- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
פניווייז הליצן המרקד ממשיך להיות אדיר, חולני, גרוטסקי ולעיתים קורע מצחוק גם ב"זה: חלק 2", אפילו אם הסרט עצמו מתקשה להשתוות אליו במידותיו.
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
ההמשך ללהיט האימה המצליח בכל הזמנים מתרחש 27 שנים אחרי קודמו. רציחות ברוטליות ומסתוריות שוב קורות בעיירה הדמיונית והארורה דרי, ומאלצות את מייק הנלון לזמן את חברי מועדון הלוזרים לעימות אחד אחרון ברוע המוחלט – "זה".
את חבורת הילדים מהסרט הראשון, שמופיעה גם כאן מדי פעם בפלאשבקים, מחליפים בסיקוול שחקנים בוגרים. בין השאר, מגלמים אותם כוכבים מהמדרגה הראשונה בהוליווד – ג'סיקה צ'סטיין וג'יימס מקאבוי – להם התסריט לא מעניק יותר מדי עם מה לעבוד ומותיר את דמויותיהם אנמיות.
לעומתם, ג'יימס רנסון ("רוח זדונית") הכמעט אנונימי מצליח להכניס לא-מעט לב לדמותו כאדי המפוחד. יחד עמו, ביל היידר הנפלא כתמיד ("בארי") הוא גרסתו המבוגרת של ריצ'י – וחוץ מביל סקארסגארד מלך הליצנים, הוא מספק את ההופעה, הדמות והבדיחות הטובות ביותר בסרט כולו.
רכבת השדים הזאת נמשכת כמעט שלוש שעות, דבר שלפרקים ניכר לאורך הדרך ונותן את אותותיו במיוחד בסיום המרוח והנמתח שלא לצורך. כמו-כן, כמות הקיטש והקלישאות הנאה חושפת במערומיו את התסריטאי גארי דאוברמן ("הנזירה", סרטי "אנאבל"), שנדמה כי מנפק זוועתונים בפס ייצור אוטומטי, בצורה דומה וללא מחשבה רבה מדי.
עם זאת, השילוב בין דאוברמן, חומר המקור מאת סטיבן קינג והבמאי אנדי מוצ׳יאטי ("מאמא") מוכיח עצמו גם הפעם, אף יותר מבסרט הראשון, במיוחד בקטעי הפחדות (ג'אמפ סקארס) אותנטיים, אפקטיביים ולפעמים איכשהו גם ממש משעשעים. אני למשל אף פעם לא חשבתי שיצור דמוי עכביש מדבר יצליח להצחיק אותי, אבל החיים מלאים בהפתעות.
זה כאילו לקחו את הסרט הקודם ודחפו לו סטרואידים עמוק בטוסיק – הכל מוקצן יותר, כאוטי יותר, גדול יותר. האזכורים לסרטי שנות ה-80 מ"אני והחבר'ה", דרך "הגוניס" ועד "טרול", כולם נותרו בעיניהם. השילוב בין קומדיה לאימה קורץ על פני השטח גם ל"מידסומר", אבל אולי יותר מכל: "זה: חלק 2" מזכיר את הסגנון של ג'ון קרפנטר המאסטר ("הם חיים") וסם ריימי הגדול ("מוות אכזרי", "קחי אותי לגיהנום") בימיהם העליזים.
כמו סרטיהם שצוינו, פעמים רבות "זה: חלק 2" כל-כך מגוחך ומטופש עד שהוא גובל בפארודיה על הז'אנר. לכן יותר משהוא מפחיד, הוא פשוט כאמור, אפקטיבי – הסרט הזה עובד בענק במישורים שונים. אם אתם באים נטו כדי לפחד ולקפוץ בכיסא כל כמה דקות, לפניווייז יש תכניות אחרות בשבילכם: הוא כאן כדי לגרום לכם להרגיש לא רק פחד, אלא את משולש הגבולות המיוחד שעובר בין הקריפי-ברוטלי, ההזוי-אבסורדי והמשעשע-מצחיק.
את כל הצדדים האלה מגלה בכישרונו הרב ביל סקארסגארד, שהופך את פניווייז חד וחלק לאחד הנבלים המוצלחים של העשור הנוכחי. התיאטרליות שלו, החיבור שלו לתפקיד, השיגעון, הטירוף, ההנאה הניכרת שלו מכל רגע ורגע – משפחת סקארסגארד התברכה ביכולות משחק מרשימות וביל הצעיר מביא אותן לידי ביטוי מקסימלי. למעט מספר רגעים לקראת סוף הסרט, כל שנייה של פניווייז על המסך היא ממש תענוג קולנועי צרוף.
מבחינת סאבטקסט, "זה: חלק 2" שואף לעסוק בפחדים ובטראומות שנשארו עמנו מהילדות עד לימינו כבוגרים, בהתמודדות שלנו עמן ובהשפעה שיש לחוויות הללו על עיצוב אישיותנו. הניסיון אמנם חביב, אך למרבה הצער הסרט אף פעם לא לגמרי נכנס לעובי הקורה, דבר שבהחלט היה אפשרי ואף מתבקש לנוכח אורכו.
ובכל זאת, כשבוחנים את התמונה בשלמותה, "זה: חלק 2" הוא בסופו של יום חוויה מהנה, סוחפת ומוצלחת למדי. חלק מכך הודות להשפעות מסרטיהם של מומחי הז'אנר, חלק אחר בזכות ההומור (גם העצמי), ההפחדות והכימיה של החבורה והחלק הארי שייך לפאקינג ליצן הפסיכופת הזה. בין אם תישבו בקסמה של ההרפתקה הזו ובין אם לאו, פניווייז לבטח יישאר אתכם. איזה שחקן, איזה נבל. איזה כיף.
דירוג סופי: 70 בקולנוע.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.