נחלום לנצח: 20 שנה לסרט "רקוויאם לחלום"
- רותם סופר
- 19 באוק׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 24 במאי
"רקוויאם לחלום" עלה לאקרנים בימים אלו לפני 20 שנה – וייתכן שכיום הוא אף יותר רלוונטי ממה שהיה עם צאתו הראשונית לבתי הקולנוע.
אוהבים את מה שאנחנו עושים? לחצו כאן כדי לעזור לנו להמשיך ליצור תוכן עצמאי.
סרטו השני של הבמאי-תסריטאי דארן ארונופסקי, שהיה אז בתחילת דרכו הקולנועית, הוא בגדר התקפה קטלנית על החושים. יצירה עוצמתית שמהווה פרומו לסגנון הריאליסטי, הקודר והאכזרי שיפתח הקולנוען הניו יורקי היהודי בהמשך הקריירה, עם סרטים כמו "אמא!", "ברבור שחור", "המבול" ו"המעיין" הייחודי והשאפתני, שראוי לכל-כך הרבה יותר הכרה.
באמצעות מספר קווי עלילה שונים, הסרט בכיכובם של אלן בורסטין, ג'ארד לטו וג'ניפר קונלי מהווה בראש ובראשונה מסמך נוקב וכואב על השלכותיה החמורות האפשריות של התמכרות. על-ידי הסיפורים השונים, הוא מדגים כיצד אובססיה, פיתוח תלות ומרדף משולל-רסן אחר חלומות לא-ראליים עשויים לגרום לאדם נזק עצום במישורים הפיזיים והנפשיים גם יחד.
קשה לשכוח את האימג'ים הטרגיים לאורך היצירה המלנכולית הזו, במיוחד ברגעי השיא המצמררים שלה. כבר בסרטו השני, ארונופסקי לא בוחל באמצעים ויזואליים עוכרי-שלווה, ששזורים היטב ברעיונות החמורים אך החשובים אותם הוא מבקש להעביר. לא מפתיע לגלות אם כן, כי לצורך תפקידיהם הוא אף ביקש משחקניו – לטו ומרלון ויינס – להימנע מסוכר ויחסי מין למשך חודש כדי שיחושו על בשרם מהי השתוקקות אמיתית לפעילויות ממכרות.
חשוב גם לציין את תפקידה של בורסטין המופלאה, שאף הועמדה לפרס אוסקר לשחקנית הראשית על הופעתה המהפנטת והמטרידה. השבריריות מעוררת האמפתיה של דמותה לצד הסלידה שהיא מייצרת עקב רצונה המופרז לפרסום, יוצרים גיבורה קשה לעיכול. בדיוק כמו העבודה הקולנועית הזו כולה, היא מהווה דיוקן עבור נפשות שבורות בעידן הפוסט-מודרני. עידן בו הגדרת הערך העצמי של רבים נובעת מסוגיות הקשורות בכמות האהדה החברתית לה הם זוכים – ולא, כפי שראוי שיהיה, ממבט עצמאי, מפוכח ושלם שלנו על עצמנו.
ארונופסקי נוגע בהיבטים הללו ללא משוא פנים, בישירות מייסרת וללא הנחות לאף אחד. כדי להעצים את תחושות החרדה שהוא מייצר, מלווים את הסרט לא רק קטעי מונטאז' זריזים ומעצימי אדרנלין, אלא גם הפסקול הבלתי-נשכח שחיבר עבורו קלינט מנסל, המלחין הקבוע שלו. מעל כולן בולטת המנגינה 'Lux Aeterna' (או בתרגומה האירוני: "אור נצחי"), שהפכה מאז לסמל ווקלי אפי ונוגה לחלומות מנופצים, לשקיעה בדלוזיות ואשליות שלא יתממשו לעולם.
בימים אלו, בהם האינטרנט, הרשתות החברתיות ותרבות האינסטנט הם הממכרים המידיים השולטים בחיינו, אין ספק כי "רקוויאם חלום" רלוונטי מאי-פעם. כי לפני שהוא מהווה נורת אזהרה, מראה שחורה או נבואת זעם מדכדכת, הוא קודם כל שיעור קריטי לחיים – על פרופורציות, על גבולות והיעדרם ועל היכולת החשובה לקבל ולהעריך את עצמנו כפי שאנחנו.
מאחורי מאה בקולנוע עומדת קבוצה קטנה של כותבים עצמאיים – שאוהבים קולנוע, טלוויזיה וכתיבה אמיתית. אנחנו כותבים, עורכים ומפרסמים הכל בעצמנו, בלי מערכת מסחרית מאחורינו. אם אהבתם את הכתבה, נשמח לתמיכה קטנה שתעזור לנו להמשיך ליצור, לצמוח ולשמור על האתר חופשי ועצמאי. גם מחווה קטנה יכולה לעשות הבדל גדול. לתמיכה לחצו כאן. תודה שאתם איתנו ❤️
Коментари