- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
עם קאסט נהדר והרבה אהבת קולנוע, "נקמה מרה" מחזיר להכרה התרבותית דמויות אמיתיות בעלילה דמיונית המתרחשת במערב הפרוע. למרות ההשוואה הבלתי-נמנעת לסרט ההוא של טרנטינו, מדובר ביצירה שמפתחת את מרכזה הסיפורי לכיוונים אחרים ומרעננים.
בא לכם לזכות בכרטיסים זוגיים לסרטים במתנה? בואו לאינסטגרם שלנו!
ימי המערב הפרוע מהווים חלק בלתי-נפרד מההיסטוריה ומהתרבות האמריקאית. התקופה הפראית, האלימה והאיקונית הזו הונצחה באין-ספור ספרים, שירים וכמובן - גם ביצירות קולנוע. ההשפעה התרבותית של המערבונים, הז'אנר הקולנועי אולי הכי אמריקאי שיש, היא כל-כך גדולה שילדים מסביב לעולם יודעים מה זה קאובוי גם בלי לדעת ולו מילה באנגלית. זה בוודאי רק הגיוני, שכן התקופה הזו אכלסה דמויות מרתקות וצבעוניות למדי, בהן קיד וקסידי, בילי הנער, ואייט ארפ ועוד שמות רבים וידועים לשמצה, שהונצחו על גבי הפילם לאורך השנים.
ואולם, ישנם גם אישים מרכזיים בתקופה, עם סיפורים מדהימים לא-פחות, שעד עתה לא זכו להצגה קולנועית ראויה. במקרה של נאט לאב, רופוס באק ויתר הדמויות המאכלסות את הסרט נקמה מרה (The Harder They Fall), שעלה לפני מספר שבועות בנטפליקס, מדובר בגברים ונשים אפרו-אמריקאים שהיו גם הם חלק מהתקופה הזו. כעת, הם זוכים לסרט שיספר על קורותיהם (או יותר נכון - יציג אותם כחלק מסיפור בדיוני שהומצא במיוחד).
כאמור, נקמה מרה עוקב אחר נאט לאב (ג'ונתן מייג'ורס; הזהב של נורמן, לוקי), מנהיג כנופיית פורעי-חוק שמתנכלת ופוגעת בפושעים אחרים, במעין גרסה מעוותת של רובין הוד. נאט וחבר-מרעיו רודפים בעיקר אחר חבורתו של הפושע המפחיד רופוס באק (אידריס אלבה), שכן רופוס רצח את הוריו של נאט לנגד עיניו בעודו ילד, והשאיר לו "מזכרת" בצורת צלב חרוט על מצחו. כאשר נאט מגלה שרופוס שוחרר מהכלא השמור בו שהה, הוא וחבורתו יוצאים למסע נקמה מדמם ברחבי המערב הפרוע.
כבר מהתחלה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר במערבון בו כמעט כל הקאסט מורכב משחקנים אפרו-אמריקאים. למעשה, הלבנים היחידים (והמעטים) בסרט או מתים מהר מאוד או משמשים כניצבים ותו לא. העיסוק בגיבור מערבון שהוא גם אפרו-אמריקאי מייצר כמעט מיד את ההשוואה הבלתי-נמנעת לג'אנגו ללא מעצורים של טרנטינו - ואכן, ישנן נקודות דמיון רבות בין שני הסרטים.
החל מהעיסוק הכללי בגיבור מערבון שהוא גם שחור וגם מיומן עם האקדח (ובמקרה הנדון יש כמה כאלו), דרך הפסקול המגניב למדי בניצוחם של הבמאי ג'יימס סמואל (שהוא גם מוזיקאי) וג'יי זי (ועם אומנים כמו לורן היל, קיד קודי ואפילו סיל) ועד למבע הקולנועי הכולל שימוש בעריכה קצבית, העמדת פריימים אדירה וסצנות ברוטליות - עם דם שמשפריץ לכל עבר והרבה סטייל. גם קאסט השחקנים מרשים וכולם מספקים הופעות טובות, כשלצד מייג'ורס ואלבה בסרט מככבים גם זאזי בטס (ג'וקר, דדפול 2), לקית' סטנפילד (אטלנטה, רצח כתוב היטב) ורג'ינה קינג הנהדרת (השומרים, סיפורו של רחוב ביל), שמצליחה אף לרגש ולהבעית בו-זמנית בסצנה בכיכובו של תפוח.
עם זאת, בניגוד לסרטו של טרנטינו, הסרט לא עוסק בעבדות או שחורים מול לבנים. הסוגיה אמנם נמצאת באוויר – בשיחות אקראיות, בדמויות ברקע ובתחושה הכללית שמערבון שלם בלי דמות לבנה דומיננטית או חשובה אחת זה מוזר - אך הסרט רוצה בראש ובראשונה לספר סיפור משלו. במקרה זהו גם סיפור שגיבוריו הם שחורים, ושההתפתחות הנרטיבית בו נובעת מאישיות הדמויות וממעשיהן ולאו דווקא מצבע עורן.
נשאלת לפיכך השאלה, האם ראוי שעיקר הסרט, המתרחש לא רחוק מתקופת העבדות, לא יעסוק בגזע? האם זהו לא תפקידו של היוצר, ממוצא אפריקאי בעצמו, להציף את התהיות המוסריות והתרבותיות האלו? כנראה שלכל אחד ואחת תהיה תשובה אחרת לכך, אבל כמו שאמרה לאחרונה ברברה ברוקולי, מפיקת סרטי ג'יימס בונד, כי "במקום להפוך את בונד לאישה, שיכתבו תפקידים טובים יותר לנשים" - מרענן לראות סרט עם תפקידים טובים שגיבוריו הם גם, במקרה, שחורים.
בפן הטכני, רואים שהסרט נוצר על-ידי במאי שאוהב קולנוע, והיצירה מזכירה לעיתים לא רק את טרנטינו לבדו, אלא גם במאים "חולי" קולנוע אחרים כמו בריאן דה פלמה. גם מערבונים גדולים אחרים משמשים פה כהשראה ובהם, איך לא, הטוב הרע והמכוער ושבעת המופלאים - וחדי העין אפילו יזהו אזכור לבחזרה לעתיד 3. הבמאי ג'יימס סמואל, שגם כתב את התסריט יחד עם בועז יכין (כן, הוא משלנו), אף מגדיל לעשות ומשתמש במיתוסים מוכרים מעולם המערבונים. הוא לוקח אותם לכיוונים מפתיעים, עם דמויות שמנתצות את התבניות המוכרות, כך שהסרט פועל גם כמחווה וגם כשובר-מוסכמות, דבר שיוצר תפניות אותנטיות ומספקות.
במערבונים כמו במערבונים תמיד יש גם טוב, גם רע וגם מכוער - וגם נקמה מרה לא חף מבעיות. העיקרית בהן היא שלעיתים הסרט מרגיש ארוך מדי, עם סצנות שנמשכות יותר ממה שהן צריכות להימשך. הדבר בולט ביותר במערכה האחרונה והאלימה למדי - וחבל, שכן היא השיא של היצירה והחלק בו לא-רצוי שהצופה יפזול לעבר הטלפון או יתעסק בשאר הסחות הדעת שעלולות לצוץ בצפייה ביתית. בכלל, העובדה שהסרט זמין רק בנטפליקס פוגמת מעט בחוויה שהוא מציע, שכן מערבונים תכליתם היא המסך הגדול - שם כל לונג-שוט של דהירה במרחב הפתוח מקבל אפקט משמעותי הרבה יותר.
בסופו של יום, נקמה מרה הוא מערבון מרתק ומרענן. קווי העלילה בו מתפתחים בכיוונים פחות צפויים מהרגיל, ובמקום לעסוק בעיקר בגזענות או בעבדות, הוא מתמקד בסיפור בדיוני הרפתקני ומותח על דמויות שהיו באמת. הוא משוחק היטב ועשוי בצורה קולנועית שנוטפת מאהבה למדיום הקולנועי בכלל ועם דגש לז'אנר המערבונים בפרט. עכברי קולנוע וחובבי הז'אנר יגלו פה מחוות רבות – יחד עם שבירת מוסכמות ודמויות שמעשיהן מפתיעים. אמנם מדובר בסרט קצת ארוך שמאבד חלק מקסמו על המסך הקטן, אך הוא מהנה ומוצלח ויגרום לכם לרצות לעלות על הסוס בדרך למסבאה הקרובה ביותר לביתכם.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.