"הנה אנחנו" - ביקורת סרט: אנושי, מרגש ונכנס ישר ללב

סרטו החדש של הבמאי המוערך ניר ברגמן ימחץ לכם את הלב, אבל לאט-לאט ובעדינות. ההופעות הראשיות יוצאות הדופן, לצד התסריט והבימוי הרגישים, מייצרים יחד את הדרמה ההומנית של השנה. "הנה אנחנו", ביקורת.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

הקולנוע הישראלי ממשיך בהתעוררותו לחיים. כתשעה חודשים לאחר פתיחתם המחודשת של התיאטראות (והתעקשות המפיצים שלא להפיץ לשירותי VOD או סטרימינג), פקק הסרטים הישראליים הממתינים להפצה סוף-סוף מתחיל להשתחרר. גם אם ישנם עוד סרטים מצוינים שעדיין ממתינים בתור (בהם למשל קולות רקע, שאמור היה לעלות במקור כבר ב-2019), אין ספק שהנה אנחנו הוא מהבשורות המשמחות ביותר שהגיעו לאחרונה לבתי הקולנוע.

אפתח בגילוי נאות, לא באמת היה קיים תרחיש בו לא אוהב את הסרט הזה. חיכיתי לו בציפייה קרוב לשנתיים, כפי שאני מצפה לכל סרט חדש של ניר ברגמן (כנפיים שבורות, הדקדוק הפנימי). מדובר בעיני באחד מהבמאים הישראלים המופלאים ביותר בשני העשורים האחרונים - ושילוב הכוחות בינו לבין דנה אידיסיס, יוצרת הסדרה על הספקטרום, בכלל היה מסקרן. כל חומר ששוחרר מהסרט, לצד הפרסים בהם זכה (פרסי אופיר על בימוי, תסריט, שחקן ראשי ושחקן משנה), חיזקו את תחושתי כי גם הפעם הלב שלי הולך להימעך.

הופעות משחק מצוינות. שי אביבי ונועם אימבר מתוך "הנה אנחנו" | באדיבות ספירו סרטים ובתי קולנוע לב

הנה אנחנו עוסק באהרון ובאורי, אב מבוגר ובנו על הספקטרום האוטיסטי (שי אביבי ונועם אימבר הנהדרים בזכיות מוצדקות באופיר), שחיים להם במעין יקום מבודד שבנו לעצמם. כשאמו של אורי (סמדי וולפמן) רוצה להעביר אותו למגורים בדיור לבעלי צרכים מיוחדים, אהרון חושש שאורי עדיין לא מוכן לפרידה והשניים יוצאים יחד למסע ברחבי הארץ. כדי להמשיך ולברוח, אהרון יאלץ להתמודד שוב עם דמויות מעברו, להשיג כסף שהולך ואוזל, לשמור על אורי שמגלה כמו בפעם הראשונה את העולם, ולהתייצב פנים אל פנים עם השאלה - "האם אני באמת יודע מה טוב בשביל הבן שלי?".

התיאור הזה אולי עלול להישמע כמו תקציר לסרט דרמה כבד ומעיק, אבל למעשה ההפך הוא הנכון. כמו בעל הספקטרום, אידיסיס משתמשת בחוויותיה האישיות כדי לשזור בסיפור טונות של הומור. כמו-כן, היא גם לרגע לא מפחדת להשתעשע עם או על חשבון הגיבורים שלה, ולהציג אותם לעיתים כבלתי-מושלמים או כסתם חסרי-מודעות - וכשזה קורה, זה קורע מצחוק ומתוק.

הסרט גם לא מתאמץ כדי לרגש, ואין בו כמעט רגעים של מלודרמה גדולה או מוזיקה קורעת לב. בדומה לעבודה מציאותית עם אנשים על הרצף, הדרמה הקטנה וצעדי ההתקדמות המינוריים לכאורה, הם אלו השולטים ביצירה, מנווטים אותה לחוף מבטחים ואפילו תופסים יותר מכל. כך לדוגמה, הרגעים הזכורים והיפים ביותר לאורך הדרך, מתרחשים כשאהרון מתבונן יחד עם חברתו הוותיקה (אפרת בן צור בתפקיד קטן ונפלא) בציורים ישנים שצייר; או כשאורי לומד, בסיוע אביו, כיצד להתגבר על הפחד מדלתות אוטומטיות. ברגעים בהם הסרט כן מנסה לפנות לדרמה בקנה מידה כביר יותר - הוא נופל ולא משכנע. אך לשמחתי, הרגעים הללו מעטים מאוד.

מפגש מחודש עם דמויות מהעבר. שי אביבי ואפרת בן צור מתוך "הנה אנחנו" | באדיבות ספירו סרטים ובתי קולנוע לב

יתר על כן, ברגמן לא עושה הנחות לגיבורו אהרון ולא מנסה להפוך אותו לצודק בהכרח. הוא מציג אותו כאדם קשה, פדנט ועקשן, שחוסר היכולת שלו לסטות מדרך חייו המוגדרת למדי - לכאורה לטובת בנו - מרחיקה את כל מי שמסביבו ופוגעת בפועל גם בילדו (כפי שגם מעירות לו שוב ושוב הנפשות הפועלות סביבו). עם זאת, בהחלט ניתן להבין ואף להזדהות עם המניעים מתוכם הוא פועל, ובמהלך הצפייה בהחלט יתכן כי תמצאו את עצמכם שואלים מספר פעמים "האם הייתי פועל אחרת?".

שי אביבי ממשיך כאן את דמות "האב המתוסכל-מתוסבך" שפיתח בשבוע ויום ובגעגוע, ומתעלה עמה הפעם לכדי שלמות. הוא מוכיח פעם נוספת כי לצד היותו קומיקאי מחונן, הוא גם אחד מהשחקנים הדרמטיים הטובים בתעשייה הישראלית, כשלצדו נועם אימבר מתגלה כתגלית של ממש. עד היום, הכרתי את האחרון בעיקר כיוגב החמוד בסדרה המפקדת מבית כאן 11, אולם בהנה אנחנו יוצאות לאור יכולותיו האמיתיות. יש אלמנט מסוכן קמעה בגילום דמויות על הספקטרום האוטיסטי, וברשותכם אמנע מהציטוט ההוא מרעם טרופי, אבל אימבר מבצע את התפקיד של אורי בצורה חכמה, משכנעת ומלאת-אופי. הוא לרגע לא מסכן או חסר-אונים, אדרבה, הוא זה שבאמת מוביל את אביו במסעם היפהפה של השניים.

בעיקר, וזו אולי קלישאה אך היא חייבת להיאמר, הנה אנחנו פשוט מלא בנשמה. כמו תמיד, ברגמן מצדיק את זכייתו בכל פרסי האופיר וכן את זכייתו בתחרות הפרטית שהתקיימה אצלי בראש - "הבמאי הכי טוב ששמו ברגמן". הוא מביט בגיבוריו בגובה העיניים ועוטף אותם באהבה ובחמלה. אין בו פחד מרגש ולא דובק בו חשש מרוך. מי שלא ירגישו את הדמעות מטפסות במהלך סצנת הסיום של הסרט, מוטב כנראה שילכו להיבדק. כמה כיף שהיצירה היפהפייה הזו סוף-סוף הגיעה לקולנוע.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.