"סמוך על סול" עונה 4: ביקורת טלוויזיה

גם בעונתה הרביעית, "סמוך על סול" היא מסדרות הדרמה המעולות שרצות כרגע. עם דמויות עגולות, הופעות משחק מענגות וכתיבה משובחת. "סמוך על סול" עונה 4, ביקורת.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

עוד עונה מצוינת של "סמוך על סול" נגמרה. בשלב הזה כבר קשה להגיד שהסדרה מפתיעה מישהו. או בכלל שואפת להפתיע - מבחינת מה שהיא ומה שיש לה להציע. מי שהחלו לצפות בה ופרשו, כנראה לא יחזרו. מי שלא התחילו, אולי עוד יצטרפו בהמשך. אבל מי שנמצאים איתה מהתחלה ועד עכשיו - יודעים כבר בדיוק למה לצפות ממנה.

הסדרה שהחלה כספין-אוף ל"שובר שורות", הפכה עם השנים ליצירה עצמאית ומקורית, עם דמויות עגולות, שבורות ומרתקות שלמרות העתיד הידוע של חלקן - עדיין תענוג לעקוב אחריהן. עדיין מסקרן לראות מאין הן הגיעו ומה הוביל אותן לנקודות הסיום. מי הן ומה הן עברו בדרך. זו סדרה שיותר מכל בוחנת דמויות, אנשים ומוסר, דרך נפשות פועלות שתמיד נמצאות באמצע. באוקיינוס עצום של טוב ורע לא-אבסולוטיים וכל האמת האינדיבידואלית שביניהם.

למעשה, עם פרק הסיום של העונה הרביעית, "מנצח", יש לי רק בעיה אחת - חוסר ההתייחסות שלו לנאצ'ו (מייקל מנדו). נאצ'ו עבר לא מעט בעונה הזו וקצת אחרי אמצעה פתאום הפסיקו להתייחס אליו. הנרטיב שלו נדמה היה כאינטגרלי וחיוני להתקדמות הסדרה, אך לפתע הוא נחלש וכמעט ננטש. יכול להיות שזה קרה בגלל לו"ז צפוף של השחקן, אך זה לא מצדיק את חוסר העקביות והשינוי הפתאומי בפוקוס.

למרבה המזל, למעט גאס פרינג שאמנם מהנה לראות אותו אך בעיקר משמש כאתנחתא נוסטלגית, שאר הדמויות זכו גם בעונה הזו לקווי עלילה משמעותיים. ג'ימי כמובן ממשיך להתקדם בצעדי ענק אל נקודת האל-חזור בה יהפוך סופית לסול גודמן. בה האמון שלו במערכת, באנשים, בעולם - יאבד לחלוטין וכל שיישאר לו זה הוא עצמו, לקוחותיו המפוקפקים ודרכיו הנכלוליות.

מייק (ג'ונתן בנקס האדיר) שומר על ארשת פנים אדישה עוד מימי "שובר שורות", אבל ככל שסיפורו כאן מתקדם עוד ועוד חלקים נוגעים ונוגים באישיותו נחשפים. בעונה הזאת הוא מצא חבר. אדם פרקטי כמוהו, איש עבודה כמוהו, אך כזה שבניגוד מוחלט אליו - כן נכנע לרגשותיו ולחולשותיו, לאנושיותו. הסצנה בפרק האחרון בה מייק וגאס מחליפים מבטים האחד עם השני בחדר התת-קרקעי החשוך, אומרת הכל. מייק מרגיש, מייק כואב, מייק עצוב, אך כלפי חוץ הוא נאטם ועושה הכל כדי לשרוד.

ולבסוף יש את קים, שהיוותה את הדבר הכי קרוב למצפן מוסרי שהיה בעונה הזאת. קים היא דמות מרגשת כל-כך כי יש לה לב טוב ורחב. היא מכילה וסלחנית ולמרות זאת עקשנית ועומדת על שלה. כל-כך קל לאהוב אותה וכל-כך קל להזדהות עמה. האהבה שלה ושל ג'ימי כנה ואמיתית - וכך גם הרצון שלה מדי פעם להתקלקל ולעשות שטויות. אך היא, בניגוד אל ג'ימי, יודעת להציב לעצמה גבולות.

המוסר שלה, בניגוד לזה של ג'ימי שמזיל דמעות תנין על אחיו המת, עדיין קיים. עדיין פועם. עדיין איתן. עדיין מאפשר לה לראות שעל אף חייה המשותפים עם ג'ימי וחרף האהבה השקטה אך הגדולה ששוררת ביניהם - כנראה שדרכיהם צריכות להיפרד.

כי יש אנשים שלא משנה כמה תנסה לעזור להם, לתמוך בהם ולגרום להם לשנות את דרכם, לא משנה כמה תנסה להציל אותם - זה לא יעזור. הם עדיין יישארו מי שהם. אפשר להוציא את האדם מהרוע, אבל אי אפשר להוציא את הרוע מהאדם.

ג'ימי, על אף מעלות חיוביות שטבועות בו ודיון נרחב שניתן לנהל על טבעו ואופיו, הוא עץ שגדל עקום - ועץ עקום אי-אפשר ליישר.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

"סמוך על סול" עונה 4