4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
עודכן: 24 בפבר׳
הרבה אנשים מרעישים בקולנוע ופשוט לא מסוגלים לסתום את הפה. זאת תופעה שאני נתקל בה שוב ושוב ושוב – וספק עצום אם מתישהו אפסיק להיתקל בה.
לפעמים לא משנה מה עושים, אפשר להגיד "סליחה, אתם יכולים בבקשה להפסיק לדבר?" ובזה ייגמר העניין, החבר'ה יהיו בשקט או במקרה הכי גרוע יעברו ללחשושים מציקים, אך פחות מזיקים. הבעיה היא שברוב הפעמים זה לא קורה ובהקרנה שהייתי בה לפני מספר ימים, כמות הדיבורים הייתה כל-כך גדולה שנראה אותך בכלל מנסה להעיר.
בשיא הכנות, אני לא מבין הרבה מהאנשים שמאכלסים את העולם שלנו היום. עד כמה קשה להתנתק מהסלולרי המחורבן למשך שעתיים. כלום לא יקרה. באמת. נו מילא, לבדוק פעם בכמה זמן מה השעה או אם יש התראות חדשות, אבל ההתעסקות האובססיבית הזו בזמן "צפייה" בסרט - כמה מכורים וחסרי-שליטה אפשר להיות? יותר מזה, כמה חסרי-התחשבות בסביבה ובאנשים, שאלוהים אדירים, באו רק לראות סרט אפשר להיות?
אי-אפשר לתקן את כל העולם (או במקרה הזה את האולם). אם המצב הוא שלשמאלכם יושב איזה תפלץ שלא מפסיק להתנועע כמו משוגע ולדבר בקולי קולות, מימינכם עוד חבורה רעשנית, שורה מעל כמה ילדים מתלהבים, מעליכם זוג אחר שלא מפסיק לפרשן את הסרט לכל אורכו ובשורה מתחת זוג שמצלם עשרות פעמים קרטון פופקורן מסכן כאילו זו הפעם הראשונה שלהם בקולנוע (וכמובן עם פלאש, כי למי איכפת מאחרים) – דעו כי המצב אבוד.
וזה עוד מבלי להזכיר את מסכי הטלפון עם התאורה החזקה והבלתי-נסבלת, השקיות המרשרשות, ההתעסקות בכל דבר אחר רק לא לראות את הסרט – למה להגיע לקולנוע אם מה שנמצא על המסך על כדי כך לא מעניין אתכם? לצערי, בבתי הקולנוע בארץ ישנם מקרים חוזרים ונשנים של חוסר-תרבות, אגרסיביות ולעיתים אף התנהגות אלימה ומסוכנת אם מישהו מעז להעיר - וזו מכת-מדינה שהפכה רווחת בזמן האחרון בכלל במקומות ציבוריים רבים.
נעזוב בצד את זה שהרבה אנשים בכלל לא באים לקולנוע כדי לצרוך אמנות או באמת ובתמים ליהנות מסרט, אלא רואים בדבר רק כאמצעי בילוי זול לשרוף את הזמן. הדבר המטריד באמת הוא ההשתלטות של אנשים כאלו לא רק על אולמות הקולנוע, אלא גם על החברה עצמה. חברה שהופכת בריונית, אגואיסטית, מאיימת ואלימה. ההתנהגות בקולנוע היא, למרבה הצער, רק חלק מבעיה גדולה וחמורה הרבה יותר.
כי לפי החוקים של אנשים כאלה, אין אף אחד אחר בעולם חוץ מהם. רק הם חשובים, החוויה שלהם, החגיגה שלהם בה אנחנו רק עוברי אורח, הפרשנויות שלהם שכולם צריכים לשמוע, הצילום הבוהק בשביל עוד תמונה זניחה באינסטגרם או ה"מה הולך אחי אני בסרט", כשמישהו מתקשר אליהם ומשום מה כל-כך דחוף לענות.
אלו הזילות והזלזול שבוערים בחברה שלנו. הזלזול ביצירה שמוצגת אל מול עינינו. הזלזול בעשייה קולנועית. הזלזול בקולנוע. הזלזול באמנות. אך אולי חשוב מכל – הזלזול באחר.
מכאן הכול מתחיל: וזה, כנראה, הדבר הכי עצוב.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
יפה כתבת! בדיוק בגלל זה הפסקתי ללכת לקולנוע. התגברתי על הפומו ופשוט רואה את הסרטים באיחור בבית בכיף שלי :)