top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

כל-כך גרוע שזה טוב: "הפנאטי" עם ג'ון טרבולטה

עודכן: 25 בפבר׳

כולנו מכירים אותם - סרטים גרועים עד כדי כך שאי-אפשר לפספס אותם. בפינה החדשה הזו נחזור אחת לכמה זמן לסרט אחר שעונה להגדרה. הפעם: "הפנאטי" בכיכובו של ג'ון טרבולטה.

ג'ון טרבולטה מתוך "הפנאטי" | באדיבות Quiver Distribution
ג'ון טרבולטה מתוך "הפנאטי" | באדיבות Quiver Distribution

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 


אחד הסרטים הטובים (והפחות-זכורים) בשיתוף הפעולה בין הבמאי מרטין סקורסזה לשחקן רוברט דה נירו, הוא מלך הקומדיה (The King of Comedy) משנת 1982. הסיפור הסאטירי, במרכזו מעריץ אובססיבי שמנסה להתפרסם כסטנדאפיסט באמצעות חטיפת מנחה של תוכנית אירוח, מעולם לא היה רלוונטי יותר. למעשה, כמעט ונדמה שהוא נעשה היום - בעידן בו כולם רוצים להיות מפורסמים, אבל אף אחד לא רוצה לעבוד קשה מדי בשביל זה.

אם מלך הקומדיה הוא מטוס פרטי עם שף צמוד, הפנאטי (The Fanatic) מ-2019 הוא עגלת סופר נטושה שגרים בה עכברושים - והיא עולה באש. הוא לא סרט רע, הוא סרט שבמידה מסוימת גורם לך להצטער שהמדיום הקולנועי נוצר. על פניו, יש הרבה דמיון בינו לבין מלך הקומדיה: שניהם עוסקים במעריץ לוזר שחוצה קו אדום אחר קו אדום ברדיפה אחר האליל שלו. אבל הם דומים, כמובן, רק בהיבט השטחי.

ג'ון בריון. מתוך "הפנאטי" | באדיבות Quiver Distribution
ג'ון בריון. מתוך "הפנאטי" | באדיבות Quiver Distribution

השורה הראשונה שאומר גיבור הסרט, בגילומו של ג'ון טרבולטה, היא "אני לא יכול לדבר הרבה, יש לי קקי", וזה לא ממש משתפר משם. הגיבור, מוּס שמו, בבירור נמצא על הספקטרום האוטיסטי – בחירה מודעת של טרבולטה עצמו. כמובן שאין שום בעיה עם גיבור כזה - וכל מי שצפו לפחות באיש הגשם או בפורסט גאמפ יודעים עד כמה פרוטגוניסטים כאלו יכולים להיות מורכבים ומרתקים. ברם אם מזכירים את שניהם, אי-אפשר שלא להיזכר גם במונולוג של רוברט דאוני ג'וניור בסרט רעם טרופי: "Never go full retard" - זו עצה שטרבולטה צריך לבלות את שארית חייו בחרטה על כך שלא הקשיב לה.


מוּס בגילומו הוא דמות שמאוד קשה להזדהות איתה. הוא קריקטורה של אנשים על הספקטרום – כאילו טרבולטה שמע שהם קיימים, אבל לא פגש אף אחד מהם אי-פעם. לא זו בלבד, גם אם רוצים להזדהות עמו, הדבר הזה שיש לו על הראש הופך את כל העניין לקשה עד בלתי-אפשרי. נראה שהוא בוחן את היכולת של הקהל לעקוב אחרי עלילה של סרט שלגיבור שלו יש חיה דרוסה על הקודקוד במקום שיער.

ויודעים מה? אולי הוא עושה לנו טובה. העלילה של הפנאטי מדכאת – גם רעיונית וגם בפועל. מה שמדכא במיוחד הוא שכן קיים בו פוטנציאל – אין שום דבר רע בסרט על מעריץ מעורער בנפשו שמשהו בתוכו נשבר אחרי שהוא פוגש את הגיבור שלו (היי ג'וקר). זה לא יהיה פורץ דרך, אבל יכל להיות שם מותחן אפקטיבי. יכל להיות, אם טרבולטה לא היה מגלם דמות שנעה בין קטבים של חוסר-מודעות חברתית מוחלטת לפושע שמצליח לתכנן ולהוציא לפועל מזימה מרובת שלבים. טוב, אולי הוא לא כזה גאון, כי בסביבות אמצע הסרט הוא הורג בשוגג את עוזרת הבית של כוכב הקולנוע האהוב עליו, האנטר, ונראה שגם הוא, גם האנטר וגם הסרט עצמו שוכחים מזה עד לשתי הדקות האחרונות.


מי שאחראי לכל הפיאסקו הזה הוא פרד דורסט. כן, פרד דורסט ההוא – הסולן של להקת הנו מטאל לימפ ביזקיט, שלפני 20 שנה בערך הייתה בכל מקום - וביום בהיר אחד נעלמה לה. אבל דורסט עצמו עדיין כאן, ואפילו פצח בקריירת קולנוע. הפנאטי הוא איכשהו הסרט השלישי שלו באורך מלא, ולמעשה, מלבד הבימוי הוא גם כתב את התסריט, שמבוסס על מקרה שקרה לו עצמו במציאות. לא מן הנמנע שהמקרה המדובר הוא שהוא התחיל לצפות במלך הקומדיה בשתיים בלילה, אבל היה שיכור מדי ונרדם באמצע.

לאן התדרדרת, בנאדם? ג'ון טרבולטה מתוך "הפנאטי" | באדיבות Quiver Distribution
לאן התדרדרת, בנאדם? ג'ון טרבולטה מתוך "הפנאטי" | באדיבות Quiver Distribution

למען האמת, טביעת האצבע הגדולה ביותר של דורסט על הסרט היא סצנה בה האנטר, מושא ההערצה, נוסע עם הילד שלו באוטו ושואל אותו אם הוא רוצה לשמוע לימפ ביזקיט. הצוציק, כנגד כל הסיכויים (וההיגיון) לאדם נורמלי בשנתון שלו, משיב שכן. האנטר מפעיל שיר שלהם ומכריז "זה נחמד, זה נחמד!", אתם יודעים, התגובה הרגילה להאזנה לשיר שאוהבים.


באופן כללי, נראה שדורסט לא בוחל בגניבה מאנשים מוצלחים ממנו – ולא רק קולנוענים. ישנה סצנה בה מוּס כותב מכתב להאנטר בו הוא נוזף בו על זה שהיה מרושע אליו כשכל מה שהוא רצה היה חתימה. אם זה נשמע לכם כמעט מילה במילה כמו סטן של אמינם, אתם כנראה חכמים יותר משדורסט קיווה שתהיו.

בסופו של דבר, הפנאטי הוא סרט כל-כך גרוע – ששווה לצפות בו. בין השאר, גם כדי להיווכח כיצד אחד הכוכבים הגדולים של שנות ה-80 וה-90 הגיע למצב בו הוא חייב לפטר את הסוכן שלו. או אפילו רק בשביל לגלות שפרד דורסט שונא מפורסמים, את המעריצים שלהם ואת הדמויות שהוא עצמו כתב. מה הוא כן אוהב, אתם בטח שואלים? התשובה היא, כמובן, לימפ ביזקיט. זה נחמד!

 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

Σχόλια


bottom of page