- 4 באוק׳ 2023
הביטו בעצמכם – קוראים סימנים וירטואליים ושומעים אותם באוזני רוחכם כאילו אין לכם דברים טובים יותר לעשות. קדימה קדימה – תעלומת האיש התלוי לא תפתור את עצמה, כפי שהביקורת על יצירת המופת Disco Elysium לא תקרא את עצמה. מהרו והיכנסו נא אל מחילת הארנב.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
אחד הכללים המהותיים לכתיבה יעילה הוא לפתוח בבום. כלומר, לתפוס את תשומת לב הקורא ישר בתחילתו של הקטע הכתוב. לעיתים, מה לעשות, זה הופך נדוש, כשהפתיחה מסתברת למעשה כבומבה בלבד ללא כיסוי. אבל לפעמים, לפעמים יש כיסוי לבומבה.
הנה שתי פתיחות אפשריות לכתבה הזו, שתיהן בומבסטיות כפי ששתיהן בעלות כיסוי, וכשמשלבים אותן יחדיו מתקבלת בומבה בומבסטית במיוחד.
פתיחה א': לבושים בתחתונים בלבד, אתם מתעוררים על רצפתו של חדר הוסטל הרוס. על מאוורר התקרה שחג מעליכם באיטיות תלויה עניבה מחרידה, ובגדיכם זרוקים באלימות ברחבי החלל הגרוטסקי. המיטה הפוכה לחלוטין, החלון מנופץ, דלת השירותים מוטלת שבורה על הקרקע ומברז הכיור השבור זורמים מים חופשי. האמבטיה, כמו שאר החדר, מלאה בבקבוקי אלכוהול ריקים מתוכן. מי אתם? שאלה נפלאה.
הנגאובר אימתני וחריף מאוד מערפל אתכם ואין לכם מושג. לא מי אתם, לא היכן אתם נמצאים ולא מדוע. אמנזיה מוחלטת. עם זאת, תוך זמן קצר תגלו שאתם... בלש. משימתכם: לחקור את מקרה הרצח שהתרחש בחצר האחורית של ההוסטל – היכן שתלויה על עץ גופתו המרקיבה של איש מת. כך, בקצרה, נפתח המשחק "דיסקו אֶליסיוּם" (Disco Elysium).
עד כאן? יופי.
פתיחה ב': "דיסקו אליסיום", משחק התפקידים שעליו כנראה לא שמעתם, הוא בין המשחקים הכי טובים אי-פעם.
הנה, כתבתי את זה. והנה – סוויש – נלכדתם ברשת שלי.
עכשיו אולי תגידו "אבל מי אתה בכלל שהדעה שלך קובעת משהו?" ובכן – אני זה אני והדעה שלי לא קובעת דבר חוץ מאת דעתי, וגם זה לא בטוח (לפי תפיסות מסוימות אין בכלל דבר כזה "אני", אבל לטובת כולנו לא אכנס לזה עכשיו). ביכולתי אך ורק לנסות ולהשפיע על דעות אחרות, לכן ברצוני להאמין שאם מילותיי הכתובות נקראות עתה באמצעות עיניים אנושיות אלה ואחרות, אז זה קורה: א. בתשומת לב; ב. בידיעה שהמילים מייצגות דעה ולא עובדה.
אבל! כדי לפלפל את העניינים, אעשה דווקא ואכתוב שדעתי היא כזו: "דיסקו אליסיום" הוא בין המשחקים הכי טובים אי-פעם, וזו עובדה שאין לערער עליה. כל הטוען אחרת טועה – סטופ, כיבוי, אישור.
כלל מהותי נוסף לכתיבה יעילה הוא לשמור על תמציתיות. כלומר להגיע לפואנטה במוקדם מאשר במאוחר, משום שידוע לכל שבעידן המודרני האדם ניחן במילימטרים בודדים של סבלנות. עקב הפדנטיות שלי והיותי אדם מעמיק (או חופר) באופן כללי, הכלל הזה מאתגר עבורי – אני אוהב לפרוס את מחשבותיי כפי שהן חושבות את עצמן. כך שבבואי אל מלאכת הכתיבה אודות "דיסקו אליסיום" התקשיתי עוד יותר. זהו משחק מורכב, עמוק ועתיר רבדים, והוא מציע חוויה מרגשת ואף פואטית, כזו שמצליחה לגעת עמוקות במַהוּיוֹת קיומיות כפי שאף משחק לא הצליח – או בכלל ניסה – לעשות בעבר.
'מי אני?' – על עיצוב הדמות
"דיסקו אליסיום" הוא משחק הבכורה של אולפן בריטי עצמאי בשם ZA/UM, שמונה כמה עשרות עובדים – עובדה כמעט ובלתי נתפסת בעיניי, בהתחשב בטיבו ובמורכבותו של המשחק. הוא מתחיל בבחירה בין שלושה ארכיטיפים של דמויות: 'הבלש החושב', 'הבלש הרגיש' או 'הבלש הפיזי'. אלו מתבססים על ארבע תכונות (attributes) שונות: 'אינטלקט', 'נפש', 'מבנה גוף' ו'מוטוריקה'.
כל ארכיטיפ מציע חווית משחק שונה באופן מהותי: הבלש החושב חכם כמו שרלוק הולמס אבל גרוע עם אנשים; הבלש הרגיש ניחן באישיות ממגנטת אבל הוא לא יציב רגשית; והבלש הפיזי הוא, ובכן, חזק וזריז אבל טיפש כמו נעל. ניתן גם ליצור ארכיטיפ חדש ולפזר את ניקוד התכונות כרצונכם. עכשיו, שימו-לב – משום שכאן העניינים הופכים מעניינים אף יותר.
כל תכונה ('אינטלקט', 'נפש', 'מבנה גוף' ו'מוטוריקה') כוללת תחתיה שש יכולות (skills) שונות. כך, לדוגמה, במסגרת תכונת ה'אינטלקט' ממוקמת יכולת ה'רטוריקה' – זו תאפשר לכם להתנסח בחדות ולפרק את הנאמר במהלך שיחות כדי להבין את רבדי הסמנטיקה הסמויים. מתחת לתכונת 'מבנה גוף' ממוקמת יכולת ה'צמרמורת' (Shivers) – שתאפשר לכם להתחבר עם העיר, להיות אחד איתה ולהקשיב לה: לרחובותיה, לזיכרונותיה ולסודותיה.
ומבעד לתכונת ה'נפש' ממוקמת יכולת ה'אינלנד אמפייר' (שמה הוא רפרנס לסרטו של דייוויד לינץ' משנת 2006, בדומה ליכולת עצמה) – זו תאפשר לכם להתממשק עם רבדיה הבלתי-נראים של המציאות. בין שמדובר בהסקת מסקנות לפי תחושות בטן או ידיעה פנימית, ובין שמדובר בקיום שיחות עם אלמנטים דוממים במרחב – כגון העניבה המחרידה שלכם, עימה תדברו ואותה תוכלו ללטף לאות הסכמה או להצניע לאות "שששששש, עוד רגע יעלו עלינו..."
רובן המוחלט של 24 היכולות ייחודיות למשחק, מה שמקנה עניין מתמשך בו ורעננות. אבל החידוש העיקרי של "דיסקו אליסיום" הוא שהיכולות לא רק משפיעות על מהלך המשחק באופן "יבש" ופאסיבי, אלא שהן מתערבות בו באופן אקטיבי – מפני שהיכולות מדברות, תרתי משמע. במהלך המשחק הן יאירו לכם והן יעירו לכם; הן יפרגנו לכם והן יקניטו אתכם; הן יתרמו לכם והם יזבלו לכם ת'שכל; הן יעזרו לכם והן ידפקו אתכם קשות. כל האופציות מונחות על השולחן, תלויות בכמה תשקיעו בכל אחת מהן. מדובבות בקולו העמוק והמהפנט של מוזיקאי הג'אז לנוול בראון – מחשבותיכם מונות כ-350 אלף מילים, כמחצית מסך כל המילים המדוברות במשחק.
מערכת מרתקת נוספת לפיתוח דמותכם היא 'ארון המחשבות'. לאורך התקדמותכם בנרטיב תפגשו בדמויות ובאירועים מסוימים שישפיעו על הלך מחשבתכם. לאחר שיחה פוליטית בה יעלה נושא הקומוניזם, לדוגמה, תצוף בכם מחשבה בשם 'סוציו-כלכלה מזוביאנית', שתציע לכם להמשיך לפסוע בקו המחשבה הקומוניסטי עד כדי הפנמה של המחשבה.
או, לדוגמה, לאחר שיחת חתך על אודות טיבה של המציאות תצוף בכם מחשבה בשם 'זָ'מֵה ווּ' (משמע המושג הוא "לעולם לא נראה" – ההפך מדז'ה וו, שמשמעו "כבר נראה"), שתציע לכם להפנים כי אינכם מכירים דבר במציאות, וסובלים למעשה מדה-ריאליזציה (derealization). ישנן מעל חמישים מחשבות, מכל מיני סוגים, כשכל אחת תַּקְנֶה לכם בונוסים שונים ואפשר שגם תשפיע אקטיבית על מהלך המשחק.
'היכן אני?' – על העולם של "דיסקו אליסיום"
זירת התרחשות הסיפור של "דיסקו אליסיום" היא מחוז מרטינייס (Martinaise) בעיר הנמל רבאשול (Revachol) – בירתו לשעבר של העולם הפנטסטי (אך מאוד ריאליסטי) אליסיום. נראותו של מחוז מרטינייס מהדהדת את נראותן של ערים קומוניסטיות רעועות, וצובעת את רבאשול כעיר עזובה שפצעיה מן העבר עודם מוצגים לראווה. זהו עולם בעל היסטוריה (lore) שלמה ומדוקדקת, עליה תוכלו ללמוד מן הדמויות שמאכלסות את הנרטיב.
כל דמות תספר – מנקודת מבטה הצרה או הרחבה, והתמיד סובייקטיבית – על עניינים היסטוריים, פוליטיים, פילוסופיים, תרבותיים ומטאפיזיים (ואם תרצו, אף תתעמק בהם). אלמנט זה מקנה למשחק ריאליזם יוצא-דופן כשם שהוא מהותי, כי הוא מאפשר לא רק ללמוד על עולמו העשיר (והמוכר והנוגע לנו ולעולמנו), אלא גם לקיים דיונים על אודותיו ולבצע בחירות שיעצבו את דמותכם דה-פקטו.
עתה ראוי גם לציין כי משחקיות הפוינט-אנד-קליק, שמתרחשת מנקודת מבט איזומטרית, מתבססת בעיקרה על תיבות הטקסטים והדיאלוגים שצצות במהלך ההרפתקאות הרַגְלִיּוֹת ברחבי מרטינייס – חלקן קשורות לקווי העלילה הראשיים, קרי הרצח והמסע שלכם לגילוי העצמי (מי אתם, ומדוע?), וחלקן פחות. אולם אל תטעו – כל קווי העלילה מרתקים כשם שכל הדמויות עגולות ומעניינות.
אפשר כמובן, במחשבה ראשונה, שהעניין נשמע מעט מרתיע עבור כל שלא התנסה ב"דיסקו אליסיום". אף על פי כן, כתיבת המשחק ועבודת הדיבוב הן כה אמינות, כה מקצועיות, כה מבדרות, כה ממכרות והו כה פנומנליות שקשה לי להדגיש עד כמה התוצאה מוצלחת. וזה מגיע מאחד (כתבכם הנאמן, אנוכי) שאף-פעם לא ממש התחבר למשחקים איזומטריים או למשחקים מבוססי טקסט.
דמיינו, אם תצליחו, שילוב בין הריאליזם של סדרת "הסמויה" לבין אפלוליות ואינטריגת העונה הראשונה של "בלש אמיתי" לבין המסתורין המוזר והחמקמק של דיוויד לינץ' – ותהיו קרובים במעט ליצירה הייחודית ששמה "דיסקו אליסיום". בתמורה לסבלנותכם ולזמנכם, המשחק יעניק לכם לא פחות מתענוג צרוף: צלילה ייחודית ומרתקת אל תוך סיפור סוחף שמתרחש בעולם אפור אך יפהפה, מטורף אך הגיוני, עצוב אך מעורר תקווה, וכל-כך כל-כך אנושי.
אלו הן הברקותיו הגדולות של "דיסקו אליסיום" – עלילתו, עולמו, והאופן בו הם מגולמים כיצירה שלמה. כמו-כן, לפסקול יש יד גדולה בכך – בהכנסתו אל העולם צלילי מלנכוליה יפהפיים שפותחים את הקנבס האווירתי כפי שתבלינים פותחים את טעמיה של מנה מחממת-לב.
'ו... מדוע?' – על ה'מועדון הסגור' וסגירת קצוות
את "דיסקו אליסיום" אפשר לנתח מאינספור זוויות – כמספר הזוויות שמהן ניתן לגשת לשחק בו. הוא מרובד שכבות על גבי שכבות על גבי שכבות. בין שהן חשופות, מרומזות או סמויות, כולנו נפגוש את שכבותיו באופנים שונים. משום שכולנו נבדלים זה מזו ולכולנו נקודות מבט ייחודיות על העולם, ומשום שכל התנסות ב"דיסקו אליסיום" תניב פירות והגיגים שונים.
על המשחק הזה ניתן לבנות קורסי סמינריון אקדמיים שלמים; ניתן להפיק על אודותיו אינספור סרטוני ניתוח ופרשנות ואם לא די בכך, לכתוב עליו ובהשראתו. המוני הדמויות העגולות, אינספור שורות הטקסט הנהדרות, העולם האמין והמרגש ושלל הנושאים המסקרנים בהם הוא נוגע – כל אלו הופכים את "דיסקו אליסיום" למעין אוקיינוס סִפְרוּתִי, פילוסופי ופואטי שלא מפסיק להעניק ולהפתיע. הייתי אף מפרש אותו כפיסה ספרותית הלכה למעשה, אחת מפוארת וחכמה להפליא, שלובשת דמותו של משחק וידאו.
וכך מצטרף "דיסקו אליסיום", מבחינתי לפחות, לרשימה המצומצמת של משחקי וידאו שהם יצירת מופת אומנותית. מועדון סגור – שחבריו מעוררים מחשבה רבה, רגש עז ותחושת חוסר-מילים אל מול החוויה עצמה. לעיתים מאתגר להגדיר מדוע יצירות מסוימות נכנסות לרשימה ואחרות לא. אולי בגלל שכיצורים אנושיים ולשוניים אנו פוגשים פעמים רבות מחסומים סמנטיים ומחשבתיים – במיוחד אל מול החווית שמרטיטות את עולמנו. על כן, הפסקה הבאה מורכבת בחופשיות ממילים אסוציאטיביות – כאלה הקשורות במשחק ובמפגשי עימו. אחריה, אחתום את דבריי.
פסימיות. אופטימיות. מיזנתרופיה. פילנתרופיה. טירוף. שפיות. עצב. צחוק. ריקנות. עומס. סמים. סקס. אלכוהול. גזענות. שנאה. אלימות. פואטיות. אומנות. פוליטיקה. פילוסופיה. אבסורד. אקזיסטנציאליזם. ניהליזם. פוסטמודרניזם. חוסר-משמעות. משמעות. הומאניות. מטאפיזיקה. רִיק. חומר. רוח. אי-קיום. קיום. אין. יש. אופל. אור. יופי. זיכרון. אינטימיות. בדידות. מלנכוליה. תקווה. אהבה. חלום. מוות. חיים. התחלה. סוף.
אחרית דבר: אם תחליטו לשחק ב"דיסקו אליסיום", שימו-לב כי אתם משחקים בגרסת ה-Final Cut. אתם תודו לי מאוחר יותר.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.