- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
קאמבק קולנועי אדיר לבמאית ג'יין קמפיון: "כוחו של הכלב" אותו ביימה וכתבה הוא מערבון שקט ומטריד, שמצליח לחדור מתחת לעור אט-אט עד לשיאו המצמרר. כמו-כן, בנדיקט קמברבאץ' באחת מתצוגות המשחק המפוארות בקריירה.
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
הבמאית-תסריטאית הניו זילנדית ג'יין קמפיון הצליחה לפרוץ את מחסום הפרסים כשהפכה לאישה הראשונה שזכתה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, על סרטה הפסנתר (The Piano). יצירה שקט וענוגה, בדומה לגיבורה במרכזה, שהועמדה בזמנה גם לשמונה פרסי אוסקר.
הלוקיישנים המרהיבים בהם מצלמת קמפיון את יצירותיה, הקשורים לסיפורים אותם היא רוצה לספר, מהווים מוטיב חוזר גם בסדרה קצה האגם. דרמת הפשע המסתורית והמהפנטת בכיכובה של אליזבת' מוס, אותה יצרה בעשור החולף עבור רשת BBC.
בסרטה החדש, כוחו של הכלב, קמפיון מחליטה להיכנס לטריטוריה ה-"גברית" ביותר שיש, ז'אנר המערבון, אותו היא מחליטה לפרק לחתיכות. הסרט מבוסס על הספר באותו השם מאת תומאס סוואג' ועלילתו מתרחשת במונטנה של שנת 1925 ומספרת על פיל וג'ורג' ברבאנק, צמד אחים שגרים יחד ומנהלים חוות בקר. פיל (בנדיקט קמרבראץ') הוא האח הקשוח והמיוסר, ג'ורג' (ג'סי פלמונס) הוא האח הסימפטי והמכיל מבין השניים.
כשג'ורג' פוגש את רוז (קירסטן דאנסט), אלמנה בעלת בית מרזח מקומי, היחסים בינו לבין פיל עולים על שרטון, מפני שהאחרון בטוח כי רוז מעוניינת באחיו רק בשל ממונו ורכושו. חלק מאותו החשש ניתן לזקוף לזכות המועקה העצומה אותה חווה פיל מאז שחבר הילדות שלו, ברונקו ביל, הלך לעולמו. את המצוקה הזו בה הוא שרוי, פיל מקרין על כל הסובבים אותו, אך משהו בו משתנה כשפיטר (קודי סמיט-מקפי) בנה של רוז, חוזר מלימודי הרפואה שלו אל החווה לזרועות אמו.
עד מהרה, דמותו של פיל מתגלה כאחת המאיימות ביותר שנצפו לאחרונה על המסך הגדול, אך בו-זמנית היא גם שבה ומעוררת את התהייה: "האם בכל זאת ניתן להזדהות עמו?". התהליך הרגשי שפיל עובר הוא למעשה המנוע הנרטיבי של היצירה הזו, וקמברבאץ' מצליח ליצור באמצעותו דמות אנטי-גיבור שעוד ידובר עליה רבות. בכל הנוגע לכך, אין ספק כי הבאזז סביבו בעונת הפרסים הקרובה הוא הרבה יותר ממוצדק. נוסף על כך, מעבר למשחקו המדהים של קמברבאץ', מדובר בכלל באחת מתצוגות המשחק הגדולות של השנה מבחינת הקאסט כולו.
ג'סי פלמונס (שובר שורות, פארגו) מציג לראווה את אחת מהופעות המשחק המרגשות ביותר שלו, בעודו מגיש בדייקנות מרשימה ניגוד מושלם לאחיו. לצדו, קירסטן דאנסט נכנסת פעם נוספת ובהצלחה רבה לנעליה של דמות מעורערת, כפי שעשתה בעבודתה המדהימה במלנכוליה (Melancholia) של לארס פון טרייר בתחילת העשור הקודם. אך יותר מכל, עבורי מי שמתגלה כאן בתצוגת המשחק המושלמת והאינטימית ביותר הוא דווקא סמיט-מקפי הצעיר, המגלם כאמור את בנה של רוז, והופעתו ראויה לכל השבחים בעונת הפרסים הנוכחית.
את מה שקמפיון עושה כאן אפשר לתאר בפשטות בשלוש מילים: בית-ספר לקולנוע. מבחינה עלילתית על הנייר, ניתן אמנם לומר כי לא קורה הרבה בכל הנוגע להתקדמותו של הסיפור, אך כל צעד ופעולה קטנה של כל דמות לאורך הדרך מורגשת באופן מלא ומרהיב, הדורש את מלוא ריכוזנו. מבלי להיכנס לפרטי פרטים, מדובר בדרמה שמגישה התנגשות עצומה וקיצונית של הוויה אנושית, בין רגעים מייסרים לרגעי חסד, ובין נופים שמימיים לרוע האנושי ארצי ומנוכר. המרכיבים הללו כולם, זוכים לביטוי עוצמתי אף יותר בזכות הפסקול המקורי של ג'וני גרינווד, שמצליח להזכיר את העבודה יוצאת הדופן שהפגין גם בחיבור המוזיקה לזה ייגמר בדם של פול תומאס אנדרסון.
כוחו של הכלב הוא מחוויות הצפייה החזקות ביותר שעברתי השנה. זוהי דרמה-פסיכולוגית שמצריכה סבלנות רבה לאורכה ולבסוף עוד מעיזה להותיר סימני שאלה רבים - וככזו, היא רחוקה מלהיות קלה לעיכול. עם זאת, עבודת הבימוי המדהימה והמחשבות הבלתי-פוסקות עליו לאחר שנגמר, מעידות על איכותו של הסרט וייחודיותו בנוף הקולנועי העכשווי.
היצירה המפעימה הזו זמינה כעת בנטפליקס, אך לטעמי היא מחייבת צפייה דווקא במסך הגדול (הסרט עדיין מוקרן ברשת בתי הקולנוע של לב). אם בכל זאת תבחרו לצפות בבית, תנשמו עמוק ותהיו מוכנים לצלול לעבודה קולנועית כנה וכואבת, כפי שרק קמפיון יודעת להגיש.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.