- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
כן, אנחנו יודעים, יום כיפור כבר עבר, אבל תקופת החגים וחשבון הנפש הנלווה אליה עדיין מהווים זמן מעולה להיזכר בכמה מהמעשים בקולנוע ובטלוויזיה שאף חג לא יוכל לכפר עליהם. אז אחרי שתסלחו לנו על האיחור האופנתי, שחר לוי מזמין אתכם לצלול לכמה מהרגעים המרושעים, הנפשעים והקשים ביותר בתרבות הפופולרית - שנתחיל?
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
1. קללות מרושעות בארמית (סדרת סרטי "הארי פוטר", 2001- 2011)
כולנו יודעים שלא מנומס לקלל. לפעמים קורה שמתפלק, אבל כשמישהו מטיל עליכם קללה שלא סולחים עליה בעולם הקוסמים, כנראה שכבר לא תוכלו להתלונן על המעשה למנהל הוגוורטס.
עד עתה ידועות בעולם הקוסמים רק כשלוש קללות שאין עליהם מחילה, כשקללת המוות, אבדה קדברה (Avada Kedavra), היא הנוראית והמרושעת מכולן. לפי ג'יי. קיי. רולינג, מקורה האטימולוגי של הקללה הושאל מארמית (אַבַדָא כְּדַברָא), ומשמעותה המקורית היא "הנח לזה להיהרס". באופן כללי, היא נחשבה לקללה שנלחמה במחלות, אם-כי בספרה רולינג ביקשה למקד את מושא הפגיעה בגוף האדם.
אחד המעריצים הנלהבים של הקללה הנוראית הזו, הינו לורד וולדמורט. אותו מכשף מרושע, בעל פנים דמויות נחש ועיניים מאיימות, שמקבל סיפוק סדיסטי מלראות את קורבנותיו ללא רוח חיים. כמה עצוב שלבסוף הוא לא ריצה מספר מאסרי עולם באזקבאן על הקללות שזרק לכל עבר, ורק זכה להתפורר לאוויר אחרי שתאנוס אסף כל אבני האינסוף. אה, רגע, באיזה סרט היינו?
2. סקאר עוקף בתור לכס המלוכה ("מלך האריות", רוג'ר אלרס ורוב מינקוף, 1994)
אם לא נולדתם חוקרי טבע כמו דיוויד אנטנבורו, עולם החיות עשוי להתגלות עבורכם כבוגדני למדי. מה שהכי כואב הוא כשהטבע הפראי משסע קרובי משפחה אחד בשני, ממש כמו ב"מלך האריות", ברגע בו סקאר התחמן מתכנן מזימה זדונית וקטלנית: הדחת אחיו הבכור מופאסה מכס המלכות והריגת יורש העצר החדש ואחיינו, הגור סימבה.
תוכניתו השטנית של סקאר כוללת חבירה אל אויביו המושבעים של שבט האריות, הלא הם הצבועים המנוולים, בניסיון לחסל את סימבה ומופאסה במכה אחת. סקאר מזמן את סימבה לעמק, ומורה לצבועים לגרום לבהלת עדר בפאלו שירמוס את כל הנקרה בדרכו. בעוד סימבה נמלט מן הנהירה ההמונית, סקאר מזעיק את מופאסה שיגיע להושיע, רק כדי לבגוד בו ברגע האחרון ולשלוח אותו אל מותו בעוד בנו יחידו מביט בכל המתרחש.
למרבה המזל, סקאר לא זוכה להיות למלך לנצח ולאחר שהושפל והתגלה כרוצח האמיתי של אחיו הוא הופך לסעודת סוף הצום של הצבועים המורעבים.
3. לוק סקייווקר משליך את ציפיות המעריצים לים ("מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", ראיין ג'ונסון, 1994):
קרה פעם שציפיתם למשהו כל-כך הרבה זמן רק בשביל שהוא יתפוצץ לכם בפרצוף כמו בדיחה גרועה? ומה לגבי 34 שנים של ציפייה? כאשר הגיע לקצו "הכוח מתעורר", הסרט הראשון בטרילוגיית הסיקוול של "מלחמת הכוכבים", היה ניתן לראות את דמותו של לוק סקייווקר (בכיכובו של מארק המיל האגדי) קרועה לחלוטין. לגיטימי בהחלט, לאור תקופת הפרישה הארוכה שלו מהתפקיד הן בחיים האמיתיים והן בנרטיב הסיפורי עצמו.
כל זאת השתנה בין רגע ב"אחרוני הג'דיי", בעוד החלטת הבמאי-תסריטאי ג'ונסון הייתה שלאחר שלוק סוף-סוף אוחז בחרב האור המיתולוגית של מורהו, אובי וואן קאנובי, תגובתו הראשונה תהיה לזרוק אותה בזלזול מעבר לכתפו, משל היה יומן מעריצים של סטאר-טרק. אין ספק שהרבה מעריצים הופתעו, אם כי לא בהכרח לטובה, באקט שהגדיר לוק חדש, ציני וכמעט חסר-אמונה במיומנותו לנצח את הרוע הגלקטי שכנגדו נלחם ביסודיות כה רבה בנעוריו.
בראיונות שנערכו עמו לאחר מכן, הודה מארק המיל שלא היה חובב גדול של הדרך החדשה בה לוק הוצג בפני הקהל של הסאגה החדשה. אך לצד זאת, הוא סיפר שלא נתן למחשבותיו ולרגשותיו להשפיע על הוראות הבימוי שקיבל. ג'דיי אמיתי או לא ג'דיי אמיתי?
4. אפיאלטס הגיבן מוכר את צבא שלוש מאות הספרטנים בשביל אפטר פארטי עם אחשוורוש ("300", זאק סניידר, 2006)
העם הספרטני כפי שהוא מוצג ב-"300" הוא עם חסר רחמים, בו מי שאיננו בשיא הכושר והיכולת נזרק מעבר לצוק או גרוע מכך: הופך לפוליטיקאי מושחת.
עם זאת, כאשר המלך לאונידס (ג'רארד באטלר) יוצא עם 300 חייליו המובחרים להגן על יוון כולה על-ידי חסימת מיצרי טריפולי הם נפגשים עם אפיאלטס, הגיבן שמשתוקק להצטרף לקרב כשארית בני ספרטה. לאונידס בוחן אישית את המקרה, ולא מוכן לצרפו לשורותיו מאחר ויכולתו כלוחם מסכנת את שארית צבאו בשל אי-יכולתו להרים את מגנו כהלכה.
ידידנו כמובן לא קיבל את הסירוב בעין יפה, וכנקמה בחר לחבור לאויבו המר אחשוורוש האימתני (והנוצץ), שלא יכל לקבל מתנה יפה יותר בדרכו להכשיל את צבא הספרטנים המונע ממנו את כיבוש יוון. אפיאלטס שנחשב למטפס מוכשר, מגלה למצביא הפרסי שביל כבשים שבאמצעותו יוכל לאגף את לאונידס וצבאו, מה שמוביל לבסוף לתבוסתם הטרגית. אך גבורתם ומותם לא היו לשווא, כי אותו המאורע מאחד בזעם את יוון כולה כנגד מלך פרס וצבאו אדיר הממדים.
5. "ארנסטו דה לה קרוז, הרצחת וגם ירשת?" ("קוקו", לי אונריץ' ואדריאן מולינה, 2017)
כפי שצוין לעיל, בגידה היא מעשה בלתי-נסלח. אבל מה עם בגידה, רצח וגניבה של תהילת עולמים? כאשר ארנסטו דה לה קרוז, זמר מקסיקני צעיר ורענן, יצא לסיבוב הופעות בכל רחבי מקסיקו - הוא לא האמין ששותפו הקטור יוכל להביאו להצלחתם האדירה על-ידי כתיבתו המבריקה.
אך כאשר חברו חש געגועים עזים למשפחתו, החליט ארנסטו להרעילו ולגנוב את יצירותיו כדי לזכות בפרסום ותהילה בעולם החיים (וגם בעולם הבא). כמובן שהנין של הקטור, מיגל הילדון בעל התושייה, מצליח לעשות סדר בעולם המתים ולהבטיח שהקטור יזכה למעמד הראוי לו, בו הוא מוכר הודות ליכולותיו המוזיקליות. בין היתר, הוא גם מסדר לו איחוד מרגש עם בתו האהובה קוקו, סבתו החביבה של מיגל. נו טוב, כנראה שאף אחד כבר לא "יזכור אותך"... ארנסטו.
6. "ההסתרה" של השפם של סופרמן ב-CGI ("ליגת הצדק", ג'וס וידון, 2017)
בוא נודה בזה, הגרסה של ג'וס וידון ל"ליגת הצדק" זכתה לירידות, פאנצ'ים והסתלבטויות לגמרי בצדק. כשסופרמן סוף-סוף חזר לתחייה ואפילו נלחם בצבא של אינספור פרא-שדים שעשויים ב-CGI, משעשע לדעת שהדבר הכי קשה לביצוע היה דווקא להעלים את השפם של הנרי קאביל. יש טעויות קולנועיות שיש עליהן מחילה והן אפילו הופכות לאייקוניות בפני עצמן, אך עצלנות היא לא אחת מהן. למזלנו, "גרסת סניידר" כיפרה על כל העניין, אבל נמשכה בעצמה כמו יום כיפור אחד שלם.
7. סייפר מוכר את המחתרת בשביל סטייק וירטואלי ("מטריקס", לאנה ולילי וואסובשסקי, 1999)
בורות היא ברכה, כי מי מאיתנו לא היה רוצה פשוט להישאר סתום אך מאושר? אבל מה אם המחיר היה הקרבה של התקווה היחידה לאנושות? בואו נאמר שלסייפר זה לא ממש איכפת, בשל היותו ניהיליסט בכייני ודוש רציני בכל הנוגע למלחמה בין בני האדם למכונות המבקשות לשעבדם בסדרת סרטי "מטריקס".
זה נכון שאתה לעולם לא תהיה "האחד" ולא תזכה להיות הגיבור הראשי של הסיפור, אך כאשר סייפר מקבל הוראה מהסוכן סמית להפיל בפח את חברי צוות הנבוכדנאצר (שהיו למשפחה האמיתית הראשונה שלו בחייו), כנראה שמדובר באדם על גדר הסוציופת. כדי להוסיף חטא על פשע, הוא גם דאג אישית להרוג במו ידיו כמעט כל אחד ואחת מחברי הצוות על-ידי חשמול או ניתוק מוחם מהמטריקס. כנראה שלא סתם אומרים שסייפר זה שם נרדף לאפס.
8. תאנוס מוחה חצי מהיקום בנקישת אצבע ("הנוקמים: מלחמת האינסוף", אנתוני וג'ו רוסו, 2018)
מאוזן באופן מושלם, כמו שכל הדברים צריכים להיות. הכל נשמע אוטופי עד שמגיעים לדרך הביצוע (אהמ... מישהו קרא קצת יותר מדי מכתביו של קארל מרקס). חזונו של תאנוס הטיטאן המשוגע ליצור איזון מושלם על-ידי חיסול חצי מכל החיים ביקום, הוא קצת קיצוני בלשון המעטה. למה בעצם לא להגדיל בחצי את מספר המשאבים ובכך לאפשר לכולם להתקיים בהרמוניה אמיתית?
אבל תאנוס שלנו כלכל את צעדיו בתבונה, ולכן גם הצליח למחוק חצי מהיקום ברגע בו אסף את כל אבני האינסוף. כמובן שעל הדרך הוא היה מוכן גם להקריב בדם קר כמה מן הדמויות האהובות של היקום הקולנועי: היימדאל הנעוץ, לוקי החנוק, גאמורה המעוכה ו-ויז'ן האומלל שחזר לתחייה רק כדי למות בידיו בשנית. יותר גרוע ממס הכנסה (שרק לוקחים ממך שליש) אי-אפשר להיות.
9. ג'ון דו מעניק לסמל מילס משלוח מיוחד ("שבעה חטאים", דיוויד פינצ'ר, 1995)
שבעת החטאים בנצרות הם ממילא מעשים שבעוון כל אחד מהם שמור מקום מיוחד בשבעת מדורי הגיהנום. אז לאיזה לעונש בדיוק זוכה רוצח סדרתי חסר-רסן שמחליט להעניש את החברה על ידי סדרת מעשים מזוויעים בהשראת אותם חטאים קדמונים?
כמובן שבסוף הגיבורים שלנו, הסגן הוותיק סאמרסט (מורגן פרימן) והסמל הצעיר מילס (בראד פיט) מצליחים לתפוס את המטורף, שעונה לשם ג'ון דו (קווין ספייסי), אך בעוד אלו חושבים שידם על העליונה מסתבר שזו הייתה רק חלק מתוכניתו הזדונית.
ברגע השיא הגדול והמותח ביותר בסרט, ג'ון דו מצליח לממש את בקשתו הגדולה ביותר: הענשתם של כל החוטאים על ידי מעשה חסר-רחמים. מעשה שאפילו בלש בעל אופי וכוונות טובות כמו מילס לא יכול לסלוח עליו.
10. "החתונה האדומה" ("משחקי הכס" עונה 3, דיוויד בניאוף ו-די. בי. וויס, 2013)
אוקיי, בואו נשים את הקלפים על השולחן, ישנם הרבה דברים שאין עליהם מחילה ב"משחקי הכס". אבל הפעם אני מעדיף להיצמד לעיקר ולהעריך את הסדרה כאשר הייתה עוד בשיאה.
מותו של נד סטארק (שון בין) היה אחד מהאירועים המכוננים והקיצוניים בז'אנר טלוויזיית האיכות של HBO, כשתרם גם להגדרת אחת הדמויות השנואות ביותר בערך שגולמה על ידי נער בטלוויזיה, המלך ג'ופרי. למרות הכל, אני מאמין שפרק "החתונה האדומה" היה הקש ששבר את גב הדרקון בכל הנוגע למעשים בלתי-נסלחים. נתחיל מכך שעברנו כבר מוות של גיבור אציל ומוערך אחד, ובתמורה קיבלנו את בנו השרמנטי לא-פחות, שמוכן בשם הצדק והנקמה לצאת לקמפיין אסטרטגי כנגד הבתים שהוציאו להורג את אביו. בדרך הוא יכיר עלמה פשוטה ויפיפייה ולשניהם יש תינוק בדרך. שום דבר לא יכול להשתבש נכון?
אז זהו, שבדיוק ברגע הבטוח ביותר, כאשר אמו ואשתו ההרה יושבות לתומן ונהנות מהמשתה, אותו המלך והן יחד עמו, מוצאים את מותם בהפיכה שלטונית אכזרית, בעוד סיפור הגבורה מתנפץ לנגד עינינו וגיבורינו צווחים באימה, זוועה וכאב. תודה לך ג'ורג' ר. ר. מרטין על שגרמת לנו לחיות בפחד פוסט-טראומתי, לקראת כל פעם בה הדמויות שלך מתקדמות לעבר משהו שמריח כמו סוף טוב.
בונוס למיטיבי לכת: הצייד שהרג את אמא של במבי ("במבי", 1942)
קרוב לשמונים שנים אחרי שהקלאסיקה הזו ראתה אור לראשונה, אני באמת צריך להרחיב בפניכם מדוע הסצנה הזאת נמצאת כאן? חן-חן לכם אולפני וולט דיסני, שיצרתם לנו רנסנס של תרבות מצוירת ועל הדרך זרעתם מספיק אירועים טראומטיים שנחקקו במוחנו לעד.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.