"לברוח" הוא חוויה רגשית חזקה - ולא רק בזכות הרלוונטיות שלו

נציג דנמרק לאוסקר הקרוב, שכבר רשם הישג סנסציוני עם מועמדויות בשלוש קטגוריות - סרט האנימציה, הסרט הבינלאומי והסרט התיעודי הטוב ביותר - מצליח להיות יצירה מרגשת ואקטואלית. לאור המצב באירופה, יתכן שהוא אפילו משלים טרילוגיה חדשה ולא מתוכננת.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

בחודש האחרון, אני מרגיש שצפיתי בטרילוגיה לא מתוכננת שניתן לכנותה בשם "ההכנה למלחמת רוסיה-אוקראינה". ראשית, היה הסרט הרוסי מעצר בית (House Arrest), שביקר את פעילות משטרו של פוטין בתוך ממשלתו. אחריו הגיע לאן את הולכת, אאידה? (Quo Vadis, Aida?) הבוסני, שיצא לקולנוע בדיוק ביום בו רוסיה פלשה לאוקראינה. כעת, על לאקרנים לברוח (Flee) הדני, ובעוד למעלה משני מיליון פליטים אוקראיניים מחפשים מקום מבטחים, ללא שום ידע על עתידם - זהו בהחלט הסרט הראוי לצפייה בימים אלו.

סרטו של יונאס פוהר רסמוסן הוא יצירה חזקה וסוחפת למדי - והוא גם בהחלט המוצלח מבין שלושת שהסרטים שהוזכרו לעיל. הסרט המיוחד הזה זוכה כעת להישג חסר-תקדים: שלוש מועמדויות במקביל לפרס הסרט דוקומנטרי הטוב ביותר, הסרט הבינלאומי הטוב ביותר וסרט האנימציה הטוב ביותר בטקס האוסקר הקרוב. כמובן שזה מתאפשר בעיקר בזכות האופי חוצה הז'אנרים שלו, אבל כבר עכשיו אגיד כי הוא בהחלט ראוי לכל אחת מן המועמדויות הללו.

מתוך "לברוח" | באדיבות בתי קולנוע לב

לברוח מספר את סיפורו האמיתי (כפי שמדווח הסרט, רק עם שינוי שמות) של ילד בשם אמין ובני משפחתו, וכיצד נמלטו מאפגיסטן בתחילת שנות ה-90 בעקבות השלטון הטוטליטרי במדינה. מטרתם היא להגיע לשוודיה או שווייץ, שם מתגורר האח הגדול במשפחה, אבל כמו בכל סיפור פליטים, זה לא הולך להיות פשוט בכלל. המסע מתואר ברטרוספקטיבה מנקודת מבטו של אמין המבוגר, שחושף את חייו במסגרת טיפול פסיכולוגי-תרפי ותיעודי, אותו עורך על אמין חברו הטוב מהתיכון. אמין עצמו מדובב על-ידי מדבבים שונים בשלל תקופות חייו, ושולף מן הזיכרון ומתמודד עם האירועים שעבר ועם הטראומות איתן נשאר.

כבר מהרגעים הראשונים, קשה שלא להיזכר לאורך הסרט בואלס עם באשיר הישראלי, אבל הדמיון בין היצירות נשאר בעיקר ברמת הקונספט הכללי. כי אם סרטו של ארי פולמן מתפקד קודם כל כמסמך פוליטי שמתוכו יוצא הסיפור הפרטי, לברוח הוא בראש בראשונה סרט של סיפור אישי, שמתוכו יוצא ההיבט הפוליטי. אף על פי כן, הבמאי רסמוסן מאמץ את טריק הסיום מסרטו של פולמן - ובכמה פעמים לאורך הסרט חותך מהסיפור האישי, שמסופר באנימציה, לכתבות חדשות מאותה תקופה ובמרכזן בסיפור הגדול.

מתוך "לברוח" | באדיבות בתי קולנוע לב

כך או אחרת, הסיפור האישי הופך במהרה לחוויית צפייה אינטנסיבית ורגשית עד מאוד. אם יש מילה שאני שונא להשתמש בה זו "מטלטל", אבל במקרה של לברוח אין לי ברירה. בעזרת המבע האנימטיבי, הסרט מצליח להכניס אותנו בצורה מיטבית אל חוויית הפליט ואל הקושי, הפחד והתסכול שבה. כנראה שאצטרך לצפות בו פעם נוספת כדי להגדיר מה בדיוק עובד שם חזק כל-כך, אבל אם ניקח סצנה אחת מהסרט כדוגמה – בה אחיותיו של אמין מוברחות לשוודיה בתוך מכולה אטומה יחד עם קבוצה גדולה – היה זה רגע שבו אני בעצמי לא הצלחתי לנשום. רגע נוסף, בו נערה מסכנה נופלת קורבן לחבורת שוטרים רוסיים מושחתים, שסוגרים אותה ואת עצמם בוואן משטרתי, בוודאי נחרט בזיכרון לכל האולם.

חלק מהתחושה האינטנסיבית נובע גם מהרצף הבלתי-נתפס כמעט של האירועים והגלגולים שעוברת המשפחה הזו. נזרקים ממדינה למדינה, בשלל אמצעי תחבורה ודרכים מפוקפקות - כמות המהמורות שמתרחשת רק בשעה הראשונה, מספיקה גם לסרט של שלוש שעות. עם זאת, העומס המדובר, עוצמתי ככל שיהיה, גם גורם לדברים ליפול בדרך: אחד מקווי העלילה המרכזיים לכאורה הוא הגילוי העצמי וההיחשפות של הגיבור כגיי, אבל מלבד כמה רגעים קטנים וחמודים (אחד מהם מול פוסטר של ז'אן קלוד ואן-דם), הקו העליתי הזה נותר לא מפותח. גם הסיפור של אמין בהווה, עם בן-זוגו והמתחים ביניהם, נשאר מעורפל, והסרט נוהג לבצע קפיצות מידע לא-ברורות בנושא.

כשקראתי עכשיו את מה שכתבתי על הסרט עד לנקודה זו, שמתי-לב שיש דמיון בין הכתוב לבין דברי על לאן את הולכת, אאידה? - ממנו יצאתי אדיש יחסית, בתחושה של "ראיתי את זה כבר". לעומת אאידה, כוחו של לברוח נובע אמנם מהתמקדות בסיפור קטן יותר - ובנטישת הריאליזם לטובת אנימציה אקספרסיוניסטית מרהיבה ביופייה - אך אם מזיזים את כל זה הצידה לרגע, גם כאן מתקבלת תחושה של "כזה כבר ראינו".

ובכל זאת, אין ספק שמדובר בסרט מעולה. לא בקטע של מירוק מצפון ו"אוי איזה מסכנים הפליטים האלה", אלא בכנות הטהורה שבו ובכוח שלו. כשמגיעים לצפייה אליו, כדאי להתכונן נפשית כמו שצריך, אבל גם להיות מוכנים למה שהוא בסוף בעיקר-בעיקר חוויה רגשית חזקה - על כל המשתמע מכך.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.