top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

"הישרדות VIP עונה 3" - ביקורת אמצע הדרך

עודכן: 29 ביוני 2023

העונה הנוכחית של "הישרדות" VIP שוברת את כל שיאי התת-רמה האפשריים. אפילו עבור תוכנית ריאליטי מסחרית – שגם כך משתייכת לז'אנר טלוויזיוני ירוד וזול מטבעו – זה מוגזם.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!


למרות התת-רמה, מבין התכנים המשודרים כיום בפריים-טיים, נתוני הרייטינג של התוכנית גבוהים מכל מה שנמצא מולה ועומדים, לפי הדיווחים, על למעלה מ-550 אלף צופים לכל פרק. במילים אחרות, המון המון אנשים צופים ב"הישרדות". בפסקאות הבאות הייתי רוצה לבחון את המניפולציות בהן תוכנית המציאות הזו משתמשת עלינו, ולנסות ולעמוד על הסיבות להצלחה המרשימה שלה, מלבד המגפה שמשתוללת בחוץ וגורמת לרבים להעביר שעות נוספות מול הטלוויזיה.


יסוד ההצלחה הבסיסי ביותר של "הישרדות" – וגם זה שמאפשר לה לרוץ בארה"ב כבר במשך 40 עונות – הוא פשוט מאוד: הקונספט. קחו חבורה של זרים, תקעו אותם על אי-בודד, הוסיפו קצת-הרבה ניכוס תרבותי שיגרום לכל העסק להרגיש אותנטי ואקזוטי בלי יותר מדי מאמץ והנה, קיבלתם את "משחקי הכס" גרסת הריאליטי. תככים ומזימות, בריתות ובגידות, הדחות והצלות, וויכוחים ומריבות, גברים קשוחים ונשים יפות – כל הדברים הכי אלמנטריים בהוויה האנושית.


בעונות הראשונות שלה בארץ (1-4), שאני חייב להודות כי הייתי בצעירותי אוהד אדוק שלהן, התוכנית עסקה בעיקר באלו: אסטרטגיות, אינטריגות וטקטיקות. היא גרמה לנו לשנוא ולהעריץ את דן מנו בו-זמנית, כי מחד הוא שיחק את המשחק בתחכום ובערמומיות, אך מאידך היה כל-כך כריזמטי ואלגנטי. היא עוררה בנו הזדהות עם נועם טור, שהצליח לשרוד איזה חצי משחק באי המתים, אחרי שהודח, ובסוף העפיל בענק לגמר. היא התמקדה בהבדלים בין סוגי חשיבה במסגרת המשחק, במקום בפערים בין סוגי אנשים, תרבויות והתנהגויות.

אבל בעונה הנוכחית ההפקה החליטה שבא לה להתסיס ולהשניא ובחרה למקד את תשומת הלב בדיוק באותם פערים תרבותיים וחברתיים לכאורה. במקום אסטרטגים – כמו אלו שצמחו בעונות הקודמות: מנו האגדה, אריק אלפר (זוכה עונה 2), שי אראל (זוכה עונה 3) ואפילו עידן קפון או מקס שפקס שהיה צריך להגיע לשלישייה בגמר העונה הרביעית – אור הזרקורים מופנה כעת לניבולי פה, שפה נמוכה, איחולי מחלות ויריבות בין בין אלו הנחשבים ל"מתנשאים" לבין אלו ה"עממיים".


כדי לשמר את היריבות הזו, ההפקה דוגלת פעם אחר פעם בהתערבות בוטה בחוקי הפורמט. זה התחיל עם פרישתה המבוימת של נאווה כדי להציל את ישראל (היא חשה ברע ורצתה לפרוש בכל מקרה), המשיך עם חילופי שבטים שקרו מספר פעמים כדי להציל את צמד החמד ישראל וליטל מהדחות. אבל השיא הגיע אמש, עם הדחתו העקומה של דוד דביר, שהוא רק הקורבן האחרון לשרשרת של התערבויות בוטות כדי להציל את דווקא את אלו שנתפסים כאלימים, וולגריים וקולניים.

מתוך "הישרדות VIP" עונה 3 | צילום: באדיבות רשת 13
מתוך "הישרדות VIP" עונה 3 | צילום: באדיבות רשת 13

אני כותב "נתפסים" בכוונה, כי ריאליטי בסופו של דבר הוא בסך הכל אשליה. פעמים רבות אנחנו אוהבים לשקוע באשליה הזאת, להאמין כי מה שאנו רואים על המסך מציג התנהגות אמיתית של אנשים שדומים לנו קצת יותר או קצת פחות. אך הפעם האשליה הזו היא כבר מסוכנת, היא חוצה גבולות ומשתמשת בסטראוטיפים הכי נמוכים שאפשר, כדי לקבע סטיגמות ואף להעצים קרעים שקיימים בחברה הישראלית. זה עבורי, החטא הכי גדול, נורא וכואב בעונה הזו של "הישרדות" VIP.


כי ליטל סמדג'ה, שהפכה בשבועות האחרונים לאויבת הציבור, היא בסך הכל דמות על המסך. עם כמה שגם אני סולד מהתנהגותה כפי שמוצגת בתוכנית, נדמה לי שחשוב לזכור שבמציאות שלה, ביום-יום, לאף אחד מאיתנו אין היכרות עמה. לאלוהי הרייטינג כל זה כלל לא משנה, כי במילים עדינות סמדג'ה כאן היא על תקן ה"מזרחית הקולנית", סמיון לצורך העניין היה על תקן ה"רוסי החכם", ישראל הוא המקביל הגברי לליטל, אלה איילון היא הבלונדה הלא-מאוד-חכמה, עידן חביב הוא הלוחם הרגיש – והרשימה עוד ממשיכה.

"הישרדות" מעולם לא הייתה איזו סדרת איכות או מופת של טלוויזיה, מאז ומתמיד היא הייתה בסך הכל ריאליטי קליל לשעות הפנאי. הבעיה היא שעכשיו גם זה נעלם, המאפיינים המרכזיים של התוכנית הלכו לפח ובמקום אנחנו מקבלים בעיקר העמקה של סטיגמות ויצירת פער בין-תרבותי רחב יותר. כל זה מוגש בחסות ערוץ שמתיימר לדאוג לנו ומציג בכל תכניות החדשות שבו רצון לתקן את החברה הישראלית – בין אם על-ידי ביקורות ממשיות על השלטון ובין אם בקריאות חוזרות להחלפתו. ואילו בפועל, במקום לפעול לקרב לבבות ולאחד קיימת רק החרפה של השסעים. בקיצור, בעלי הכוח עובדים עלינו בעיניים.


בכך העונה הנוכחית של "הישרדות" מדגימה עוד יותר עד כמה הקשר בינה לבין הפורמט המקורי אבד. הגרסה האמריקאית ממציאה עצמה כל פעם מחדש עם רעיונות מקוריים לעונות: גיבורים נגד נבלים, מילניאלס נגד דור ה-X, דוד נגד גוליית, עונות עם 3 ו-4 שבטים, עונות אולסטארז (מתמודדים חוזרים מכל העונות) ומלחמת המנצחים (החזרה של מנצחים מכל העונות להתמודדות נוספת). לעומתה, בישראל אנחנו תקועים כבר שנים בגרסאות VIP, עם מתמודדים שבינינו, רבים מהם בכלל לא כאלו VIP (כך גם יהיה למרבה הצער בעונה הבאה).

מתוך "הישרדות VIP" עונה 3 | צילום: באדיבות רשת 13
מתוך "הישרדות VIP" עונה 3 | צילום: באדיבות רשת 13

במקום לחשוב קצת מחוץ לקופסה ולנסות להפיק את המקסימום מהפורמט היפה הזה – הגם שהוא משתייך לז'אנר טלוויזיוני שחוק ומאוס – ב"רשת" מעדיפים לאלחש אותנו. לקנות אותנו באמצעות פנייה לאיזשהו צורך קדמוני באקשן, בבלאגן ובכאוס. קרדיט לכך ניתן לזקוף גם ליוצרי ועורכי הפרומואים, שיודעים בכל פעם איך ללחוץ על נקודות המתח ולעורר ציפייה לקראת ההתרחשויות הבאות – ממש בנייה של התוכנית כסדרה בהמשכים.


לפיכך, נדמה לי גם שכל הרצון להציג צד אחד כמתורבת (טוב) וצד אחר כוולגרי (רע), גם הוא מחושב היטב. המניפולציה הזו נועדה בסך הכל כדי שברגע האמת, כשיגיע איזשהו טוויסט או אולי כשכל העונה הזאת תיגמר, נוכל להרגיש סיפוק מושלם על כך שהטוב ינצח. נגיד לעצמנו שאכלנו הרבה חרא בדרך, אבל בסוף היה שווה את זה בענק כי הגיבור/ה שלנו זכו בכל הקופה.

"הישרדות" החליפה בעונה הזו בין יחסים בין-אישיים, קשרים בין אדם לחברו ואסטרטגיות ממשיות לבין תוכנית-על הפקתית אחת גדולה. היא איבדה אמון לא רק בנו, הצופים, אלא גם במתמודדים שלה, שלבדם היא חושבת כי לא ייצרו מספיק אקשן ועניין. עם גישה כזו, כשבמסגרתה גם התערבויות בוטות של ההפקה במשחק, היא הפכה לריאליטי הכי נחות שיכול להיות. ריאליטי שמבטל את עצם היותו ריאליטי.

 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

Comments


bottom of page