top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

למעלה משנה אחרי: האם Cyberpunk 2077 סוף־סוף שווה את הזמן שלכם?

עודכן: לפני 8 שעות

לפני קצת יותר משנה, Cyberpunk 2077 יצא לשוק במצב כמעט בלתי־שׂחיק והותיר המוני גיימרים מאוכזבים ברחבי העולם. עכשיו, לאחר צאת התיקון לו כולם חיכו, ביכולתנו לתת את האוקיי: קדימה - אפשר (ומומלץ מאוד) להתחיל לשחק בו.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 


עם צאתו של Cyberpunk 2077 לאוויר העולם אי־שם בדצמבר 2020, לאחר כשמונה וחצי שנות פיתוח, הוא הפך לבדיחה עצובה במיוחד. עם כל הררֵי הציפיות שנערמו גבוה לקראתו, נדמה היה שאין ושלא היה משחק שבור ממנו. אבל התקופה הנוכחית בהחלט מאירת פנים עבורו, כשאך לאחרונה שוחרר התיקון המיוחל שרבים ציפו לו: טלאי 1.5, שמיישר קו עם קונסולות הדור הבא (PS5 ו־XBOX SERIES X/S) ומאפשר לכולם לשחק סוף־סוף בבטחה ביצירה השאפתנית להרשים של מפתחת המשחקים הפולנית CD Projekt RED (או בקיצור, CDPR).

ההייפ לקראת המשחק, שהוכרז בחודש מאי 2012, הלך והתעצם בחלוף השנים – עד שהוא הרגיש לעיתים כהכנה לקראת אירוע משיחי שישנה סדרי עולם. היו לכך הצדקות כמובן, לפחות בתוך עולם הגיימינג – הרי באמתחת CDPR סדרת משחקים מצליחה ביותר ששמה The Witcher, שכותרה השלישי משנת 2015, The Wild Hunt, נחשב לאחד ממשחקי התפקידים הטובים והרווחיים בכל הזמנים. בהציעו חווית משחק שמקנה לשחקן השפעה רבה על נרטיב עמוק ומפותל, The Wild Hunt הצליח לשנות את חוקי הז'אנר.


לחזור ולשחק ב־Skyrim של חברת בת'סדה (Bethesda Game Studios), לדוגמה, הרגיש לפתע כמו ביקור בעבר שַבְּלוֹני שהתיישן במידת־מה. בעוד שמה של בת'סדה ירד מעט מגדולתו מאז צאת Skyrim לעולם ב־2011 – כשמשחקיה Fallout 4 (2015) ו־Fallout 76 (2018) הדגימו היטב את מגבלותיה הנוסחתיים והטכנולוגיים – CDPR הפכה לשם עולמי וצברה לעצמה קהל שחקנים רחב ואדוק מאוד. היא נתפסה כחברה חדשנית ומהימנה (בודדה בין רבות) בזירת הגיימינג – שנוטה בימינו לכיוונים נוסחתיים, ממוסחרים ולעיתים אף נצלניים כלפי קהל השחקנים. בנוף זה, CDPR נתפסה כמעין מושיעה.

חברת CDPR הייתה למושיעה בשוק קורפורטיבי משומן. קיאנו "האחד" ריבס מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt
חברת CDPR הייתה למושיעה בשוק קורפורטיבי משומן. קיאנו "האחד" ריבס מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt

את Cyberpunk 2077 קניתי בהזמנה מוקדמת. בין הסיבות לכך נמצאו הערכתי כלפי חברת CDPR ואהבתי לתת־ז'אנר הסייברפאנק (שהחלה עם צפייתי הראשונה בסרטו המכונן של רידלי סקוט משנת 1982, בלייד ראנר). אך הסיבה העיקרית היא עבודת השיווק היוצאת מן הכלל שנעשתה על־ידי CDPR מרגע חשיפת המשחק לעולם: קמפיין מרגש שהבטיח רבות ושהציג לאורך כל הדרך, כביכול, שהבטחותיו יקוימו כפי שהן מקוימות בפועל בהליך הפיתוח הקפדני. "מתי המשחק יצא לעולם?" נשאלו המפתחים פעמים רבות לאורך הדרך, לכך ענו במוֹטוֹ: "כשהוא יהיה מוכן". בינתיים ההייפ הרקיע אל מחוץ למערכת השמש.

לכן כשהמשחק הושק במצב שבור כמעט לחלוטין, האמון האדיר שזכתה לו CDPR נותץ לרסיסי רסיסים. מדובר בסך־הכל בעוד חברה לפיתוח משחקים, נודע לפתע לכולם. רבים ביקשו לנטוש את הספינה ודרשו החזר על הוצאתם הכספית – בזמן שרבים אחרים (כמוני) החליטו שעליהם להיאזר בסבלנות, עד שתגיע הנקודה המכרעת בזמן בה המשחק יתוקן.


שנה ושלושה חודשים וחצי חלפו מאז, והנקודה הזו הגיעה. בקץ עשר שנים של המתנה סבלנית, הדאבל־קליק על לוגו המשחק ריגש אותי עמוקות. ואז – Cyberpunk 2077 החל לרוץ.

הגיעה העת: אפשר סוף־סוף להתחיל לשחק. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt
הגיעה העת: אפשר סוף־סוף להתחיל לשחק. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt

לאחר כשבעים שעות משחק, ביכולתי לומר מספר דברים: א' – טרם סיימתי את קו העלילה הראשי ואני מרותק מסקרנות לגלות מה קורה בהמשך; ב' – המשחק עדיין מבוגבג, כיאה למשחקי CDPR ולמשחק תפקידים בסדר גודל שכזה, אבל הוא רחוק שנות אור מלהיות שבור; וג' – הוא מהווה הישג מונומנטלי, ובעודנו ניצבים בפני דור חדש של גיימינג הוא מרגש אותי מאוד לקראת העתיד לבוא.


למעשה, Cyberpunk 2077 הוא יצירה כל־כך שאפתנית וכל־כך מרשימה שאני נוטה לקבל ולהכיל את מגרעותיו, בהן אגע בקצרה עוד רגע. בתור מה שהוא, הוא קרוב למושלם לטעמי – ואיני מצדיק לשנייה את תהליך הפיתוח וקמפיין השיווק הבעייתיים להפליא. מעבר לכתם הברור שהוא שחרור המשחק לשוק הרבה טרם הבשלתו – ומצבו העדיין־לא־מאה־אחוז כיום – בעיה מהותית נוספת עם המשחק היא הציפיות שהיו לנו לקראתו, שהלכו ותפחו מעבר לכל פרופורציה.

ציפינו שהוא יהיה לא פחות מ"גיים צ'יינג'ר" – וגיים צ'יינג'ר אכן קיבלנו, אולם מזוויות שונות: ראשית – משחק שעצם קיומו הרעוע מזכיר לנו שהוא עדיין רק משחק (ולא, נגיד, שלום עולמי), ומזהיר אותנו שוב מפני אמונה עיוורת בבעלי אינטרסים שהורגלנו לסמוך עליהם (אולי הפעם זה יחלחל); ושנית – משחק, שכשניתן לחוות ולטעום סוף־סוף מן הפוטנציאל המלא שלו, מהווה אבן בוחן לעתיד עולם הגיימינג.

חוויה אימרסיבית במיוחד בגוף ראשון; תיקו מקסיקני מהעתיד. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt
חוויה אימרסיבית במיוחד בגוף ראשון; תיקו מקסיקני מהעתיד. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt

המשחקיות, כך הבנתי משיטוטיי באינטרנט, לא השתנתה הרבה מכפי שהייתה בטרם הטלאי. מה שכן, CDPR שיפצו ואיזנו כמה וכמה מערכות כדי לאפשר גיימפליי RPG איכותי יותר והוסיפו למשחק "הפתעות רבות" (כך לפיהם). בתור שחקן חדש, בכל אופן, אני נהנה מכל רגע. לחלק מהמשימות הצדדיות ביותר (שהן יותר פילֶר מאשר עלילתיות) יש נטייה לחזור על עצמן לפעמים – וזה מובן בהתחשב בטיבן – וישנם כמה אלמנטים משחקיים שמרגישים מעט דלילים או חצי־אפויים. אלו קשורים להבטחות ש־CDPR לא מימשו במלואן או בכלל, ולעובדה שהמשחק השאפתני יורה לכיוונים רבים. עם זאת, לרוב הוא פוגע: ולראייה – מדובר במשחק ממכר מאין כמותו.

בכל הנוגע למשימות העלילתיות – וואו – הכתיבה בהן מצוינת. לסיפור יש הפתעות מרובות ומשימות הצד משלימות מהותית את הקווסטים הראשיים, כך שנוצרת עלילת־על אחת מרשימה וסוחפת. הכתיבה המעולה תפגיש אתכם לאורך המשחק עם מספר לא מועט של דמויות נהדרות ועם בחירות מעניינות ומהותיות שתצטרכו לעשות. בשורה התחתונה, קשה מאוד לא להיות מושקע בעלילה, כשאת זווית הכתיבה משלים כמובן הביצוע – והמשחק אכן מבוצע לרוב לעילא.


החלטתם של CDPR למקם את השחקן בגוף ראשון התקבלה בזמנה בביקורת (בין היתר כי הובטח שניתן יהיה לשחק גם בגוף שלישי), אבל לטעמי זו בחירה פנטסטית משום שהיא מטמיעה את השחקן בתוך עולם המשחק המדהים. לשחק ב־Cyberpunk 2077 בשעת חושך עם אוזניות זה כמו שיהיה לי בחדר ארון שמוביל אל נרניה – רגע אחד אני בחדרי וברגע שאחריו אני כבר ב־Night City, עיר הנֵאוֹן העתידנית שנראית ומרגישה כמציאות אפשרית. מדובר בהיפנוט.

פשוט וואו: Night City בשעות הליל. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt
פשוט וואו: Night City בשעות הליל. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt

המלצה שלי: התהלכו ממקום למקום (או רוצו, זו גם אופציה – כך גם תקבלו XP באתלטיקה). העיקר שתאפשרו לעצמכם להתרפק על יצירתם הספקטקולרית של CDPR. שוטטות בעיר מרגישה כמו פלא ממשי וזהו תענוג צרוף לשקוע במבט ובקשב אל תוך האווירה העשירה – עשוית הבטון והאספלט, המתכת והזכוכית, הזיהום והמהבילוּת ועמוסת אינספור הריצודים הצבעוניים בדמות המוני הולכי רגל דוברי שפות שונות, פרסומות צעקניות למבוגרים, מוזיקה ורעש מכל עבר, וכן: ישנו גם שקט שמחבר בין כל אלו. הגרפיקה, עיצוב העולם והסאונד פשוט פנומנליים, והותירו אותי לעיתים קרובות עם לסת שמוטה. אך לא פעם צצות גם חולשותיו הטכניות של המשחק.

יש לא מעט באגים וגליצ'ים, אם כי לא מדובר בכמות הנרחבת שנראתה בסרטוני הזוועה של מצבו הקטסטרופלי לשעבר של המשחק – רחוק מכך. לרוב מדובר בעניינים חזותיים, כגון דמויות ועצמים שצצים במקומות לא נכונים, שפתי דמויות שלא נעות בעת דיבורן, רחובות ריקים אָ־לָה ונילה סקיי. היו לי גם שניים־שלושה באגים שאילצו אותי לטעון מחדש את אחת משמירותיי האחרונות. כל אלו פוגמים אומנם בשלמות העולם הווירטואלי שמתבקש וכיף כל־כך להיטמע בתוכו, וחבל מאוד שכך, במיוחד כשל־CDPR היה את כל הזמן בעולם ללטש את יצירתם. עם זאת, דבר לא מנע ממני את התמכרותי למשחק ואת רצוני לשקוע בו מדי יום – כדי ליהנות מסיפורו, לגלות על עולמו ולספוג את אווירתו.

משחק שהוא ממתק ממכר, חרף מגרעותיו; קרב פרברי לאור יום. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt
משחק שהוא ממתק ממכר, חרף מגרעותיו; קרב פרברי לאור יום. מתוך Cyberpunk 2077 | באדיבות CD Projekt

אגב – עניין זה גורם לי להצטער מעט על כך כשהמשחק אט־אט הולך ונגמר לי, אבל הוא גם מרגש אותי מהעתיד לבוא, שכֵּן צפויים תיקונים נוספים וחבילות הרחבה למיניהן. לכל אלו פוטנציאל למשוך את השחקנים חזרה אל המשחק, וכבר כך אני מעוניין לשחק בו שוב כדי לפגוש את מה שפספסתי (ויש הרבה). כמו־כן, מתבקש להניח שנראה משחקי המשך בעתיד, ומרתק אותי לגלות לאילו כיוונים CDPR ייקחו את המותג ואת הטכנולוגיה. לבסוף, Cyberpunk 2077 גם מעורר בי סקרנות עזה אודות עתיד עולם הגיימינג.

כשהייתי צעיר יותר חשבתי שאסיים מתישהו עם משחקי־וידאו, שיגיע יום ואתבגר והתחביב פשוט ינשור. לראייה – כמות המשחקים בהם אני משחק אכן פחתה דרמטית עם השנים, אך העניין הוא שהמשחקים בימינו נהיו מושקעים, מציאותיים, יצירתיים, יפים וסוחפים כל־כך, שכבר קשה לי להגדיר אותם כמקור להנאה גרידא. בתקופתנו, אני נוטה להגדיר את חלקם כהשתתפות אקטיבית באמנות נרטיבית. הנה – יצא הפלצן מן השק: אמנות, כן. "גיימינג" היא כבר מזמן לא מילה גסה עבורה, ו־Cyberpunk 2077 הוא בהחלט יצירת אמנות – כזו שאינה חפה מפגמים, בוודאי, אך ידוע שאין בעולם דבר מושלם.

 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

bottom of page