"הריקוד האחרון" - ביקורת סדרה

קשה לי לזכור מתי בכלל הייתה הפעם האחרונה בה ראיתי משחק כדורסל במלואו. אבל "הריקוד האחרון" החדשה של נטפליקס ו-ESPN – על מייקל ג'ורדן האגדי ושנתו האחרונה בשיקגו בולס – היא מתוכניות הדוקו המרתקות והמשובחות בהן צפיתי.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

אם טרם יצא לכם לשמוע על "הריקוד האחרון", הלהיט שמסעיר את עולם הספורט בשבועות האחרונים, הסיפור ממש פשוט: במהלך עונת ה-NBA של 1997-8, תיעד צוות צילום מיוחד את שנתו האחרונה של ג'ורדן בקבוצה עם המדים האדומים. התנאי שלו היה שהשימוש בחומרים יעשה אך ורק בהסכמתו הישירה, שבסופו של דבר ניתנה רק בשנת 2016, לאחר שהצעתו של המפיק מייק טולין הצליחה לשכנע אותו.

מאז החלה העבודה הקשה על הפרויקט, שלעריכתו נדרשו היוצרים לבחור מתוך למעלה מ-500 שעות מצולמות שעמדו לרשותם. התוצאה היא דוקו בן 10 פרקים באורך של עד שעה כל אחד, שכוללים גם קבצי ארכיון מכל הזמנים וראיונות עם דמויות מפתח שונות בארה"ב (בין השאר הנשיאים לשעבר ביל קלינטון וברק אובמה) ואגדות כדורסל נוספות (מג'יק ג'ונסון, לארי בירד ואייזיאה תומאס למשל).

מתוך "הריקוד האחרון" | צילום: באדיבות נטפליקס

בארבעת הפרקים ששוחררו עד עתה (בכל שבוע יוצאים שניים חדשים), "הריקוד האחרון" מנווטת קדימה ואחורה בזמן ולא מפסיקה להפתיע, לסקרן ולחשוף תגליות. היא פוסעת בין שיחות אישיות עם ג'ורדן של היום, דרך רגעיו בעונה האחרונה עם הבולס ועד נעוריו, ילדותו וראשית דרכו. לא זו בלבד, היא גם עוקבת אחר מלך האסיסטים סקוטי פיפן וחיית הריבאונדים דניס רודמן, חברי קבוצתו באותם ימים – ויוצרת פרופיל אישי ומגובש, שהופך אותן לדמויות עגולות ומענגות למעקב.

אם לא די בכך, הסדרה גם נכנסת ממש לאחורי הקלעים של קבוצת כדורסל ומכירה – גם ללא מבינים, כמוני – את הכוחות הפועלים מאחוריה. מאמן, עוזריו, ג'נרל מנג'ר ובעלים, אלו אנשי מקצוע שלמדתי להכיר ולהישבות אחר פועלם. לא רק בגלל יכולותיהם והתמדתם הניכרת בתפקידם או טעויות אנושיות שעשו, כי-אם גם בשל המאבק העיקש בין הכוחות הפועלים ולצדו ההרמוניה הנדרשת, שאפשרו יחד לתופעה ששמה מייקל ג'ורדן להתקיים.

במיוחד בימים האלו, בהם העולם עומד מלכת ואירועים ספורטיביים הפסיקו להתקיים, חובבי הספורט והכדורסל יעופו על "הריקוד האחרון". אבל אני חושב שיש בה גם הרבה מעבר, משהו לכל אחד ואחת, גם למי שלא עוקבים אחר כדורסל באופן קבוע או בכלל. לא רק בזכות רמת העשייה הטכנית המעולה שלה, שמגבשת נרטיב אחיד, רציף ומאורגן ומאפשרת להבין היטב את ההתרחשויות השונות.

אין זה גם בשל העובדה שהיא לא מתביישת או מפחדת להציג את הצדדים העגומים והפחות נעימים באישיותם ספורטאים בכלל ובאישיותו של ג'ורדן בפרט – למי שבמקרה שכח, מהספורטאים האהובים והמוערכים אי-פעם, אם לא הכי מכולם. עם כמה שהתכונות הללו מרשימות וראויות לשבח, הן מהוות רק בונוס לגדולה האמיתית של "הריקוד האחרון" – היותה פצצת השראה אולטימטיבית לכולנו ובכל תחום שהוא.

מתוך "הריקוד האחרון" | צילום: באדיבות נטפליקס

פצצת השראה שבודקת מה היא הצלחה אישית, קבוצתית ולאומית, ללא מורא או חשש להתעמק ולגעת גם בנקודות הסבוכות והכואבות. ויותר מכל – לבחון מחדש מושגים של כישרון, עבודה קשה והגשמת חלומות. דבר שמחזיר אותי למשהו שכתבתי פעם על "לה לה לנד": בסצנה מסוימת בסרט, סבסטיאן (בגילומו של ראיין גוסלינג) מסביר למיה (אמה סטון) על ג'אז וכמה שהוא בדעיכה.

בעיני זו אחת הסצנות היפות במיוזיקל הזה: לראות כמה תשוקה יש לגיבור לתחום שהוא כל חייו. בדיוק כשם שלי יש תשוקה, להבה שלא תיכבה לעולם, לקולנוע. זה החיים שלי. הלהט הזה, העיניים הנוצצות, ההתרגשות בכל פעם בה אתה נחשף לאיזו קלאסיקה מודרנית והיכולת לכתוב על זה שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחר שנה. לפעמים גם כשאף אחד לא רוצה לשמוע ולעיתים גם כשלאף אחד לא איכפת – זה חלק מהגשמה עצמית. זה חלק ממימוש החלום.

ובנימה זאת: שלא תיכבה לכם התשוקה, לכל דבר שאתם אוהבים. לעולם.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.