- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
אחרי נקודות השיא המחשמלות של שלושת הפרקים הקודמים, "סמוך על סול" עוברת לעלילות ג'ין בפרק סולידי ושקט יותר. למרות תחושת הניתוק והאווירה המנומנמת יחסית לקודמיו, גם כאן זכינו לכמה וכמה רגעים נפלאים.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
שימו-לב: ספוילרים לכל פרקי "סמוך על סול" שיצאו (כולל החדש) וגם ל"שובר שורות"
לפני שניגש לניתוח הפרק הנדון, הייתי רוצה להרחיב במעט את הדיון על רעיון הארעיות שהצגתי בדברי על הפרק הקודם. אותו הפער האפלולי שקיים בסדרה - והוצג גם בעונה האחרונה של שובר שורות - בין רגעי העבר המאושרים, העליזים והצבעוניים כל-כך לבין ההווה הקודר, האפרפר והבודד.
לאורך קרוב לשש עונות שלמות, למדנו להכיר את הבית בו מתגוררים ג'ימי וקים. ראינו אותם מנהלים בו שגרת חיים מגוונת: החל מצחצוח שיניים משותף בבוקר, דרך בישול במטבח ועד צפייה משותפת בסרטים במסך הטלוויזיה הבומבסטי והמיושן שלהם. כך הבית כמעט הפך לו לדמות נוספת בסדרה - והוא התאפיין וסיפר סיפור באמצעות האירועים שהתרחשו בו, שהפכו אותו לשוקק חיים ובעל ייחודיות משלו. לפיכך, לראותו לפתע מיותם ודומם - והדגשת הדבר בפרק הקודם באמצעות צילום ממושך של הריק הפתאומי בו - אלו מרגישים כמעט כמו לראות מוות. ההבלטה הזו באמצעות הצילום הסטטי מעצימה את הדיסוננס הצורם שנוצר בין העבר החם להווה הקר - אלמנט שהפרק הנוכחי, ניפי (Nippy), מנפח עוד יותר.
למען האמת, מדובר בפרק קצת מבאס - במיוחד אחרי השלושה שהגיעו לפניו. משום מקום אנחנו עוברים לקו הזמן העתידי של ג'ין, שהפעם לא מקבל מספר דקות בתחילת הפרק, אלא זוכה לפרק כולו. החיים של ג'ין אפורים ומשעממים: כזכור, הוא עובד ברשת הסינבון (Cinnabon), מפחד שיזהו אותו ויסגירו אותו לידי החוק, ארגוני הפשע או כל גורם עוין אחר. בפרק פתיחת העונה הרביעית, ניכר כי נהג מונית שמסיע אותו מזהה אותו ובפרק פתיחת העונה החמישית - הוא כבר מטריד אותו בקניון, מבקש ממנו שיגיד עבורו רק פעם אחת את המנטרה המבדחת "סמוך על סול!", לזכר ימים עברו.
ואם כבר ימים עברו, בעונות 4 ו-5, השחקן שגילם את ג'ף נהג המונית היה דון הארווי. לאור אילוצי לוחות-זמנים ומחויבויות קודמות שלו לסדרה העיר הזאת שלנו (We Own This City) מבית HBO, הוא לוהק מחדש והוחלף בפאט הילי.
מדובר בחילוף מוזר מאוד, שכן הארווי הציג דמות בריונית-משהו ובעלת חזות הרבה יותר מאיימת, והילי הוא חנון רציני. אם לא קוראים על כך או מסיקים מבין השורות שזהו אותו נהג המונית, אפשר לגמרי בקלות ובצדק לחשוב שאלו שתי דמויות שונות. עם זאת, לפי מספר תיאוריות גולשים זוהי בחירה מודעת לעצמה, שנועדה להראות כי ג'ין בשלב בו הוא כבר לא מפחד לעשות הכל כדי לשרוד - וכך מי שנראה מאיים בעבר, אולי בדמיונו, הופך פתאום ללמלם חביב. הסבר חמוד, עדיין תמוה.
את הפרק ביימה מישל מקלארן, שאחראית לבימוי כמה מהפרקים הטובים ביותר של שובר שורות. בין השאר, היא ביימה בסדרת האם את דקה אחת (עונה 3, פרק 7; הפרק בסופו האנק מתעמת עם התאומים סלמנקה), סאלוד (עונה 4, פרק 10; הפרק בו גאס מתנקש בדון אלדיו) וטוהאג'ילי (עונה 5, פרק 13; הפרק בו האנק וג'סי מערימים על וולט ומצליחים ללכוד אותו). משום מה, בסמוך על סול הפרקים של מקלארן הרבה פחות זכורים (ביימה את הפרק השני בעונות 1 ו-4) - ונדמה לי שגם הפרק הנדון, למרות ייחודו בשחור-לבן, לא ייזכר כאיזושהי פסגה, אלא יותר כמעבר לקראת השיא בשלושת הפרקים האחרונים.
אמנם אופי הסדרות שונה, אך בהשוואה לטירוף שהלך בכל אחד מהפרקים האחרונים בעונות הסיום של שובר שורות, הפרק הנוכחי מחוויר. אני חושב שאם הוא היה ממוקם כפרק הראשון בעונה הזו, למשל, הוא היה מתקבל יותר טוב ולא מרגיש כירידת מתח, הפוגה ואפילו פילר לפני רגעי האמת. הקפיצה בין מה שקרה בשלושת הפרקים הקודמים לאפרוריות הזו - יש בה כדי לפגוע במה שהוא בסך הכל כמו סרט קצר ויפה שבפני עצמו עובד היטב. אבל כשרגע לפני היינו עם לאלו, גאס ומשחק החתול והעכבר מורט העצבים ביניהם - קצת קשה להתנתק ולקבל משום מקום אווירה אחרת לחלוטין.
ובכל זאת, גם כאן היו רגעים נהדרים שאי-אפשר להמעיט בערכם. אחד מהם הוא כמובן המונטאז' בו ג'ין לומד את שגרת חייהם של שומרי הקניון ומדשן אותם (בעיקר את פרנק השמנמן והתמים) בעוד ועוד מאפים עתירי קלוריות, ונאלץ לשמו שוב ושוב יחד עמנו את ה"מממ... נאמ, נאמ, נאמ..." המציק והמעט דוחה שלו. זהו רגע סמוך על סול קלאסי, בנייה מחושבת לקראת עוקץ שעדיין לא ברור לנו מה הוא ונבין רק בהמשך. כשאותו ההמשך מגיע, עם שוד חנות הבגדים הגדול, המונולוג של ג'ין מתחיל כניסיון להציל את עורו והופך במהרה לסיכום מזורז של כל אירועי הסדרה עד עכשיו.
"אין לי אף אחד. ההורים שלי מתים", ג'ין חוזר ולו לרגע להיות ג'ימי וממשיך במילותיו המהדהדות, "אח שלי", הוא משתהה ארוכות עכשיו, כמו נזכר במעלליו עם צ'אק ובעליות ובמורדות שחווה עמו ולבסוף משלים: "אח שלי מת". מה שמתחיל כצעד נואש למנוע מידידו החדש להפנות את מבטו לאחור, הופך בין לרגע להפניית מבט סמלית לאחור של ג'ימי על עברו. מי הוא אותו השומר עבורו? האם הוא רק אמצעי להשגת מטרה כמו דמויות רבות שעברו וחלפו בחייו? או האם הוא ברגע אחד הופך להיות ידיד נפש חדש עבורו? "אין לי אישה, אין לי ילדים. אין לי חברים. אם אמות הלילה, לאף אחד לא יהיה איכפת". המילים האלו מכות חזק ואפילו יותר, גם בגלל הסיטואציה במסגרתה הן נאמרות.
ג'ימי הוא זה שהכניס את עצמו למצבים האלו, בדיוק כשם שהכניס את עצמו למצבו הנוכחי. הוא מסתכל על המסכים מאחורי השומר, מנסה לוודא שג'ף מצליח לקום על רגליו ולברוח, ומדבר על הפיכה ל"רוח רפאים" ו"לצל". בכך הוא מתייחס לא רק לג'ף, אלא כמובן גם אליו עצמו - אדם שלא מצליח להותיר חותם, לנטוע שורשים או למצוא את מקומו. הוא קופץ ממזימה למזימה, מתעלול מטופש אחד לטריק הרסני אחר - זה ממלא אותו, אך באותה המידה גם שובר עוד פיסה ועוד אחת מנשמתו. היכן עובר הגבול בין ג'ימי המחליק לאדם הבודד והכמה לאהבה שמסתתר עמוק בתוכו? ומי באמת נשא את אותו מונולוג קורע-לב? ג'ימי האמיתי שעצוב על מר גורלו או זה שרק מחפש להוסיף קונדס נוסף לאוסף?
ג'ין נכנס לבסוף לחנות הבגדים שזה עתה שדד, מביט במלבושים הצבעוניים שנהג ללבוש בעברו. כשם שאנו כמהים לחזור לאנרגטיות, הכאוס והאקשן של הפרקים הגדולים, גם הוא משתוקק לשוב אל ימי הזוהר שלו. הוא מביט במראה ומתנשף, כמעט מגניב איזה "סמוך על סול!" בהסתכלו על בבואתו, אולם בסופו של דבר מותיר את החולצה והעניבה מיותמים על הקולב. שוב הפער הזה בין העבר להווה, שוב חפץ דומם שמסמל את מה שהיה ואיננו עוד - וג'ין שפוסע אל עתיד לא ידוע, בעוד עברו נותר קפוא ועזוב, תלוי בין שמיים וארץ. בעוד שלושה פרקים הסיפור של ג'ימי מקגיל יסגר אחת ולתמיד - ואחרי פרק בו העבר שלו סוף-סוף יוצא קצת החוצה, קשה שלא לתהות: באיזה מכובעיו השונים יסיים הוא את דרכו?
כמה נקודות לסיום:
1) אם צפיתם בסרט נברסקה (Nebraska) של אלכסנדר פיין, קשה שלא לחשוב עליו לפחות פעם אחת לאורך הצפייה בניפי. ראשית, כמובן, מפני שגם בו מככב בוב אודנקירק; שנית, כי גם הוא מצולם בשחור-לבן; ושלישית, איך לא, כי גם הוא מתרחש בחלקו בנברסקה. כך או כך, זה סרט יפהפה ומומלץ (שאפילו הועמד לשישה פרסי אוסקר) - וגם בו נמצא זקן חביב כמעט כמו מריון (קרול ברנט), הפעם בגילומו של ברוס דארן.
2) "אני אגיד לך מה משוגע. מורה לכימיה בן 50 נכנס למשרד שלי. הבחור כל-כך מרושש שהוא לא מסוגל לשלם את המשכנתא שלו. שנה אחר-כך יש לו ערימת מזומנים גדולה כמו פולקסווגן. זה משוגע". מה עוד אפשר להגיד? אולי רק שפתאום קלטתי עד כמה ג'ין אימץ את המראה של וולט מהעונה השנייה של שובר שורות. השפם המפורסם, המשקפיים ואפילו חולצה משובצת מתחת לסוודר. בלי מעט השיער שנותר לו וכובע הקסקט המגוחך, הוא כבר כמעט היה נראה כמו איזה מורה מפוקפק לכימיה בעצמו.
3) רגע קטן, אך מהותי בסמליותו. בתחילת הפרק ג'ין שולף מהמחבוא את הטבעת של חברו הוותיק מרקו, ועונד אותה שוב על אצבעו. הטבעת הזו היא כמו מקור הכוח לתעלולים שלו, בלעדיה הוא לא מסוגל לתמרן. היא מסמלת בו-זמנית את כניעתו או קבלתו את הפרסונה שניסה להשאיר מאחור, אבל בעיני היא מהווה גם סוג של אות קין - זכר לאובדן של מרקו, שכזכור נפטר מהתקף לב במהלך אחד העוקצים שלהם.
4) כל מי שאי-פעם עבד בקניון ונשאר בו אחרון עם אחד מעובדי הניקיון, יודע עד כמה מדויקת מחוות הנהון הראש החוזרת הזו בין ג'ין למנקה. בדיוק מסוג הפרטים הקטנים האלו שהופכים את סמוך על סול להברקה. אין לנו מושג מי זה המנקה הזה, כנראה שגם שלג'ין לא, אבל הוא נכנס לנו ללב בזכות אותו הניואנס הקטן והחמוד. "שנינו בגפנו עובדים עד מאוחר, נהנהן אחד לשני בשביל קצת חום". מתוק.
5) שם הפרק הבא הוא, שימו-לב: שובר שורות (Breaking Bad). בתקציר שפורסם לו נכתב "השותפים מעלים את היוזמה שלהם לרמות חדשות" - והאמת, זה לא אומר שום דבר. מי הם השותפים? וולט וג'סי או שוב ג'ף נהג המונית וג'ין? בתקציר הפרק הקודם נכתב "שחקן חדש נכנס למשחק", היה נדמה כי מדובר כבר בצמד בשלני המת' ובמקום קיבלנו את הרפתקאות ג'ין בשחור-לבן.
6) למרות זאת, לאור שמו של הפרק והתכתבותו המרגשת עם הפרק השמיני בעונה השנייה של שובר שורות (שנקרא סמוך על סול - ובו הופיעה דמותו של סול לראשונה), קשה לי להאמין שהפעם לא נחזה בו בהייזנברג ושות'. זאת תהיה הטרלה גדולה מדי וגם סוג של פספוס הזדמנות פז לסגור מעגל.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.