top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

"הטרגדיה של מקבת'" - ביקורת סרט: לא מה שציפינו מג'ואל כהן

עודכן: 1 בפבר׳

בפעם הראשונה ללא אחיו (שיצא להפוגה מיצירת קולנוע), ג'ואל כהן כותב ומביים סרט לבדו. התוצאה היא "הטרגדיה של מקבת'" - עיבוד חיוור וחסר-ייחודיות לאחד המחזות הידועים ביותר של שייקספיר.

בא לכם לזכות בכרטיסים זוגיים לסרטים במתנה? בואו לאינסטגרם שלנו!


אוף, כמה חיכיתי לסרט הזה. האחים כהן הם אולי אהובי הגדולים ביותר, וסרט ראשון של ג'ואל ללא אית'ן (שהחליט לקחת פסק-זמן מקולנוע) זה כבר בכלל מרתק. תוסיפו לכך את העיבוד השאפתני לשייקספיר ואת המעורבות של פרנסס מקדורמנד האהובה (שהיא גם בת-זוגו של ג'ואל) וקניתם אותי ברגע. ביומיים שלפני ההקרנה המיוחדת, עשיתי גם שיעורי-בית וקראתי את המחזה המקורי (בתרגומו הפואטי המקסים של מאיר ויזלטיר) ובסך הכל התרגשתי מאוד. אין ספק כי גם לא הייתי היחיד – בחיים לא ראיתי תורים בכניסה לקולנוע לב כמו באותו ערב.


הטרגדיה של מקבת' (The Tragedy of Macbeth), בדיוק כמו המחזה, מתרחש בסקוטלנד של ימי הביניים. הוא מספר את סיפורם של מקבת' גיבור המלחמה (דנזל וושינגטון) ואשתו ליידי מקבת' (מקדורמנד), שמחליטים בעקבות נבואה מפוקפקת להשתלט על כס השלטון ולרצוח את כל מי שעומד בדרכם - גם אם מדובר במלך עצמו. לכאורה, קיים כאן השילוב המושלם: דמויות נכלוליות, רציחות, תאוות-כוח וסיפורי מוסר, היו הלחם והחמאה של כל סרטי האחים. לכן המפגש של כהן עם הטקסט הכה-איקוני של שייקספיר הוא, על הנייר לפחות, בעל פוטנציאל מחשמל.

הטרגדיה של מקבת'
נאום המלך. מתוך "הטרגדיה של מקבת'" | באדיבות בתי קולנוע לב

אבל צריך להגיד כבר מהתחלה, אין כמעט מקום להשוות בין הטרגדיה של מקבת' לבין יצירות הקולנוע המגוונות שביים וכתב ג'ואל לצד אחיו הצעיר אית'ן. ראשית, כי מדובר בתוצר כל-כך שונה, אפילו ביחס לוורסטיליות הסטנדרטית של האחים - סרט נטול הומור, ארט-האוסי עד כאב, שנשבה בחשיבות העצמית שגיבוריו מייחסים לעצמם. אך בעיקר - וזהו החלק המבאס מכל - מכיוון שהסרט נטול כמעט כל סגנון אישי. הקרדיט החותם את הסרט הוא אמנם זה של כהן, אבל באותה מידה יכול היה להופיע שמו של דייוויד לינץ', טרנטינו או מנחם גולן, מבלי שהיינו חשים בהבדל.

מכיוון שכהן בוחר להיצמד למקור בצורה מלאה, עם ניסיון מועט מאוד לאינטרפרטציה, כמעט כל סצנה וסצנה מן המחזה מופיעה גם כאן (גם השוליות והסתמיות שבהן). העיבוד מינימלי, הדיאלוגים הם אלו שנכתבו על-ידי שייקספיר עצמו בסוף המאה ה-16 והתוספות של כהן, כשמופיעות, מיותרות לרוב. הייראה שלו מהטקסט השייקספירי מובנת לחלוטין, אך כשמדובר במחזה בן כ-500 שנה, ניתן בכל זאת לנסות להתאים אותו ל-2022. או לפחות, לגשר בין הדרמה המיושנת שלו לסגנון הדרמטי המקובל כיום ולבצע שינויים הכרחיים, בדיוק כפי שעשה עם האודיסאה של הומורוס - טקסט קדום בהרבה, שהפך בידי הכהנים לאחי, איפה אתה? (?O Brother, Where Art Thou). למרבה הצער, אף ניסיון דומה לא מתרחש הפעם.

הטרגדיה של מקבת'
לפחות הסטים מעוצבים יפה. מתוך "הטרגדיה של מקבת'" | באדיבות בתי קולנוע לב

גם בחירות הבימוי לא מושיעות את הסרט מחוסר-מקוריות. נדמה שכהן לא ניסה לחשוב איך הוא יביים את הסיפור, כי-אם "כיצד אינגמר ברגמן היה מביים אותו". כך קיבלנו דרמה בשחור-לבן - יפהפייה כשלעצמה, אך עמוסת קלוז-אפים על מים מטפטפים וסימבולים מעורפלים, אווירה מוזרה ומאופקת ודמויות עם מנעד רגשי של קרש גיהוץ. למעשה, מעבר לברגמן, הסרט מזכיר באופן מחשיד סרטים נוספים של A24, האולפן שהפיק אותו (יחד עם אפל TV פלוס), ובהם המגדלור והאביר הירק. שווה לשאול מה יש בסטודיו הנדון, כביכול נסיך האינדי החדש, שתוחם את כל סרטיו לאותה תבנית ספציפית. אולם זה כבר דיון לפעם אחרת.

אפילו המלחין קרטר בורוול, שבאמתחתו פסקולים חכמים ומופלאים כמו אלו של פארגו ושלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי, מגיש כאן פסקול שהוא אולי אפקטיבי - אבל לא באמת ייחודי. מוזיקה שנדמה כי נגנבה ממשחקי הווידאו בסדרת God of War או משהו, ולא נכתבה במיוחד לסרט. התחום היחיד בו ניתן להבחין בייחודיות משמעותית הוא בעיצוב המוקפד של הסטים, המעוצבים בסגנון מהפנט ובהשפעה ברורה של זרם הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, שפעל בשנות ה-20 של המאה הקודמת (עם סרטים כמו מטרופוליס או הקבינט של ד"ר קליגרי). ישנם משחקים מרהיבים של צורות ושל אור וצל שמדגימים בעיקר שאם רוצים - אז יכולים.

פרנסס מקדורמנד | הטרגדיה של מקבת'
אפילו היא לא מצילה את הסרט. פרנסס מקדורמנד מתוך "הטרגדיה של מקבת'" | באדיבות בתי קולנוע לב

התוצאה בסופו של דבר היא בן-כלאיים מוזר, ניסוי קולנועי אם תרצו. לא בדיוק סרט, לא בדיוק מחזה. וושינגטון ומקדורמנד הם אמנם שחקנים נהדרים, אבל ההכרח שלהם לצעוד בלוקיישן אמיתי כמו על במה ולנאום לאוויר, פוגע בהם. כשמקדורמנד מגישה למשל את המונולוגים המפורסמים -"Unsex Me" או "הכתם", היא לא מרגישה כמו ליידי מקבת' - היא מרגישה כמו פרנסס מקדורמנד שהחליטה להשתעשע קצת עם טקסטים של ליידי מקבת'.

לסיכום, מאכזב משהו. לא הייתי ממליץ לדלג על הסרט - חובבי כהן, שייקספיר או A24 בהחלט צריכים לצפות בו, אפילו לעצם החוויה. אבל אם טרם צפיתם, הייתי מנמיך ציפיות. לרוב, יש בי הערכה רבה לפרויקטי תשוקה ייחודיים כאלו וכולי תקווה גדולה שכהן ימשיך ליצור אותם, עם או בלי אחיו. יש רק לקוות שהפרויקט הבא יטמון בחובו גם רמזים לייחודיות המאפיינת אותו בימים רגילים.

הטרגדיה של מקבת' | דירוג סופי: 60 בקולנוע
 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

Comments


bottom of page