותו השם - שנבוב בן 8 שמתגורר עם משפחתו באלווד סיטי ולומד בכיתה ג' בבית הספר המקומי.
לאורך השנים, הסדרה הציגה את התמודדויותיו עם חבריו לכיתה ועם משפחתו (ובראשן אחותו הקטנה והמציקה גילי) בסיטואציות שונות מן החיים - יסודות שהחזיקו אותה באוויר למעלה מ-25 שנים. לא פעם, עלתה לפיכך השאלה בדבר סוד הקסם והסיבות לדבר: כיצד ארתור הצליחה להישאר רלוונטית גם לאחר שני עשורים וחצי באוויר?
משקל רב להצלחתה של ארתור ניתן לזקוף לזכות תת הז'אנר החדש של הסדרות היומיות לילדים שהיא נמנתה על חלוציו. סדרה מצוירת בגובה העיניים, שמחד נותנת מקום רב לחינוך, הכלה, קבלת השונה ומעוניינת שצופיה יקבלו ערך מוסף ממנה, ומאידך איננה מטיפנית וצדקנית בכוח. השילוב בין שני הגורמים הללו, שעשויים להיראות כאוקסימורון, הוליד יצירה שדיברה עם צופיה הצעירים כבוגרים ונתנה כבוד לאינטליגנציה שלהם ולעולמם הפנימי העשיר.
אולי כפועל יוצא מכך, ארתור נודעה הודות לשורשיהן השונים ולהתמודדויות המגוונות של הנפשות הפועלות בה, ולא פעם ניתן לומר כי היא אף עשתה היסטוריה בתחום בקרב הסדרות לילדים. כך למשל, לאורך הפרקים קיימת שורת ייצוגים שוטפים ושונים לדמויות הסובלות מאסטמה, דיסלקציה ואפילו מוגבלויות פיזיות ומחלות קשות כמו סוכרת וסרטן. ביטוי נוסף ניתן לראות גם בדבר הייצוג לדמויות משניות מרקעים דתיים שונים (פרנסין היהודייה או אלן ["מוח"] שחוגג אירועים המצוינים בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית, כמו חג הקוואנזה).
יתכן כי המקרה המפורסם ביותר בשנים האחרונות הוא בפרק בכורת העונה ה-22, בו תלמידיו של מר עכבר השתתפו בחתונתו עם בחיר לבו. הייתה זו הפעם הראשונה בה ניתן ייצוג לזוג חד-מיני בסדרה, אירוע סנסציוני בעולם סדרות הילדים כולו.
גם הפרק האחרון בסדרה, ששודר השבוע באמריקה, הציג מקרה בוחן מרתק. בין חלקו הראשון לבין חלקו השני, שודר קטע קצר ובו ילדי גן בארה"ב שציירו דמויות שונות מתוך ארתור - וסיפרו כיצד הם דומים לאותה הדמות. מבחינת סמלית, ניתן לראות בכך ביטוי לקשר ההדוק שנוצר בין הילדים לדמויות שהם כל-כך אהבו. לכך מתחבר העיסוק העיקרי בסדרה בסיטואציות הרלוונטיות לילדים ולחייהם - הן בזירה המשפחתית (של ארתור עם הוריו או עם אחותו הקטנה) והן בזירה החברתית והלימודית (עם חבריו של ארתור לכיתה) - שגורם לילדים להרגיש כי יש על המסך מי שבאמת מקשיבים להם ומבינים ללבם.
הודות לכך, ילדים רבים מסביב לעולם רואים בדמויות מעין מקום לנחמה עבורם, שלא פעם אף מעניק להם אופטימיות ומקור לפתרון בעיות. בעת יישוב סכסוכים ומריבות בין הדמויות בסדרה לקראת תום הפרק, למשל, הפתרון יכול להוביל לידי פעולה אקטיבית מצדם בחייהם מול חבריהם ומשפחתם. נקודה חשובה נוספת היא האהדה של ההורים עצמם לסדרה: במקרים רבים, הורים ברחבי העולם מצאו את עצמם "עומדים על המשמר" מחשש שילדיהם ייחשף לתוכן לא-הולם. ארתור, לעומת אחרות, הצליחה ליצור מקום מבטחים לילדים ושבתה את לבם של הורים רבים, שהאמינו בה בכל לבם.
"לטעמי, חבל על הורדת הסדרה ארתור", משתף ד"ר יובל גוז'נסקי, חוקר מדיה לילדים ומרצה במכללת ספיר ובאוניברסיטת ת"א, בשיחה איתנו כאן במאה בקולנוע. "בעידן בו ערוצים הולכים אחורה לחפש מותגים ישנים כדי להחיות אותם, סדרה שקיימת ורצה ויש לה פורמט מוצלח - זה נשמע לי כמו משהו טוב שיכול להמשיך".
כיצד לדעתך הסדרה הצליחה להישאר רלוונטית במשך למעלה מ-20 שנה?
"בשל הסוגיות של החיים שהופיעו בסדרה: טלפון סלולרי או לא טלפון סלולרי? [ועוד] אתגרים בחייהם של ילדים. הסדרה התעדכנה עם הזמן ונגעה בחיים עצמם. אמנם מדובר בסדרת פנטזיה בדרך שבה היא נראית, אבל היא נוגעת בחיים האמיתיים של ילדים ובסוגיות אמיתיות מחיי היום-יום - וכאלו לא חסרות".
כיצד "ארתור" הצליחה לשמור על קהל צפויה אל מול הדרמות היומיות, הקומדיות ויתר סדרות האנימציה השונות?
"קודם כל, צריך לזכור שהיא מיועדת לקהל יעד הרבה יותר צעיר. בין הגבול הצעיר יותר של קהל ערוץ הילדים. הדרמות היומיות מיועדות לגילאים מעט יותר בוגרים, כשאחר כך נשארים איתו (ארתור) מטעמים נוסטלגיים. כמו-כן, ארתור התחילה הרבה לפני שהדרמות היומיות וסדרות הקומדיה עלו. זאת אומרת שהיא משודרת בערוץ הילדים כבר הרבה מאוד שנים ובמובן הזה, ארתור ענתה על נקודה מסוימת בקהל היעד של כיתות א'-ג'. לצד זאת, אני חושב שילד יכול לצפות גם בסדרה נוגעת כמו ארתור וגם אחר כך לראות סדרה כמו יו-גי-הו! (אנימה-אקשן). זה לא שהצופה חייב להתחייב לז'אנר מסוים, אפשר לראות גם וגם".
בהסתכלות על השנים האחרונות, כש"ארתור" עדיין הייתה משודרת קהל הצופים שלה בזירה הישראלית פחת. האם אתה חושב שלאורך השנים היא איבדה מייחודיותה?
"אני יודע מהורים שאני מכיר שארתור עדיין יוצאת-דופן. הסדרה הזו הצליחה לשמור על התפר בין היותה חינוכית אבל לא מטיפה. מאוד הגונה ומבינה את לב הילד. היא מבינה את עולמם של הילדים ואת הדילמות שלהם ומציגה זאת מנקודת מבטם - וזה תמיד עובד. דוגמה נוספת לכך היא פרפר נחמד, שחזרה בחינוכית עכשיו כי יש בה משהו שעבד. אז מעבר לצבע ולמוזיקה, משהו בסדרות הללו הצליח לגעת בנפש של הילדים. מאז - ועד היום".
והנה, כעשרים וחמש שנים אחרי שעלתה לראשונה על המסך, נדמה כי הסוד הגדול ביותר של ארתור היה ונותר בדבר אמונתה בכל אחד ואחת מהילדים שגדלו עליה. הציטוט העל-זמני והאוניברסלי משיר הפתיחה, "ועוד עצה לדרך, תבטח בלבבך, כי זהו הסוד - תאהב את עצמך", כנראה מעיד על משנתה של הסדרה כולה בכל שנותיה. האמונה והאהבה העצמית, ההליכה אחר הלב ללא-פחד וההבנה כי כל אחד ואחת מאיתנו מיוחדים בדרכם - אלו הכלים שארתור העניקה לנו בילדותנו, וזהו גם המסר עמו היא משאירה אותנו זמן רב כל-כך אחרי. כל אחד הוא מיוחד.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments