מהנה ומרגש או יותר מדי מאכיל בכפית? בואו נדבר על "ברבי"

אחרי שהכניס כבר למעלה מ-400 מיליון דולר בבתי הקולנוע ברחבי העולם, גם תורנו הגיע לדבר על "ברבי". בין היותו מהנה ויוצא־דופן בנוף לבין האכלתו בכפית את מסריו, יש לנו המון על מה לדבר. שימו־לב: ספוילרים.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

גילוי נאות: איני מומחה גדול לברבי וגם לא מומחה זעיר. בילדותי שיחקתי בעיקר בלגו ובצעצועי גיבורי־על, דינוזאורים ושונות (זיכרוני מעט מעורפל). עם זאת, כשהוכרז שהבמאית והתסריטאית גרטה גרוויג מתעתדת לביים סרט ברבי (Barbie) גדול־תקציב, לפי תסריט שלה ושל הבמאי והתסריטאי (ובן זוגה) נואה באומבך – ידעתי שיש למה לצפות. ניתן היה להניח כבר אז שברבי הולך להיות סרט יוצא־דופן – והוא אכן כזה.

גרוויג כתבה את תסריטי כל סרטיה, בין לבדה ובין בשותפות, ובאמתחתה כבמאית שלושה סרטים באורך מלא שקודמים לברבי: הראשון, לילות וסופי שבוע (Nights and Weekends) שביימה עם ג'ו סוונברג מ־2008, אחריו ליידי בירד (Lady Bird) מ־2017 ואז נשים קטנות (Little Women) מ־2019. ליידי בירד ונשים קטנות זכו להצלחה ביקורתית אדירה – הראשון לחמש מועמדויות בטקס האוסקר (כולל פרסי הסרט, הבמאית והתסריט המקורי הטובים ביותר), והשני לשש מועמדויות (ביניהם שוב פרס הבמאית, והן פרס התסריט המעובד הטוב ביותר).

"ברבי לנד". מתוך "ברבי" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

ברבי (מרגו רובי) מתעוררת מדי בוקר בבית חלומותיה הוורוד ב"ברבי לנד" (Barbie Land) – עולמן האוטופי של הברביות, שצבעי כבישיו ומבניו ורודים בשלל גוונים. "ברבי לנד" הוא עולם מטריארכלי (שלטון האם, או שלטון האישה במקרה של הסרט) שמנוהל על־ידי הברביות. הן ממלאות בו תפקידי מפתח מכל הסוגים והכיוונים בהצלחה רבה ויתרה, בלא כל הישענות או צורך בגברים (קֵנים, שעוד רגע אגיע אליהם). הנשיאה היא ברבי, הרופאות הן ברביות, הסופרות הן ברביות, המהנדסות הן ברביות, וכדומה.

ברבי שלנו (רובי) היא הברבי הראשונה, הדגם המקורי, ולכן הפשוטה מכולן. היא אינה טייסת ולא מהנדסת; ועם זאת היא ברבי, ככל הברביות. בסצנת הפתיחה המהווה רפרנס ישיר לסרטו של קובריק 2001: אודיסאה בחלל (2001: A Space Odyssey), ברבי שלנו מוצגת כקטליסט שהופיע לפתע בעולם ושינה את הכול, כמונולית שגרם לבנות העולם לנטוש את שאר הצעצועים ולאמץ אותה לחיקן בבלעדיות.

"ברבי לנד" היא גם ביתו של קֵן (ראיין גוסלינג), אחד מני קנים רבים. משמעות חייהם, פשוטה כמשמעה, היא להיראות בעיניי הברביות (היפוך אפשרי לַ"מבט הגברי" ,the male gaze, לפיו עדשת המצלמה ההוליוודית מאמצת פרספקטיבה גברית ותופסת את האישה כמושא מיני).

זו קריקטורה כביכולית הן על בובת הקן שנוצרה כעזר כנגדה, שנתיים לאחר בואה של ברבי לעולם בשנת 1959, והן על גבריות בכללותה כפי שזו עלולה להיתפס כאיזה תפקיד פסיכודרמטי בעולמנו המודרני. אולם הקריקטורה תתפתח ותתמלא במשמעות בהמשך הסרט. אה, וישנו גם אלן (מייקל סרה), שאיני בטוח בתפקידו במרקם החברתי כפי שהוא כנראה גם לא בטוח.

ברבי וקן. מתוך "ברבי" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

בישורתו הפותחת של הסרט, צצות לפתע אצל ברבי מחשבות על המוות וכן שינויים פיזיולוגיים שמאפיינים בני־תמותה. גליצ'ים במטריקס, מה שנקרא, ששולחים אותה לטכס עצה אצל "ברבי המוזרה" (קייט מקינון). השינויים שהיא חווה, מסבירה לה "ברבי המוזרה", הם השלכות מן העולם האמיתי, שם יש ילדה אשר חווה שינויים בחייה שלה, ועל כן משליכה אותם על בובתה – ברבי שלנו. זו גם הסיבה ש"ברבי המוזרה" נחשבת למוזרה – מכיוון שהילדה ששיחקה בה גזרה את שיערה, צבעה את פניה, ועיקמה אותה לתנוחת שפגאט.

וכך מתחיל מסעה של ברבי אל העולם האמיתי כדי לפגוש את הילדה שמשחקת בה – ולמכוניתה מתגנב לא אחר מקן, שמרגיש כלפיה משהו שהוא לא יודע להגדיר. הם מגיעים אל לוס אנג'לס המודרנית בתמימות בובתית, ועם אמונת שווא שלפיה הברביות ידועות לכול בעולם האמיתי ומשמשות דוגמת מופת נשית. תפיסתם נסדקת במהרה – וראשית זו של ברבי. במפגשיה עם הילדה סשה (אריאנה גרינבלט) ועם דירקטוריון ומנכ"ל חברת הצעצועים מאטל (ויל פארל) – ברבי פוגשת באכזבה. רק באִמָּהּ של סשה, גלוריה (אמריקה פררה), ברבי מוצאת ניצוץ תקווה.

בינתיים, קן מגלה שהעולם האמיתי הופכי ל"ברבי לנד": הוא מנוהל על־ידי גברים לפי איזו תפיסה שקשורה הדוקות לסוסים, ששמה "פטריארכיה" (שלטון האב). נלהב, הוא שואל מהספרייה מספר ספרים ומתחיל להתחקות אחר הסוד הגברי שמאפשר לגברים לנהל את העולם האמיתי.

העלילה אומנם רוקדת לצלילי תבניות סיפוריות מוכרות מסוג "לשם ובחזרה", שפורסות את מסע הגיבור הרחק מביתו ושיבתו אליו, אך מהלכיה הספציפיים אינם צפויים. למסעם של ברבי וקן השלכות מרחיקות לכת על העולמות השונים, והן מזכירות במעט מהלכים עלילתיים מסדרת בחזרה לעתיד (Back to the Future). אבל לברבי בשר ורעיונות מקוריים משלו, ובוודאי ביצוע משלו, פרי השראתה של גרוויג, דבר שמוליד תוצר מרענן ובו גם כמה קטעי ריקוד ושירה מדבקים.

שירים מדבקים. מתוך "ברבי" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

ברבי הוא תענוג לעיניים. עיצובו צבעוני מאוד, וממלכת "ברבי לנד" נראית יַלְדית, בובתית, ובה בעת אמיתית. היא מזכירה את הקוסם מארץ עוץ (The Wizard of Oz) מ־1939, שבה ארץ עוץ נצבעה בצבעי טכניקולור יפים על גבי במות מושקעות, כשאת צבע האזמרגד מחליף כמובן הצבע הוורוד.

עיצוב הסרט קשור הדוקות בסגנונו הרעיוני המודע לעצמו – דוגמה לתפארת של עידן המטא (meta). הדמויות אומרות את שהן אומרות ומרגישות, ופועלות את פועלן בישירות נטולת חסמים. הן מודעות להיותן דמויות בסרט ברבי בעל היגיון ברבי־י. הסאבטקסט, אם כן, נאמר תמיד בריש גלי עד הופכו לטקסט עצמו. עניין זה מוסיף לסרט נופך משעשע, לרוב מאוד, ולמרות זאת גם גורם למסריו להרגיש ישירים מדי, על גבול הבוטים, ועלול להתפספס או אף להמאיס עצמו בעיניים מסוימות. יש שיקראו עניין זה בביקורת, וביכולתי להבין זאת (רובי וגוסלינג, בכל אופן, מצוינים).

חברת מאטל (Mattel), יצרנית הצעצועים שהכנסותיה גבוהות מ־5 מיליארד דולרים מדי שנה, ושיצירתה המוּכּרת והמוֹכֹרת ביותר (בובת הברבי) תרמה לעולם דימוי נשי בעייתי, מפיקה עתה סרט מטעמה שמהותו הוא העצמה נשית? ניתן לקרוא את עניינים אלו מכמה כיוונים – חלקם ציניים יותר וחלקם פחות. האם זהו ניסיון תיקון? או שמא התרסה? ואולי רכיבה אופורטוניסטית, פסאודו־פמיניסטית, על גל פוליטיקלי קורקט בעידן פרוגרסיבי שבו לא רק מדברים על הכול, כי־אם גם מדברים על זה שמדברים על הכול?

סיקוונס אחד לקראת סיום הסרט אולי מרמז על כוונת המשוררת, גרוויג (אין לי איך לאשרר זאת לחלוטין מכיוון שאינני היא). באותו סיקוונס יפהפה גרוויג מבקשת מברבי (כלומר – מהקהל) לאחוז בידיה, דרך דמות מתווכת. לאחוז, ופשוט להרגיש. וכשברבי אוחזת בידיה, נפתח מונטאז' אסוציאטיבי וחלומי, ובעיקר אנושי, שעליי להודות שהביא אותי לכדי דמעות.

אלן. פשוט אלן. מתוך "ברבי" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

אז כן – זוהי מעשיית בובות בעידן הפוליטיקלי קורקט (שעודנו קפיטליסטי) על העצמה נשית, וגם על העצמה גברית. על עזרו כנגדה ועזרה כנגדו; על העצמה אנושית. חרף הציניות והבעייתיות שגלומה בייצוגו את אשר הוא מייצג – זהו סרטה של במאית שנתנה את כל כולה, ומצאה את דרכה מליבה אל ליבי בכל זאת. וזה בסדר שהסרט מציף את הדיון הזה בו – על פגמיו המובהקים, שעלולים להתפרש כצבועים – ולא רק מפני שזה אכן בסדר להציף דיונים, אלא מפני שהוא הציף את הדיון, וזו עובדה, וזה בסדר.

אבל לעיתים כל שנותר לנו לעשות זה להרגיש, ולהכיל את אשר יש – עם ההתנגדות, עם הביקורת. מה שיבוא יבוא, ומבורך. הרגשות: הם המהות. תהלוכת מנצחים על נגנים שפוסעים על גבי קשת בענן שתחילתה אי­־שם וסופה מי יודע, כי כמו הזמן, קצותיה נמשכים עד אין־סוף. הכול בסדר.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.