"ימים נוראים" - ביקורת סרט

רק מלקרוא תגובות של כל-מיני חלאות-אדם לטריילר שלו ביוטיוב, ניתן להבין עד כמה "ימים נוראים" הוא סרט חשוב.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

מביך, מכעיס ושובר-לב עבורי לחזור על הדברים, אבל בין השאר נכתב שם: "תודה ליגאל עמיר שהשכים להרוג את הרוצח האמיתי" או "אחלה יגאל עמיר" ואפילו "יגאל אמיר [הטעות במקור] אנחנו גאים בך ואנחנו איתך באש ובמים". תגובות שמראות שהזבלים של פעם לא הלכו לשום מקום, נהפוך הוא, העולם הגלובלי מאפשר להם להפיץ את דברי השטנה וההבל שלהם בהמוניהם.

אם טרם שמעתם, "ימים נוראים" מתאר את האירועים שקדמו לרצח רבין, הפעם מנקודת המבט של הרוצח – החל בפברואר 94' מטבח מערת המכפלה שעורר בו השראה ועד ליל ה-4 בנובמבר 95' הנוראי. הסרט שואף להציג תהליך שמראה איך סטודנט למשפטים מבר-אילן הופך לרוצח ראש הממשלה, אך לצערי נכשל בכך – עמיר מתחיל כטיפוס זדוני וקיצוני ומסיים בדיוק באותה צורה רק עם התואר המלבב "רוצח". התהליך הפסיכולוגי, הדרך, אלו לא לגמרי שם, אלא מתחלפים באנקדוטות, נסיבות שמנסות לאתר מה גרם לטיפוס נורא להפוך אפילו יותר נורא ממה שהוא.

במילים אחרות, הביוגרפיה הזו רוצה לפסוע בדרכן של סדרות וסרטים רבים, שמביאים לקדמת הבמה דמות של אנטי-גיבור. בין שמדובר בדמויות היסטוריות ובין שלא: וולטר ווייט היה שם, דקסטר גם, מייקל קורליאונה וטוני מונטנה אלילי הפשע או אפילו דוגמאות עכשוויות יותר בהן המעניש, ונום וכמובן הג'וקר, שמדהים אגב כמה קווי דמיון קיימים בין הסרט החדש אודותיו לבין הסרט הנדון. כן-כן, אם תראו את "ג'וקר" ויום אחריו את "ימים נוראים", בראשכם לבטח יחלפו לא-מעט מחשבות בנוגע לנקודות ההשקה הרבות בין שתי היצירות.

מתוך "ימים נוראים" | צילום: באדיבות יונייטד קינג

בחזרה לעניינינו, אנטי-גיבורים אם כך הם לא דבר חדש במדיום הקולנועי-טלוויזיוני, אך מה שמייחד את "ימים נוראים" עבור קהל ישראלי, הוא הקרבה העצומה של הנושא ללבנו – ולא משנה בכלל לאיזה צד של המפה הפוליטית הנכם שייכים. הבעיה היא שבסופו וגם יומיים אחריו, עדיין אין לי מושג מה הפך דווקא את הדמות הזו, דמותו של עמיר לייחודית. מה גרם דווקא לו, לו לרצוח. במילים אחרות, הסרט מפוזר.

הבמאי-תסריטאי ירון זילברמן ("כלים שלובים") ועמו התסריטאי ירון לשם ("אופוריה"), מעלים ביצירתם גורמים שונים שעשויים היו להוביל את עמיר לקבלת ההחלטה האיומה, אבל ההתמקדות, ההעמקה והחיבור ביניהם כמעט לא קיימים. שתי בחורות אשכנזיות זרקו את עמיר התימני – זו עילה אחת והיא מטופשת למדי. אריאל שרון ובנימין נתניהו הציבו התנגדות חריפה להחלטות ממשלת רבין ולא עשו מאומה כדי לעצור את קריאותיהם האלימות של המפגינים – זו עילה שנייה. רבנים מחוגים מסוימים לא תיקנו את עמיר כשאמר שחל על רבין דין מוסר ורודף ובשתיקתם נתנו יד למעשה – זו עילה נוספת. אמו של עמיר הכניסו לו שגעון גדלות לראש וגרמה לו להאמין שהוא איזו משיח – הנה עוד עילה.

הבעיה היא שמרוב עילות לא רואים את היער, ומה שנשאר בסופו של דבר הוא בעיקר משחק נפלא, מוקפד ומעודן של יהודה נהרי הלוי המגלם את עמיר וסיפור היסטורי חזק, כואב ורלוונטי. זילברמן וחבריו בחדר העריכה משכילים לשלב צילומים היסטוריים אמיתיים לצד קטעים מבוימים והתוצאה מרשימה – השחזור ההיסטורי מכניס אותנו ללב לבה של מדינה שסועה ומפורקת, על סף מלחמת אחים, במהלך שנות 93'-95'.

נהרי הלוי יוצר דמות שקשה נורא להתחבר אליה, אבל עקב היותה הדמות הראשית, יש בה גם איכויות מעוררות-הערצה שניתן לזהות גם גיבור: דבקות במטרה, אומץ, אפילו אינטליגנציה, קסם אישי ויכולת מנהיגות.

מתוך "ימים נוראים" | צילום: באדיבות יונייטד קינג

הדבר יוצר קונפליקט פנימי עוצמתי, מבלבל נורא ואף מדכא, בין הסלידה מדמותו של הרוצח הנתעב לבין התכונות הטובות שבכל זאת ניתן לזהות בו. בכך "ימים נוראים", למרות מגרעותיו, מצליח לבסוף כן לטלטל, לעורר מחשבה ולהיות ענייני לימינו אנו.

לקרוא לו סרט שמסית נגד ציבור מסוים, מנהיג מסוים או צד פוליטי מסוים זה פשוט לפספס את התמונה הגדולה, שכן, בניגוד ל"סגן הנשיא" למשל, זה לא סרט שמשויך בצורה נחרצת וחסרת-גבולות למחנה השמאל – וטוב שכך, כי לגישתי ראוי שסרטים יגרמו לנו לחשוב במקום לחנך ולהטיף לנו. יתנו לנו לראות אמת נקייה עד כמה שניתן ולעשות את הבחירות שלנו בעצמנו, בלי מגמתיות.

כך לדוגמה, את אביו של יגאל מגלם בסרט אמיתי יעיש בן אוזיליו הנהדר, שהועמד לפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בסצנה אחת מופתית שלו בה הוא מתעמת מול בנו יגאל, הוא מבטא בהתנהגותו אמת, כנות והתעקשות לפיהן אסור להדביק סטיגמות למגזר שלם. שלמה עמיר הוא כנראה הדמות הטובה, החמה והסימפטית ביותר ביצירה הזו ולו רק עקב היותו סמל לתקווה. בזכות הכוח שלו להזכיר לי איך למרות היותי חילוני מובהק, עדיין קיימת בי אהבה למסורת, לחגים, לאלמנטים ביהדות אליהם אני אישית מתחבר. הוא הביטוי לאיחוד, לקירוב לבבות, להוכחה שאפשר גם אחרת – וחבל שלא התמקדו בדמותו אף יותר.

"ימים נוראים" הוא סרט שראוי שיראה על-ידי כל מי שישראל יקרה להם, שהדמוקרטיה חשובה להם, שרצון העם מהותי בשבילם, שדרך ארץ קדמה לתורה עבורם. התהליך הפסיכולוגי שבו אמנם לוקה בחסר, אבל התעוזה, השחזורים ההיסטוריים, עבודות המשחק, האקטואליות ועצם הניסיון לפענח את הרקע לאחד האסונות הלאומיים הכבדים שידעה מדינתנו הקטנה, אלו ראויים לשבח.

דירוג סופי: 80 בקולנוע.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.