"שהאזאם!" - ביקורת סרט

"שהאזאם!" הוא הצלחה נוספת עבור היקום הקולנועי של DC. אחרי שידעו עליות וירידות (בעיקר ירידות) – בהן "באטמן נגד סופרמן", "יחידת המתאבדים" ו"ליגת הצדק" – נדמה שהחבר'ה שם באולפני הקומיקס סוף-סוף החלו להפנים איך יוצרים סרטי גיבורי-על.

סרטם החדש של אולפני DC, בבימויו של דיוויד פ. סנדברג ("כיבוי אורות"), מציג את סיפורו של בילי בטסון – נער מרדן שהיתקלות עם מכשף מסתורי מעניקה לו את היכולת להפוך לגיבור-על מבוגר, בעל מנעד רחב של כוחות.

אוקיי, זה נשמע קצת מטופש כשמציגים זאת כך, אבל זו בעצם האמת. הקונספט היסודי של "שהאזאם!" דבילי נורא – וקשה לביצוע בצורה אותנטית, כנה ומשכנעת. אמנם הסרט אכן נופל לא-פעם (וגם לא פעמיים) למלכודות הטיפשות והקיטש, אבל הלב שלו יחד עם הכריזמה של זאקרי לוי ("צ'אק") שומרים עליו כל הזמן בחיים.

לכך מצטרפים אווירה וטון שדובקים בדרכו של סטיבן ספילברג הדגול, והופכים את הסרט לסיפור הרפתקה נאיבי, מתוק וקסום. סיפור שבין השאר עוסק בחשיבות העצומה של חברים ומשפחה. או כמו שנאמר ב"צעצוע של סיפור", לו אגב הסרט קורץ כבר מתחילתו: "חברים ומשפחה זה הדבר הכי חשוב".

זה בעצם הסוד של "שהאזאם!", הוא קודם כל סרט התבגרות ורק אחר-כך סרט קומיקס. הוא סיפור על בן נוער שהעולם לא מפסיק לאכזב אותו – והוא מוצא את הכוחות, בעיקר הפנימיים שלו עצמו, להתגבר, להתעלות ולצמוח מהאכזבות הללו. כוחות נפשיים שחזקים מכל כוח-על.

מתוך "שהאזאם!" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

עם זאת, יש כמה רעות חולות שנדמה ש-DC אף פעם לא ישתחררו מהן: הראשונה, אפקטים שדורשים שיפור ניכר, במיוחד ב-2019. השנייה, מערכה אחרונה מתישה, שמעיבה על מה שהגיע לפני (בכנות, השליש האחרון פשוט נמשך הרבה יותר מדי זמן). השלישית, יותר מדי הילוכים איטיים.

זה כאילו גם כשזאק סניידר כבר פחות בעניינים, רוחו עדיין מרחפת על התנהלות היקום הקולנועי הזה. בערך משהו כזה – איש בצוות ההפקה: "אוקיי, סיימנו את הסרט וזה נראה לי מושלם. חסר משהו?", איש אחר בצוות ההפקה: "רגע בואו נשאל את סניידר". סניידר אחרי שראה את הסרט: "מגניב, אבל תוסיפו שם, כאן, פה, פה, פה ופה הילוך איטי". צוות ההפקה: "אומייגאד, גאון!".

ואז הם מוסיפים מלא סלואו-מושן גם ברגעים לא קשורים, אלוהים יודע למה. חלאס DC, שחררו מזה כבר, אם יש לכם במקרה מישהו שעוקב אחרי המגזין הישראלי הקטנטן שלנו – תעבירו את זה הלאה. אנא מכם.

בכל מקרה, "שהאזאם!" הוא בסופו של דבר סרט שהנשמה הגדולה שלו מצליחה לפצות על מגרעותיו. זאקרי לוי ענק, המשחק רוב הזמן ממש אחלה והדינמיקות נפלאות, ההומור נהדר ויש ממנו בשפע – ובמרבית הזמן, הסרט הזה הוא פשוט כיף גדול.

דירוג סופי: 70 בקולנוע.

נ.ב.

תישארו לכתוביות: יש שתי סצנות נוספות – אחת במהלך הקרדיטים ושנייה בסיומם. שהאזאם!

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.