- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
לפני כשלוש שנים, "הנוקמים: סוף המשחק" חתם עידן בתולדות היקום הקולנועי של מארוול. עם כל-כך הרבה תכנים חדשים בדרך, נדמה שגם התפיסות החברתיות והמוסריות שהוצגו בסרט ובקודמיו מפנות מקום לאחרות. עידן חדש בפתח? | פרשנות.
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
דבר תמוה מתרחש ביקום הקולנועי של מארוול מאז יצא לדרך השלב הרביעי שלו (Phase 4), עם הסדרה וונדה-ויז'ן (WandaVision) בתחילת השנה שעברה. תפיסת המוסר הישנה, על-פיה פעלו דמויות כמו איירון מן וקפטן אמריקה, חלפה מן העולם יחד עמם, ובמקומה מתנהלים הגיבורים החדשים על-פי תפיסה מוסרית לא-ברורה, לא-עקבית וכזו שלעיתים נדמית כמעט כמו היפוכו של המוסר הקודם.
איך יכול להיות שמוניקה רמבו מבטאת סימפתיה כלפי חטאיה האיומים של וונדה מקסימוף? למה מבקש הפלקון, סם וילסון, להבין את תסכולה של טרוריסטית שרצחה חפים מפשע? מדוע מכות נשות הדוֹרה מילָזֶ'ה ללא-רחם את קפטן אמריקה החדש והאומלל? וכיצד, אחרי כל זה, אנו אמורים לקבל אותם כגיבורים החדשים שלנו?
כדי להבין מה איבדנו, בואו נדבר תחילה על המוסר המארווליאני הישן, ועל כוכב הצפון שלו: סטיב רוג'רס, הלא הוא קפטן אמריקה. גדולתו של רוג'רס, כזכור, מעולם לא הייתה בכוחו הפיזי, אלא באופיו: האומץ, הענווה, המנהיגות, הביטחון העצמי, שיקול הדעת, הדאגה לזולת; ובסולם הערכים שלו: הגנה על החלשים, שימוש באלימות רק כמפלט אחרון, אהבת החירות, הסירוב להיכנע אל מול שוחרי הרעה והמוכנות להקריב את חייו בלי היסוס למען מטרה ראויה.
האירועים שעיצבו את דמותו והפכו אותה למצפן המוסרי של היקום הקולנועי, היו אלו בהם הוא פעל לפי בדיוק לפי אותן התכונות: הוא התקבל לתוכנית חייל העל לא מפני שרצה לחסל נאצים, להפך, הוא לא רצה להרוג אף אחד, אבל הוא "לא אהב בריונים" ולא הצליח לסבול את המחשבה שלא יוכל לסייע למאמץ המלחמתי מולם; הוא סירב לשתף פעולה עם ניק פיורי בקפטן אמריקה וחייל החורף (Captain America and the Winter Soldier) כשפיורי התבלבל בין חירות לבין שלום שנקנה בפחד; הוא סירב להילחם ואף להתגונן מפני חברו, באקי ברנס, בסיום אותו סרט.
כמובן, ישנה גם התייצבותו האחרונה מול צבאותיו של תאנוס, כמו בהשראת נאומו הידוע של וינסטון צ'רצ'יל: "נשרוד את אימת הרודנות... אם אין ברירה – לבד [...] לעולם לא ניכנע". לא סתם אני מזכיר כאן את צ'רצ'יל, שכן המוסר של רוג'רס הוא מוסר ישן, ג'נטלמני וכמובן - פטריוטי, גם אם מארוול מיתנו עד מאוד את ההיבט הזה של הדמות ביקום הקולנועי. אלו ערכים, שכמו רוג'רס עצמו, שייכים יותר למאה העשרים מאשר לימינו אנו.
אך הזמנים השתנו, הדורות התחלפו, ומארוול נדרשה להמציא את עצמה מחדש עם דמויות רעננות, סיפורים מקוריים וככל הנראה - גם עם תפיסת מוסר חדשה. בעוד זניחתן של דמויות ישנות והחלפתן בחדשות הם תהליכים טבעיים ומתבקשים, החלפת תפיסת המוסר הישנה והמוכרת בתפיסה חדשה וניסיונית, מתבררת כתהליך מבלבל ותמוה, שלא לומר - עקום.
את הדוגמה הראשונה לבלבול המוסרי של מארוול החדשה נמצא בסדרה וונדה-ויז'ן. וונדה, אכולת זעם וצער בעקבות חייה הטרגיים, משתלטת על עיירה חביבה, חוטפת את תודעתם של התושבים והופכת אותם לשחקנים בעל-כורחם בפנטזיה על החיים המושלמים שהיו יכולים להיות לה. כשהתושבים משתחררים לבסוף מהכישוף, הם מתחננים בפניה שתשחרר אותם – ואם לא, שלפחות תיתן להם למות. נדמה שאפילו המוות עדיף על הגורל שהיא גזרה עליהם.
לאחר שהיא לומדת על האופי האמיתי של מעשיה, וונדה אמנם משחררת את התושבים חסרי הישע - ואף במחיר של אובדן הפנטזיה האישית שלה - אבל הסיפור לא רק שלא דורש ממנה להתמודד עם השלכות מעשיה הנוראיים, אלא הולך צעד אחד קדימה. במקום, נניח, נזיפה, היא מקבלת עידוד לאחר מעשה מדמותה של מוניקה רמבו, שמגלה כלפיה הבנה ואפילו מעזה לבקר את התושבים עצמם במילים: "הם לעולם לא ידעו מה הקרבת בשבילם". באמת, רמבו? זה מה שחסר כאן? אהדת התושבים שנפשם וחייהם נחטפו על לא עוול בכפם?
אם לא די בכך, דוגמה נוספת ואולי המהותית ביותר, זו שממש מציגה היפוך של המוסר על ראשו, מגיעה בפרק הרביעי של הפלקון וחייל החורף (The Falcon and the Winter Soldier), כשנשות הדורה מילז'ה – יחידת העילית של וואקנדה, הממלכה האפריקאית הבדיונית – תוקפות באכזריות את באקי, סם וג'ון ווקר, מחליפו הלא–לגמרי–ראוי של קפטן אמריקה. ווקר – כביכול הנבל – מתנהג באיפוק ובצורה שמזכירה את רוג'רס יותר מכל מי שנמצא בחדר באותה עת, אך זה כאמור לא מונע מהדורה מילז'ה לתקוף אותו ועל הדרך גם להשבית את זרועו המכנית של באקי, מעשה הממחיש שהן מעולם לא בטחו לגמרי בו ובשיקום הפסיכולוגי שהוא עבר.
נדמה שהתחושה שמצופה מאיתנו לצאת איתה מהסצנה היא שהדורה מילז'ה הן, סליחה על הביטוי: "באד מאדרפאקרס". הן אפילו לא נשפטות על-פי אותה אמת מוסר כמו שאר הדמויות: כשהן מכריזות כי "לדורה מילז'ה יש סמכות בכל מקום בו הדורה מילז'ה מוצאות את עצמן" (נסו לדמיין את סטיב רוג'רס מדבר על עצמו בגוף שלישי) זה נתפס כמשפט בד-אסי. אבל כשווקר מנסה להחיל את סמכותו בצורה זהה, זה מוצג לנו, הצופים, כגישה פסולה הממחישה את ההיבריס של האימפריאליזם האמריקאי. זו גם דרכה של הסדרה להדגים לנו עד כמה ווקר איננו סטיב רוג'רס.
כיצד ניתן להסביר את המוסר המארווליאני החדש? ובכן, הנושא דורש שניגע מעט בפוליטיקה. מעטות היצירות ההוליוודיות בימינו בהן היבטים פוליטיים לא מניעים במידת מה את הסיפור - ומארוול בהחלט אינה יוצאת דופן בהקשר הנדון. הסבר אפשרי אחד לכך שהדורה מילז'ה רשאיות להחיל את סמכותן היכן שהן רוצות ולקחת את מבוקשן בכוח, הוא שהן נמצאות בקטגוריות המוחלשות שהוליווד לקחה על עצמה להעצים, אותן קבוצות שסבלו וסובלות מאי-צדק.
הדורה מילז'ה, במובן מסוים, הן קורבנות; ווקר, לעומת זאת, נמצא בתחתית שרשרת הזהויות הזקוקות לקידום. כשסם וילסון בוחר להידבר עם דמותה של קרלי אחרי שזו הפעילה פצצה בבניין מלא בחפים מפשע או כשמוניקה רמבו אומרת "הכול טוב" לוונדה אחרי שזו סיימה את פלישת חוטפי הגופות האישית שלה – הם עושים זאת כי מה שחשוב הוא התסכול, חוסר הצדק והעוול שנעשה להן בעבר – הקורבנוּת שלהן – ולמי בכלל איכפת מה ההשלכות של מעשיהן בהווה.
מסרים חברתיים באמנות הם דבר לגיטימי, לעיתים אף מבורך, ויש שיראו בהם ערך מוסרי בפני עצמו. עם זאת, כשהמסר החברתי כופה עצמו על היצירה, פוגע באובייקטיביות המוסרית הפנימית ואף מצדיק מעשי אלימות ואכזריות מצד מי שאמורים להיות הגיבורים החדשים של היקום האהוב על כולנו – עלינו לשאול את עצמנו האם זו הדרך הנכונה לתיקון עוולות העבר.
בל נשכח: סטיב רוג'רס השתייך גם הוא, לכאורה, לקטגוריה הפריווילגית ביותר שניתן להעלות על הדעת: גבר לבן, הטרוסקסואל, רב-עוצמה ויפה תואר; לא בדיוק דמות הקורבן של חוסר הצדק החברתי, אך זה לא הפריע לו להיות מצפן מוסרי בהיר ועקבי בשביל מיליוני צופים וצופות ויקום קולנועי שלם.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.