- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
בפרק האחד לפני האחרון בסדרה - וככל הנראה ביקום "שובר שורות" כולו - "סמוך על סול" מגיעה לכדי שיאים שקטים, מרגשים ומצמררים. ההגנות מוסרות, הדמעות יורדות - וכל שנותר הוא לחכות ולראות איך הכל ייגמר.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
שימו-לב: ספוילרים לכל פרקי "סמוך על סול" שיצאו (כולל החדש) וגם ל"שובר שורות"
איזה פרק עצוב. החל מהפתיחה בה עיניו של סול מתמלאות דמעות לנוכח מסמכי הגירושין, דרך חייה החדגוניים של קים בפלורידה, שיחת הטלפון בינה לבין ג'ימי או הווידוי בפני שאריל המלין (אלמנתו של הווארד) ועד לבכי התמרורים בשאטל והסוף המצמרר בו ג'ין עוד רגע שובר אפילו את שיאיו החולניים שלו וכמעט חונק אישה זקנה למוות. איזה פרק עצוב וקשה ומעורר אי-נוחות, מפלה של ממש, רצף אירועים טרגיים שיסודותיהם בעבעו להם כל אחד מתחת לפני השטח - ורק חיכו להתפרץ החוצה. אם בשובר שורות מפלתו הסופית של וולט נרשמה בפרק המופת Ozymandians (עונה 5, פרק 14) - שני פרקים לפני סוף - מפלתו הסופית של ג'ימי מקגיל קורית כאן, פרק אחד לפני שהכל נגמר.
סצנת הפתיחה, בה סול משחק עם כדור גומי, מהווה למעשה רמז מטרים למה שאנו עתידים לראות בהמשך הפרק ולחייו של ג'ימי בכלל. הכידרור הבלתי-פוסק מניע את הכדור בין שמיים לארץ - תמיד בתנועה, אף-פעם לא סטטי, הוא מגיע לבסוף ליעדו ללא סיכונים מיותרים. אבל כשסול מוסיף גם את השולחן והקיר למשחק הקטנטן, פתאום קל יותר לאבד שיווי-משקל ובמקום שהכדור יחזור אליו בקלות ממנה נהנה עד עכשיו - הוא פוגע באחד מעמודי התווך ומקריס על סול את עולמו. המבצר האישי שלו קורס עליו סמלית ומעשית - בגלל פזיזותו והסיכונים שהוא לקח. תמיד הוא ידע להניע את הכדור, שמהווה משל לו עצמו, מחוץ לאיזורי הסכנה. אבל מספיק רגע אחד יותר מדי כדי להרוס הכל.
שם הפרק הנוכחי הוא WaterWorks - ביטוי שגור באנגלית לבכי ודמעות, שמתחבר גם לשם מקום עבודתה החדש של קים: "ממטרות פאלם קוסט" (Palm Coast Sprinklers). עוד בסוף ניתוח הפרק הקודם, שיערנו כי הפרק הנדון יתמקד בקים וכך אכן קרה. בשלב הנוכחי כבר כמעט בנאלי לומר שצבעי השחור-לבן בהם נצבע ההווה, נועדו לאפיין את חייהם המשעממים של קים וג'ימי העכשוויים. אבל עד כמה שאולי טריוויאלי לומר זאת, זה בהחלט המצב: קים נראית כמו דודה שעוד רגע תיגש לצבוט לאחיין שלה את הלחיים, היא יוצאת עם קלישאה של גבר-ילד אמריקני שניכר כי לא מגיע לרמה המנטלית שלה ועובדת בחברה שלרגע לא מנצלת את כישוריה האמיתיים.
האירועים הטרגיים שקרו עם הווארד - אותם נאלצה להדחיק כל השנים - לא גרמו לה רק להסתיר את אותו שקר מותו, כי-אם גם לחיות את שארית חייה שלה בשקר. היא חיה בסוג של זהות בדויה, שאנו כמי שמכירים אותה כבר כמעט שש עונות שלמות פשוט מסרבים להאמין לה. קים הלוחמנית, הדעתנית, האסרטיבית, בחורה מבריקה, עורכת-דין חריפה שידעה תמיד לעמוד על שלה - בדיונים בבית המשפט, מול לקוחות עסקיים ואפילו מול לאלו. לראות אותה לפתע חיה חיים אפורים, שלווים, נטולי סיכוים שכאלו, זה מדכא - במיוחד כשהיא עוטה חולצת פסים שכמו מדמה אותה מאחורי סורג ובריח. האם זהו רמז גם לגורלה האפשרי בין כתלי הכלא? יכול להיות, אך אולי אפשרי יותר שחייה הנוכחיים הם כלא. מאסר מתמשך מרצון, אליו הכניסה את עצמה לאור מעשיה בעבר.
"אני לא יודעת איזה סוג של חיים חיית, אבל בטח לא היה בהם הרבה", היא אומרת לג'ין בתקווה קלושה שלא רק היא העבירה את השנים האחרונות בדכדוך וברגשות אשם. אלא שבעוד היא ידעה מתי למתוח את הגבול, סול רק התדרדר עמוק יותר אל עולם הפשע: החבירה לוולט, הלבנת הכספים, הסיוע להרעלה של ברוק (בנה של אנדראה, בת-זוגו לשעבר של ג'סי, להרעלתו וולט נעזר בסול) - קים כמעט ולא יודעת כלום על כל אלו. "אני שמחה שאתה בחיים", היא אומרת לג'ין ומנתקת את השיחה חנוקה מדמעות, אחרי שהוא הטיח בה שאם כל-כך רע לה שתלך ותתוודה היא - מה שהיא אכן עושה.
וכמה כואבת היא ההגעה לאלבקרקי העכשווית, זו של אחרי ימי סמוך על סול ושובר שורות גם יחד. תא השומר בחניון בו נהג לשבת מייק ניצב לו ריק ומיותם מאדם ובית המשפט, שהיה ביתה השני של קים, אליו היא נכנסת כזרה, כאלמונית, כמישהי ששוב ההווה שלה צבוע בגווני אפור ועברה הצבעוני כל הזמן מהדהד ברקע. ברגע של נוסטלגיה נוגה היא מביטה בזווית עיניה על אישה שלבושה בדיוק כמוה בימי הזוהר שלה - עם אותו הקוקו הקבוע ונעלי העקב - עוזרת לאדם זקן ככל הנראה לפני משפט.
רק כשהיא מחליטה להגיע סוף-סוף להגיע לביתה של שאריל, השער (הפיזי והסמלי גם יחד) פתאום נפתח לו - ופניה נשטפים באור מזכך. יש לה הזדמנות לטהר את עצמה - לצאת מהחושך בו הייתה שרויה במשך שנים - וזה רגע נפלא. אגב, הרגע הזה גם גורם לי לחשוב שאולי בפרק האחרון נקבל איזשהו מעבר יפה מהשחור-לבן לצבע, רגע של הזדככות. זה יכול להיות יפהפה.
לאחר ההתוודות בפני שאריל, אנו רואים את קים בשאטל של שדה התעופה בדרכה חזרה לפלורידה. שם היא כבר לא מצליחה לעצור את עצמה ולשלוט בדמעות, וכמו הגשם שמטהר במפתיע את רחובות אלבקרקי הצחיחים בסצנת הגירושין - כך גם היא מתפרצת בבכי לא-אופייני.
זו סצנה מרסקת-לב עם קמצוץ אופטימיות ואנושיות במהלכה, לה אנו זוכים הודות ליד הזרה שמלטפת את קים ומנחמת אותה (אותה היד, אגב, שייכת להולי רייס - אשתו של יוצר הסדרה וינס גיליגן - שהופיעה בפרק להופעת אורח קטנטנה). הפעם הבאה בה קים מופיעה היא בסצנת החתימה על טפסי הגירושין, במהלכה היא כבר לא מצליחה לזהות את האדם שיושב מולה. מי הוא אותו האיש עמו חיה בשנים האחרונות? איך הוא יכול לחשוב רק על כסף - עסקת "סנדפייפר" עליה הוא מדבר - אחרי מה שעבר עליהם בחודשים האחרונים? כיצד הוא השתנה כך לנגד עיניה?
קים יוצאת לבסוף ממשרדו של סול, וגיליגן משתמש כאן באותה טכניקה צילומית יפהפייה בה נעזר בפרק הסיום של שובר שורות. בצדו הימני של הפריים ניצב עמוד שחור שמסתיר את ג'סי ואט-אט המצלמה זזה לה, עד שהיא חושפת לפנינו את ידידינו הוותיק. בשובר שורות, גיליגן עשה בדיוק את אותו הדבר בסצנה האחרונה של וולט וסקיילר יחד, שם וולט הוסתר על-ידי אחד מעמודי הבית והמצלמה חשפה אותו מאחוריו במפתיע.
כאן זו הסצנה הראשונה (והאחרונה) של ג'סי וקים ושם זו הייתה הסצנה האחרונה של הזוג ווייט. כך או כך, הסצנה הזו נפלאה לא רק בזכות משחקו הנהדר של פול - שמרגיש כאן הרבה יותר טבעי, נינוח, אמין ומחובר לדמותו מהסצנה שלו בפרק הקודם (שימו-לב גם לניואנס הקטן אך המצוין שהוא הנגיעה שלו באפו) - אלא גם בזכות אקורד הסיום שלה.
לאורך הדיאלוג האירוני בין השניים, ג'סי כמו ג'סי לא מזהה את האנרגיות ומצב הרוח של האדם שניצב מולו. קים שקועה בקריסת עולמה, והוא בשלו מברבר על אמיליו, קומבו ובובת ישו התינוק שגנב - עד לרגע ההתנגשות.
"הבחור הזה [סול], הוא טוב?", הוא שואל את קים ומתכוון כמובן ליכולותיו של סול בבית המשפט. "הוא היה כשהכרתי אותו", היא משיבה ומרסקת לנו את הלב לחתיכות, בהתייחסותה לאדם אליו סול הפך. זו סצנה מוחצת-לב, גם מפני שהיא מאזכרת את כל מה שג'סי יעבור עם סול בעתיד - ובמיוחד ההרעלה של ברוק. קים בדיוק סיימה עם סול וג'סי רק מתחיל, אלא שהוא מכיר אותו לראשונה בנקודה בה כבר כמעט ואין לו גבולות. ההבנה של קים שהאדם שאהבה איננו עוד, ההכרה שלה בכך, צובטת נורא. חברות של שנים, אהבה גדולה, נגמרת לה בניכור שיתכן ובלתי-אפשרי כבר לגשר עליו לעולם.
וכך אנו מגיעים בסופו של דבר לסצנת הסיום של הפרק, בה מריון החביבה (קרול ברנט) חושפת את זהותו האמיתית של ג'ין. החשדות שלה החלו לצוף כשהיא השקיפה עליו מתעמת עם בנה במחסן בפרק הקודם, וכעת הסוד כבר יוצא החוצה. הרגע בו הצבע חוזר לעיניו המפוחדות של ג'ין, כהוא קולט את הפרסומות שלו מופיעות על מסך המחשב, מזכיר גם לנו עד כמה ססגוני היה עברו.
עד מהרה הייאוש שבעיניים כמעט הופך גם לייאוש מעשי - בעוד ג'ין תופס את כבל הטלפון ועומד לחנוק עמו את מריון המבועתת. כפי שהזכרנו בניתוחי הפרקים הקודמים, במראהו הוא כבר מזכיר את וולט, אך עתה הוא כבר רגע לפני הפיכה הלכה למעשה לרוצח כמוהו.
"בטחתי בך" היא מטיחה בפניו - והוא קולט כמה נמוך הוא התדרדר. את מי היא הזכירה לו באותו הרגע? את אמו המנוחה שתמיד הייתה לצידו? את כל הזקנים שמחד תמיד רצה לסייע להם ומאידך רכב על גבם למטרותיו האישיות? את קים שהותיר המומה ומצולקת? את צ'אק, אחיו הבכור שמעולם לא סמך עליו, וגרם בכך להגעתו לאותו תהום? או אולי את ג'סי, שהפרק כאמור מהדהד את יחסיהם? כנראה את כולם יחד, כל האנשים שג'ימי הונה, כל האנשים ששמו בו את מבטחם ולבסוף גילו את פרצופו האמיתי.
מריון מזעיקה את המשטרה וג'ימי בורח אל הלא-נודע. בדיוק כמו וולט ב-Granite State, הפרק האחד לפני האחרון של שובר שורות, האנטי-גיבור שלנו נמצא במנוסה. אז היה זה וולט שהזעיק את השוטרים וביקש להסגיר את עצמו (אך התחרט כשהבחין בחבריו לשעבר בטלוויזיה), הפעם זו מריון ששולחת את כחולי המדים לרדוף את סול.
לוולט היו אז קצוות לסגור, משפחה לסייע לה, סוג של בן-טיפוחים להציל - ומה נותר לג'ימי? אולי רק הזדמנות לטהר את עצמו. צ'אנס אחרון להוכיח שיש בו עוד קצת מעבר ל"נוכל במנוסה מאלבקרקי".
כמה נקודות לסיום:
1) באחד מטפסי הבנק עליהם ג'ין מסתכל בביתו של הקורבן חולה הסרטן, הוא רואה שבחשבון הבנק שלו יש יתרה זכות של 737,612 דולר. בשובר שורות, 737,000 זה בדיוק הסכום אותו וולט היה צריך כדי לכסות על ההוצאות של משפחתו לפני שימות. הוא אומר זאת בפרק פתיחת העונה השנייה, שגם נקרא - ניחשתם נכון - שבע מאות שלושים ושבע (Seven Thirty-Seven).
2) כשג'ימי מתווכח עם קים בטלפון הוא מציין שגאס, מייק ולאלו מתים. על האחרון הוא אומר "ככל הנראה" - ובכך למעשה ממחיש עד כמה טראומטית הייתה עבורו חזרתו של לאלו מהמתים בסוף החצי הראשון של העונה. גם שנים לאחר מכן, הוא עדיין לא לחלוטין בטוח שלאלו לא יצוץ לו פתאום בחזרה.
3) לדברי אהרון פול, הפרק הנוכחי מהווה את הפעם האחרונה בה הוא יופיע כג'סי, ולאור גילו כבר קשה מאוד להאמין שנראה אותו בנעלי הדמות בעתיד (גם אם יהיו יצירות נוספות ביקום שובר שורות). בריאיון שקיים עם ההכרזה על כך שוולט והוא יופיעו בעונה הזו, הוא סיפר כי הם צילמו 3 סצנות: אחת ביחד, אחת של ג'סי לבד ועוד אחת של וולט בנפרד. את האחרונה בטח נראה בפרק הסיום.
4) אם כן, שם הפרק הבא, האחרון בסדרה וככל הנראה ביקום שובר שורות כולו, הוא Saul Gone. המשמעות פשוטה: באנגלית צמד המילים נשמע דומה ל-"it's all gone" כשם ש-"Saul Goodman" דומה ל-"It's all good, man". בעברית ניתן לפרש זאת כמשחק מילים בו בפשט המשמעות היא כי "הכל אבוד", אך גם כי סול "אבוד" או "ימות" (אם מפרשים "gone" במובן של "הלך לעולמו").
5) הפרק האחרון יסמן את הפעם ה-99 בה בוב אודנקירק מופיע כסול גודמן ביקום שובר שורות. כמו-כן, הוא יהווה את הפעם האחרונה בה נראה את בריאן קרנסטון כוולטר ווייט - ויהפוך אותו לשחקן שהופיע למשך הזמן הארוך ביותר בשתי הסדרות: מהפיילוט של סדרת האם ב-2008 ועד לפרק הסיום הקרב ובא.
6) לפי לוחות שידורים בחו"ל, אורך הפרק האחרון יעמוד על 65 דקות ללא פרסומות (הארוך ביותר בסדרה כולה). כתב וביים אותו פיטר גולד - יוצר סמוך על סול יחד עם גיליגן - והוא יציג סגירת-מעגל יפה אחרי שאת הפיילוט של הסדרה, אי-שם ב-2015, ביים גיליגן.
7) ועוד נקודה קטנה וחביבה לסיומת: כאמור, שמות הפרקים האחרונים הם Waterworks ו- Saul Gone. בראשי תיבות ניתן לקרוא אותם כ-WW ו-SG - ייצוגים שניתן לפרש גם כ"וולטר ווייט" ו"סול גודמן".
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.