top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

"ווסטוורלד" עונה 2 - ביקורת טלוויזיה

עודכן: 27 ביוני 2023

העונה השנייה של דרמת המדע הבדיוני "ווסטוורלד" הגיעה לקצה בפרק קולנועי ומרהיב באורך שעה וחצי. פרק הסיום ענה על מספר שאלות שצפו לאורך העונה, ובו-זמנית גם העצים את המסתורין והעלה שאלות נוספות. "ווסטוורלד" עונה 2, ביקורת.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!


*שימו לב: ספוילרים לכל העונה (כולל הפרק האחרון) בהמשך*


עוד מעונתה הראשונה, "ווסטוורלד" כמו הכריזה מפורשות שיותר משהיא סדרה של דמויות, היא סדרה של רעיונות, אידאולוגיות, תיאוריות שמעוררות מחשבה על החיים והמהות האנושית. בעונה הנוכחית, הדבר המשיך והתפתח לכיוונים רבים ופתלתלים, כשהשאלה המרכזית נותרה: מה זה בעצם אומר להיות בן אדם? מה מגדיר אותנו? מה מגדיר את האמנות שלנו והמסורות? והאם באמת יש רצון ובחירה חופשיים או שמא הפרדוקס "הכל צפוי והרשות נתונה" הוא זה שנכון?

בפרק התשיעי בעונה הזו לדוגמה, השאלה הזו קיבלה מענה על-ידי טדי, דמות שעד לאותו הפרק לא עשתה כלום חוץ מלהיות דובון איכפת לי חביב ואז קצת פחות חביב. הרגע בו הוא אומר לדולורס שהוא לא יכול לחיות יותר לאחר מה שעשתה לו, אחרי ששינתה את אופיו באכזריות, מעניק בשנייה אחת לדמות שלו משמעות עצומה.


סוף-סוף טדי בוחר. עומד על שלו. סוף-סוף הוא לוקח אחריות ומבין ש"העולם החדש" אליו דולורס רוצה לקחת את שאר בני מינם, לא נועד עבורו. באותה הסצנה, טדי אמנם מוותר על חייו, אך במעשה זה הוא יוצא מהקוד שלו, בורח מהנרטיב שלו ומוכיח מה זה להיות אנושי: לבחור. או כפי שהציג זאת סטנלי קובריק בסרטו הבלתי-נשכח "תפוז מכני" – "כשאדם לא יכול לבחור, הוא חדל להיות אדם".

מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO
מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO

ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי, יוצרי הסדרה, משחקים ומערבבים בין רעיונות כאלה שוב ושוב לאורך העונה ולעיתים ניכר כי קשה להם לעמוד בעומס. הבעיה העיקרית בעונה הזו, מלבד חציה הראשון והמתיש לצפייה, היא שהיא עמוסה רעיונית. כל-כך הרבה ניסו השניים לדחוס לעשרה פרקים והיריעה קצרה מלהכיל את כל הנושאים.


אי לכך, לאורך העונה השתמש הצמד במספר קיצורי דרך שלא יושבים היטב עם ההיגיון. כך לדוגמה, בפרק האחרון, דולורס באורח פלא מגיעה בדיוק למיקומו של האיש בשחור. דוגמה נוספת היא חבורת הקטור והחבר'ה הספרדים שמגיעים למייב בדיוק בזמן. למרות אורכו, הפרק האחרון מתהדר בכמה וכמה קיצורי דרך כאלו, שמזכירים את המתרחש בפרק השישי בעונה הקודמת של "משחקי הכס" – עד היום לא ברור איך גנדרי הספיק לשלוח עורב שיגיד לקאליסי לבוא עם הדרקונים והיא מספיקה והכל קורה באותו הפרק.

השאלה הנשאלת היא: מה הלחץ? מדוע שתי סדרות הדגל של HBO נעזרות בכל-כך הרבה קיצורי דרך מעיקים לאורכן? ברור שעלויות ההפקה שלהן גבוהות ולפעמים יש אילוצים שאינם באחריותם הבלעדית של היוצרים, ובכל זאת – התכונה הזאת מעידה על פאקים בתסריט. אולי אף על עצלות מסוימת בכתיבת עלילה שלפני שהיא עמוסה ברעיונות מרתקים ונפלאים, קודם כל תהיה הגיונית וברורה בפני עצמה.


הדבר אפילו מתבטא בכך שלפרק האחרון עצמו יש סצנה לאחר הקרדיטים, סצנה מאוד חשובה להבנת רצף האירועים שזה עתה התרחש, אך כזו שעדיף היה לראות כחלק מהפרק עצמו. עצם העובדה שהיא נכנסה רק לאחר ארבע-חמש סצנות, שכל אחת מהן יכלה לסיים את העונה לבדה, רק מוכיח שיש לסדרה בעיה מורגשת במבנה.

מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO
מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO

בואו נחזור רגע אל העונה הראשונה, אמנם גם היא העלתה המון מסתורין, אך חידה מרכזית ודומיננטית הייתה רק אחת: מה הוא מרכז המבוך? העונה הראשונה התהדרה ביכולות המשחק המשובחות של אנתוני הופקינס ואד האריס – והם היו השניים שהובילו אותה. נכון, היו קווי עלילה נוספים, ביניהם זה של מייב, שהייתה אז דמות בלתי-נסבלת, אך רוב הפוקוס הופנה אל שניים מהענקים של הקולנוע ההוליוודי של ימינו. באמצעות ההתמקדות בהם וברעיונות שהם משקפים, הסדרה הלכה בקו מאוד ברור – כזה שגם העלה תיאוריות מעריצים שחלקם אף התבררו כנכונות.


בעונה הנוכחית, לעומת זאת, יש כאוס שלם, וניתן לומר שלא בכדי הטאג-ליין שלה הוא "הכאוס משתלט". בפרקים הראשונים היו כל-כך הרבה קווי עלילה וקפיצות בזמן, שהקשו מאוד על הבנת המתרחש. גם הביקור ב"שוגון-וורלד" מרגיש פתאום מיותר, כי למה הוא הוביל בסוף? זאת הייתה רק עוד תחנה בדרך, שאולי לימדה את מייב כמה דברים, אך מעבר לכך הייתה רק גימיק מגניב ויזואלית.

גימיק נוסף ניתן לראות בדמותה של דולורס, שהפכה למה שהיא שנאה יותר מכל. בני האדם התאכזרו אליה ועכשיו במקום לנסות ולתקן את העולם, היא תהפוך אותו לשלה. היא תשלוט בו בכל מחיר, גם אם זה אומר שהיקרים לה מכל יוקרבו בדרך. מגיבורה שיכלה להיות מופת ודוגמה, היא נעשתה לעריצה מעצבנת ובלתי נסבלת – אנטי-גיבורה פאשיסטית שההזדהות עמה פרובלמטית. התימות של קו העלילה שלה בעונה זו, מזכירות את סרטי הפריקוול של "כוכב הקופים", ונראה שגם הסדרה מתפתחת בכיוון דומה.


אלא ששם, הגיבור סיזר (בגילומו של אנדי סירקיס), הוא דמות הרבה יותר מחושבת, לבבית ונבונה. גם הוא ראה את האכזריות של בני האדם ואת השימוש שעשו בו ובבני מינו לניסויים ולמטרות בידוריות, אך הגישה שלו הייתה תמיד פציפיסטית, הומנית. כך למשל, ב"כוכב הקופים: המלחמה", הצרות איתן הוא התמודד הגיעו מבית. הוא כשל בהנהגתו בכך שסמך על בני מינו שילכו באותה הדרך כמוהו.

מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO
מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO

זוהי גישה תסריטאית מסקרנת הרבה יותר, שכן מנהיג רשע כל אחד יכול להיות בקלות – הנה, דולורס התמודדה עם כל מתנגדיה טובי הלב בקלות, אפילו עם ברנרד. ואילו מנהיג טוב לב שמתמודד עם הרוע מסביבו, זה הרבה יותר קשה כי אמצעיו דלים.


לעומת דולורס, הגיבורה הגדולה של העונה הזאת שזכתה לחשיבות משנית, היא מייב. הדמות שלה התפתחה בצורה יפהפייה וגם הקשר שרקמה עם סיזמור, הבורא שלה, היה תענוג מתחילתו ועד סופו המר. סיזמור גם הוא דמות משנית שלא זכתה למספיק פוקוס וחבל, כי היחסים בינו לבין המארחים שיצר היו נוגעים ללב.

לכל אורך העונה, ניכר כי ההרפתקה חבויה אי שם בליבו של סיזמור. הקטור הוא הגבר שהוא תמיד חלם להיות והנרטיבים והרקע שהוא העניק למארחים שיצר, היו כחלומות שהוא רצה להגשים ולא יכל. ואז, ברגע גבורה אחד אחרון הוא מסלק את הילדים בפניהם כשל וסוף-סוף אוזר אומץ ונואם את הנאום שבכלל כתב להקטור. סוף טרגי ונוגע ללב של אב המציל את בתו כדי שהיא תמצא ותציל את בתה האבודה שלה.


ובכלל, מעבר לשאלות הקיומיות של חיים לאחר המוות, משמעות ואמונה, העונה הזו גם עסקה רבות ביחסי הורים וילדים: סיזמור והמארחים, דולורס ואברנתי, דלוס ולוגאן, האיש בשחור ואמילי, מייב ובתה. כל אחת ממערכות היחסים האלו הציגה את הקשר שיש להורים עם ילדיהם ואת ההשפעה שיכולה להיות לקשר על החיים של כל אחד.

מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO
מתוך "ווסטוורלד" עונה 2 | צילום: באדיבות HBO

הנושא הזה מתחבר היטב גם לקשר בין הברואים לבין אלוהיהם, בין פורד לבין יציריו – אותם רצה לראות בסופו של דבר משגשגים ומתקיימים בכוחות עצמם, בעולם משלהם. תסביך האלוהות שלו, לפעמים היה בעוכריהם, אך האתגרים שהציב להם לאורך הדרך נועדו לא רק לבחון אותם, אלא גם לחשלם לקראת העתיד לבוא.


עתה, כשדולורס וברנרד הגיעו לעולם האמיתי, יהיה מסקרן לראות מה מצפה לנו בעונה הבאה והאם תצליח האנטי-גיבורה להחזיר לחיים מארחים נוספים שנראה כי סופם הגיע. איך שלא יהיה, אם העונה השלישית תהיה ממוקדת יותר, ברורה יותר ופחות שאפתנית ועמוסה, יתכן ש"ווסטוורלד" תצליח להיות סוף-סוף הפנינה הטלוויזיונית שהיא כל-כך רוצה להיות.

 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

"ווסטוורלד" עונה 2


bottom of page