"הפיר" - ביקורת סרט

"הפיר" הוא מותחן מדע-בדיוני ספרדי שהגיע לאחרונה לנטפליקס הישר מפסטיבל טורונטו המוערך (TIFF). הוא גם סרט מקורי ומרענן, שלמרות מספר מגרעות נרטיביות, מצליח לשמור על עניין ולעורר מחשבה.

אוהבים את מה שאנחנו עושים? לחצו כאן כדי לעזור לנו להמשיך ליצור תוכן עצמאי.

הסיפור נפתח עם גורנג, בחור מסתורי שמתעורר במעין כלא בעל מבנה מגדלי. הקונספט של מתקן הכליאה פשוט: בכל קומה שוהים שני אסירים, אליהם מגיע בזמן קבוע משטח מרחף ועליו כל מעדני עולם. הבעיה היא שיש להם רק שתי דקות לאכול ושככל שנמצאים בקומה נמוכה יותר – כך הסיכוי שמשהו יישאר נמוך יותר והכאוס והאנרכיה (קניבליזם, אלימות, רצון להתאבד) עלולים להתפרץ במלוא עוצמתם.

אם כל הרעיון הזה נשמע לכם כמו גימיק, הדבר בהחלט מובן. על כל מעלותיו וחסרונותיו, הפיר לא ממש מצליח להיות יותר ממשל על קולנועי על קפיטליזם ונושאים חברתיים-כלכליים מובנים מאליהם. יש עשירים, יש עניים, יש את אלה שבאמצע ויום אחד אולי יבוא משיח – זאת נקודת המוצא שהמשחק של הסרט בין גבולותיה לא באמת מרחיב את היריעה או שובר מוסכמות.

הבחירה הזו נובעת ככל הנראה ממניעים תקציביים והפקתיים – זהו סרטם הראשון באורך מלא של הבמאי גלדר גזטלו אורוטיה ושל התסריטאי דיוויד דיסולה. אך זו החלטה שפוגמת בחוויה ובמיוחד בסיום, שכן השניים כן נותנים רמזים על ציביליזציה עתידנית, ככל הנראה פוסט-אפוקליפטית, שמתקיימת מחוץ לכותלי הממסד המשוגע – ובסופו של דבר לא עושים עם זה כלום.

מתוך "הפיר" | צילום: באדיבות נטפליקס

עם זאת, יצירתם בעלת דמיון עשיר לקיוב, מסרטי המדע הבדיוני העצמאיים הבולטים של שנות ה-90 המאוחרות. וגם השוואות להמסור או אפילו אמא! של ארונופסקי ופרזיטים מהזמן האחרון מתבקשות. כמוהם, גם "הפיר" שואף להעלאת המודעות – ואף לתיקון – הסדר החברתי הקיים באמצעות מתח, בעתה ומסתורין, כך שגם אם איננו משויף ומלוטש על הסוף – החוויה הכוללת שהוא מציע לכל הפחות מבדרת.

מבחינת עיצוב ויזואלי, קולי ואף נושאי, הפיר גם מזכיר למדי את סרטו הקצר של דני וילנב הקומה הבאה (Next Floor), אותו ביים הבמאי הקנדי-צרפתי שנתיים לפני שפרץ לתודעה עם האישה ששרה. באורך 11 דקות, הסרט הקצר זמין לצפייה ביוטיוב ובזכותו ניתן רק לדמיין לאילו שיאים במאי עם הניסיון והכישורים העכשוויים של וילנב (חולית, המפגש) יכול היה להביא את הפיר, אם היה נעשה תחת שרביטו.

כך או אחרת, הפיר הוא בכל זאת יופי של סרט ביכורים. אמנם הוא לא מממש את מלוא הפוטנציאל שלו, אבל יש בו מספיק מתח, תוכן, אותנטיות כל-כך מבורכת (וסצנות גרפיות לא-קלות) כדי להפוך לשעה וחצי של אלגוריה חברתית יפה ומהנה.

דירוג סופי: 70 בקולנוע.

---

מאחורי מאה בקולנוע עומדת קבוצה קטנה של כותבים עצמאיים – שאוהבים קולנוע, טלוויזיה וכתיבה אמיתית. אנחנו כותבים, עורכים ומפרסמים הכל בעצמנו, בלי מערכת מסחרית מאחורינו. אם אהבתם את הכתבה, נשמח לתמיכה קטנה שתעזור לנו להמשיך ליצור, לצמוח ולשמור על האתר חופשי ועצמאי. גם מחווה קטנה יכולה לעשות הבדל גדול. לתמיכה לחצו כאן. תודה שאתם איתנו ❤️