"לא זמן למות" - ביקורת סרט: הגרנד פינאלה המרגש של דניאל קרייג

סרטו האחרון של דניאל קרייג בתפקיד ג'יימס בונד מעניק סגירה ראויה לשחקן ולדמות הסוכן החשאי בגילומו. למרות אורכו הניכר, מדובר בפרידה מרגשת, סוחפת ואפילו רלוונטית לימינו.

מאה בקולנוע מעכשיו גם ביוטיוב. ביקורות, ניתוחי סרטים וסדרות ופינות מיוחדות מעכשיו בערוץ החדש שלנו >> כאן נרשמים לערוץ!

דניאל קרייג החל לגלם את ג'יימס בונד אי-שם בשנת 2006. לפני קצת יותר מחמש-עשרה שנים, הוא נבחר לתפקיד לאחר שבהפקה התרשמו מהופעתו בדרמת הפשע המסוגננת לאייר קייק (Layer Cake), סרט ביכוריו של הבמאי מתיו ווהן (קיק-אס, קינגסמן). משחקן כמעט אלמוני, שהופיע אז בעיקר בתפקידי משנה ובסדרות סוג ב', קרייג הפך בין-רגע לשם חם בתעשייה. משב הרוח הרענן והאנרגטיות שהכניס לסרטי הזיכיון, תרמו עד מהרה להכתרתו כמי ש"הציל את המותג", במיוחד אחרי צמד סרטי הסיום הבינוניים של פירס ברוסנן (העולם אינו מספיק ולמות ביום אחר).

גם קרייג ידע מהמורות לאורך הדרך, ואחרי הצלחתו הכבירה של קזינו רויאל, סרטו הראשון בתפקיד, הגיע קוונטום של נחמה (2008) ונתפס כהמשך מאכזב. עם צאתו של סקייפול ב-2012, האהדה הרבה חזרה (גם בזכות הופעתו המרשימה של חאווייר ברדם כנבל), רק כדי שיגיע ספקטר (2015) ויוריד שוב את הרמה. בשש השנים שחלפו מאז, הרבה מכשולים ותקלות ניצבו בין קרייג לבין סרטו האחרון בפרנצ'ייז: בין שמדובר באמירתו (עליה התחרט) כי יעדיף "לחתוך ורידים" מאשר לגלם את הגיבור פעם נוספת ובין שמדובר בחילוקי הדעות האמנותיים עם דני בויל (נער החידות ממומביי, 127 שעות) שאמור היה לביים את הסרט במקור ולבסוף פרש - אין ספק שההפקה לא עברה חלק. ואז גם הגיעה הקורונה.

סיבוב אחד אחרון. מתוך "לא זמן למות" | באדיבות פורום פילם

לא זמן למות אמור היה לעלות במקור בבתי הקולנוע עוד בנובמבר 2019. אחרי שבויל פרש מתפקיד הבמאי, הסרט נדחה לפברואר 2020, לאחר מכן לאפריל באותה השנה - ואז החל לו עוד רצף דחיות עד שהגיע התאריך הנוכחי. עם התפרצות מגפת הקורונה ברחבי העולם, הוא היה מהסרטים הראשונים שנדחו ונדמה שגם מבחינה עלילתית יש סיבה טובה לכך. במרכז הסיפור, בונד ניצב הפעם אל מול נבל בשם סאפין (בגילומו של זוכה האוסקר רמי מאלק, רפסודיה בוהמית), ששאיפתו הבסיסית, תאמינו-או-לא, היא להפיץ וירוס קטלני בכל קצוות תבל.

כדי לעצור בעדו, בונד ייאלץ בפעם-המי-יודע-כמה לשוב מפרישה וכן להשאיר בצד את חייו השלווים והנוחים בג'מייקה, ובדרך גם להתמודד עם סודות ומזימות מהעבר. משימתו המסוכנת תוביל אותו למפגש מחודש גם עם סוכן ה-CIA וידידו הוותיק פליקס לייטר (ג'פרי רייט) וכן עם דמויות מפתח נוספות מסאגת קרייג כולה. מבחינה זו, חשוב לרענן מעט את הזיכרון לפני הצפייה בסרט החדש, שכן יש בו קווי-עלילה שממשיכים מסרטיו הקודמים של קרייג. לא מדובר בנקודות שיהרסו את החוויה אם לא תכירו אותן, אבל הן כן מסייעות להבנה ולהנאה מסגירת הקצוות שנעשית כאן.

נבל ברוח התקופה. מתוך "לא זמן למות" | באדיבות פורום פילם

למען האמת, הדבר מתבטא כבר באקט הפותח של הסרט החדש, שמציג כמה מהרגעים המשובחים שהזיכיון ידע. בלי לחשוף פרטים מהותיים, רק אגיד שכל מה שקורה מההתחלה ועד לכתוביות הפתיחה המסורתיות, מצולם היטב, ערוך בצורה נפלאה ונבנה בקצב מתון ונהדר שמתפתח בהדרגה. טביעת האצבע של קארי פוקונאגה (חיות ללא לאום, מטורף של נטפליקס) מורגשת למדי ומחזירה אותו לא-פעם לימים בהם ביים את העונה הראשונה והמצוינת של בלש אמיתי. ביטוי לכך קיים לא רק בקומפוזיציות צילום מוקפדות ומסודרות בסצנות המותחות יותר (במיוחד בהתחלה), כי-אם גם בסצנת אקשן בצילום רציף - מה שנקרא וואן-שוט - שמנצלת את המרחב הקטן בו היא מצולמת בצורה מקסימלית.

אל העבודה המוצלחת מאחורי הקלעים מצטרפים גם כישרונו ומרצו של קרייג, שבגיל 53 עדיין מזכיר לכולנו מדוע הוא אחד הבונדים הטובים שהיו לנו. אלו לא רק האלגנטיות, הסטייל, הכריזמטיות וקור הרוח לבדם, אלא גם הפרסונה המצוחצחת, החדות והברק, שעודם קיימים בדמותו גם אחרי חמש-עשרה שנים בתפקיד. כדי להישאר נמרץ אף יותר, אל בונד מצטרפות הפעם גם סוכנת בשם נעמי (לשאנה לינץ', קפטן מארוול), שתורמת לדיון שעולה בסרט על מהותו של ג'יימס בונד, וכן פאלומה (אנה דה ארמס המהפנטת, בלייד ראנר 2049) שגונבת את ההצגה בזמן המסך המועט שניתן לה.

גונבת את ההצגה. אנה דה ארמס. מתוך "לא זמן למות" | באדיבות פורום פילם

דה ארמס כמובן עבדה עם קרייג בעבר, על רצח כתוב היטב, וגם אם לזמן קצר בלבד - מרתק לראות את עד כמה היחסים ביניהם שונים מכפי שהיו במותחן הבילוש של ראיין ג'ונסון. תצוגות המשחק הנונשלנטיות והנינוחות, והכימיה בין השניים בסיקוונס המשותף שלהם, הן כאלו גם הודות לתסריט שכתב פוקונאגה יחד עם רוברט וייד וניל פורבס (המשמשים כתסריטאים בזיכיון עוד מקזינו רויאל) וכן פיבי וולר-ברידג' (יוצרת הסדרות פליבג ולהרוג את איב). אין ספק כי האחרונה הכניסה קצת פלפל משלה לעניינים, בעיקר בכל הנוגע לדמויות הנשיות בסרט, שזוכות לכמה רגעי תהילה. בהזדמנות זו, רק אדגיש, אם לא מלהקים את אנה דה ארמס כגיבורה בסרט אקשן זה יהיה בזבוז עצום של פוטנציאל.

לסיום, אוכל להמשיך ולספר לכם עד כמה האקשן מספק, ורוב הזמן הוא אכן מספק. אוכל גם להגיד לכם עד כמה הסיפור תופס, כי הוא מתבסס על דמויות ורעיונות שליוו אותנו בעשור וחצי האחרונים, ואכן זהו סיפור שלמרות היותו מוכר יודע לתפוס בזכות החומר האנושי במרכזו. אוכל גם לציין שאת הפסקול חיבר האנס זימר או להתרעם מעט על האורך (לא מפחות מ-164 דקות) שניכר בשלב מסוים, ואולי אף על בעיות קצב מינוריות פה ושם. אך בסופו של דבר, יותר מכל, זוהי שעתו היפה ביותר של דניאל קרייג, שנפרד מהתפקיד שהגדיר את הקריירה שלו בחמש-עשרה השנים האחרונות ומותיר אותנו עם שאלה מרכזית אחת: האם העולם עודנו זקוק לג'יימס בונד?

בשביל לענות על כך, לא זמן למות מקבע את מעמדו אט-אט כסרט האמוציונלי והמרגש ביותר של בונד. כי אחרי שמסיימים להתלהב מהגאדג'טים החדשים, האקשן או חתול הספינקס של "קיו", ניצבת לה השאלה מה מגדיר גיבור, ויותר מזה: מה מגדיר את בונד. מה הופך אותו לאדם הייחודי שיוכל תמיד לבצע את המשימה. כך, נפרד לו קרייג לשלום מסוכן הביון אותו גילם במסירות זמן רב כל-כך, ומותיר למי שיבוא אחריו נעליים גדולות מאוד להיכנס אליהן. מה שבטוח, דברים כבר לא יהיו אותו הדבר.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.