- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
עודכן: 30 באוג׳ 2023
אלפונסו קוארון הוא קולנוען מבריק, גאון, דגול. הוא יודע לקחת סיפורים גדולים, אפיים, פנטסטיים ולחשוף ולהציג מתוכם את הרגעים הכי אישיים, אנושיים, קטנטנים ומעוררי הזדהות עמוקה. הוא עשה זאת עם "כח משיכה", "הילדים של מחר" ו"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" ועכשיו הוא עושה את ההפך הגמור.
בהרבה מובנים, יצירתו החדשה "רומא" היא מסרטיו הצנועים ביותר עד היום (אולי יחד עם "ואת אמא שלך גם" וסרט ביכוריו המקסיקני מ-1991). הסיפור מתרחש בתחילת שנות ה-70, בשכונה רומא הנמצאת במקסיקו סיטי, ובמרכזו ניצבת קליאו (השחקנית האלמונית יליציה אפריסיו) – עוזרת בית צעירה, אדיבה וטובת לב, המטפלת בבני המשפחה לצד ניסיונה לתחזק את חייה הפרטיים.
קליאו היא הלב של הסרט, הנשמה הגדולה שלו. לא ידוע עליה הרבה, לא היכן היא נולדה, לא מאיפה הגיעה, לא מה גרם לה להתחיל לעבוד בבית המשפחה – כמו השחקנית המגלמת אותה, היא אלמונית לחלוטין. ככל שהסיפור מתקדם, תכונות וצדדים נוספים באישיותה מתגלים ואי אפשר שלא להתאהב בה. טוב הלב שלה, האלטרואיזם שלה, ההכלה ושוויון הנפש שלה (כפי שהסרט מדגיש באחת הסצנות המרגשות מכל בו) – אלו הופכים אותה לגיבורה קלאסית, אידאלית ומעוררת הערצה.
הדבר בא לידי ביטוי בסצנות קטנות כגדולות וגדולות כקטנות – המדגישות את חוסר ההיגיון שבקיום האנושי, את האבסורד, את האנרכיה לצד השלווה ואת היכולת למצוא איזון בין כל אלו. או כפי שהיטיב להגדיר זאת הפילוסוף אלבר קאמי: "עולם זה כשלעצמו אינו הגיוני, וזה כל שאפשר לומר. עם זאת, האבסורד הגדול הוא העימות שבין העולם הבלתי רציונלי הזה לבין הכמיהה הפראית לבהירות, שקריאתה מהדהדת בלב אנוש".
"רומא" רווי במוטיבים, אזכורים והגויות שונות מעין אלו שעולות ומתגבשות בין רבדיו השונים במלוא הדרן. מחד גיסא, הדמות הראשית נתקלת לאורך הדרך במוות, בטרגדיה, בהרס ובנטישה – פוקדים אותה אירועים לא נעימים בלשון המעטה, שביכולתם לגרום לאדם לקרוס.
מאידך, יש בחייה גם אהבה, שמחה, זיכרונות ילדות מהמקום בו נולדה, אנשים שתלויים בה וזקוקים לאנרגיה חסרת הגבולות שהיא מפיצה. ניגודים כאלו בולטים לכל אורך היצירה ומעניקים לה ממד אוניברסלי, על-זמני, שאמנם הוא סיפורה האישי של אישה אחת, המטפלת במשפחה אחת, אך הוא מהווה את סיפורה של החברה האנושית כולה.
ואם כבר ממדים: בלתי-אפשרי שלא להזכיר את עושרו הוויזואלי של הסרט, שבוודאות מוחלטת יזכה השנה בפרס האוסקר לצילום הטוב ביותר. כל פריים ופריים ביצירת האמנות הזו של קוארון פשוט עוצר-נשימה. עומק השדה, תנועות המצלמה, הקומפוזיציה, העמדת הדמויות – הצילום ואמצעי המבע הקולנועי מחושבים, מדויקים עד כאב, מהפנטים ושואבים הישר לתוך החוויה. אל תוך זיכרונותיו של קוארון עצמו. קשה להאמין, אבל קוארון לא רק ביים והפיק את הסרט, אלא גם כתב, צילם וערך אותו – הכל הוא.
אחרי שבשני סרטיו הקודמים עבד עם הצלם האגדי עמנואל לובצקי (זוכה האוסקר על "האיש שנולד מחדש", "בירדמן" ו"כח משיכה"), זו הפעם הראשונה שקוארון מצלם סרט באורך מלא (חוץ מסרט טלוויזיה בשנות ה-90, הוא מעולם לא עשה זאת), אך שליטתו באמנות הזו מוחלטת וללא-דופי. לכך מצטרף גם בימויו הנפלא מתמיד והשימוש בצבעי שחור-לבן. בחירה שכמובן מחזירה אוטומטית אחורה בזמן ומסייעת ליצירה להיראות כמסמך אנושי מציאותי. כמו אלבומי תמונות ישנים, סרטים קלאסיים או תיעודים מתקופות נשכחות.
וכפי שאמר זאת קוארון עצמו: "'רומא' הוא ניסיון לברוא זיכרונות של אירועים אותם חוויתי לפני כמעט חמישים שנה. זהו חיפוש אחר ההיררכיה החברתית במקסיקו, בה המעמד והמוצא האתני שזורים זה בזה עד היום. אך מעל לכל, זהו דיוקן אינטימי של הנשים שגידלו אותי בהכרה כי האהבה היא תעלומה שמתעלה על החלל, הזיכרון והזמן".
אסכם בכך שאפציר בכם לצפות ב"רומא". מדובר בסרט שונה מאוד, מיוחד מאוד – כזה שלא פועל ומתקיים בתבניות ההוליוודיות המוכרות, של התחלה, אמצע וסוף ברורים. סרט שלא רוצה לקחת אתכם משיא אחד לאחר, ממהלומה רגשית כזו למשנתה או מדרמה אחת לגדולה יותר. יתכן שחשוב לדעת זאת לפני הצפייה בו, כי זה דבר שעלול ליצור ריחוק וניכור.
במקום כל אלו, "רומא" בורא חיים ומתאר חיים ומדבר על החיים, כי הוא באמת ובתמים סרט על החיים – על שלל הגוונים בהם, על הפשטות בהם ועל מורכבותם. על היופי והכאב והסבל וההתעלות על הכל. על מה זה להיות אדם.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.
Comments