top of page

תודה!

הכתבות האחרונות במגזין

עוד במגזין

"שחקן מספר אחת" - ביקורת סרט

עודכן: 28 בפבר׳

אחרי קרוב לעשור של פסק-זמן, "שחקן מספר אחת" מחזיר את סטיבן ספילברג האגדי לעולם סרטי הפעולה וההרפתקאות. התוצאה היא אחד מסרטיו הטובים מתחילת שנות האלפיים, ואולי אף קלאסיקה בהתהוות.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 


הסרט החדש מתרחש בדיסטופיה עתידנית בשנת 2045 ומספר על ווייד ווטס, בחור אמריקאי צעיר מעיר ענייה ונידחת. ווייד חי בשנים בהן משחק מציאות מדומה בשם "אואזיס" כבש מיליוני שחקנים ברחבי העולם – מקטנים ועד גדולים – שרואים בו אמצעי לבריחה מהמציאות ולהגשמת אינסוף אפשרויות. העולם שבחוץ כבר לא חשוב – וכל מה שהכרחי נמצא שם. או כמו שווייד אומר בעצמו "אנשים מגיעים לאואזיס בשביל כל הדברים שהם יכולים לעשות, אבל הם נשארים בשביל כל הדברים שהם יכולים להיות".


זה משפט קריטי מאוד לא רק להמחשת רוח התקופה העתידנית העגמומית, אלא גם להבניית הרעיון הבסיסי ביותר של הסרט: בעולמות הווירטואליים זה לא משנה אם אתה שמן, רזה, נמוכה, גבוהה, עוג, מכשפה, יפה, מחוצ'קנת או חסר כישורים חברתיים. כל האפשרויות פתוחות, כי אף אחד לא מכיר אותך, אף אחד לא יודע מי מאחורי המסך – או במקרה הזה משקפי ה-VR – ויותר קל להתחבר עם אנשים חדשים בלי שיש להם דעות קדומות עלייך. מה לחשוף וכמה: זה הכל בידיים שלך. הבריחה מהמציאות הופכת הכל להרבה יותר נוח.

בכל באופן, במהלך האקספוזיציה מסופר על מפתחי אותו יקום ווירטואלי ועל אחד מהם – האלידיי (מארק ריילנס הנפלא) – במיוחד. עם מותו, הוא השאיר במשחק שלושה מפתחות נדירים – "איסטר אגס" בלשון הגיימרים – שמי שימצא אותם יזכה בהונו הרב ובשליטה באואזיס. אם המשימה לא קשה מספיק גם כך, לחיפוש מצטרף תאגיד מנוול שרוצה להשתלט על אותה מציאות מדומה בעצמו – ומכאן יוצאת לדרך הרפתקה צבעונית, מפוארת ועוצרת נשימה, כמו שרק ספילברג ו-175 מיליון דולר יודעים להעניק.

מתוך "שחקן מספר אחת" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
מתוך "שחקן מספר אחת" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

כבר מהתחלה ברור שזהו סרט של ספילברג. יכולתו המפולאה של הפנומן לעצב עולם ולשאוב את הקהל למסע קסום הוכחה כבר פעמים רבות בעבר: בין אם זה ב"אי.טי", "הוק", "אינדיאנה ג'ונס" או "פארק היורה", לספילברג יש כישרון אלמותי ליצור ולעצב עולם אותנטי, צבעוני, מזמין, רחב ידיים ומוקפד עד לרמת הפרט הבודד. כזה שמעורר רצון לבקר בו באמת, גם אם הקשיים בו מוחשיים ומאיימים. במקרה של "שחקן מספר אחת", קשה להאמין אך הבמאי המבריק אף מתעלה על עצמו.


עיצוב העולם בסרט מטריף חושים: החל בקשת הצבעים העצומה, דרך האפקטים המדהימים ועד לעבודת לכידת התנועה בה נעשה שימוש כדי להפיח חיים באואזיס – זוהי יצירה שהיא ממתק לעיניים. הדבר מתבטא במיוחד בסצנות הפעולה – באחת מהן בה מתקיים מירוץ מכוניות המוני, אי-אפשר שלא להישאב פנימה. החוויה עד כדי כך עוצמתית וסוחפת וממש מכניסה ללב לבו ומהותו של האואזיס. זאת כמובן הייתה גם מטרת העל של ספילברג, וכך לדוגמה, אם החוויה של "דנקרק" נועדה להכניס לגיהינום המלחמתי, כאן הכוונה הייתה לשאוב למציאות פיקטיבית. זו החוזקה הגדולה ביותר של היצירה הזו והיא זו שמאפשרת לה לזרוח בענק.

תורמת לכך גם העובדה שבניגוד לסרטי מדע-בדיוני דיסטופיים אחרים – בהם פעמים רבות יעשה ניסיון חסר-חן לתאר שוב עתיד קודר כלשהו – במקרה הזה העולם בחוץ הוא רק הרקע. ההיסטוריה שלו לא חשובה, אלא ההווה, העכשיו. ברור שהוא מקום רע לחיות בו, אבל גם ברור כי לאנשים המאכלסים אותו כבר לא ממש איכפת, חלק משמעותי ממהות הקיום שלהם עבר לאואזיס, למציאות החלופית. דבר שבעולמנו כבר מתחיל להישמע לא-כל-כך מופרך.


בהתאם לכך, מדובר בסרט שמתייחס קודם כל לקבוצה ושם את האינדיבידואל במקום משני. זה מתבטא תחילה במשפטים קטנים ולכאורה חסרי-חשיבות עמם גיימרים עשויים להזדהות: "לעולם לא אצטרף לקלאן". אלא שזה ממשיך עם שינוי בהלך המחשבה של הדמויות, ועטיפת הרעיון בעוד ועוד רבדים הממחישים את הפסוק הידוע "לא טוב היות האדם לבדו". זהו מוטיב חוזר ביצירה, שמתפתח בהדרגה ומתואר על-ידי הצגת הצדדים החיוביים של הטכנולוגיה לצד אלו השליליים.

מתוך "שחקן מספר אחת" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט
מתוך "שחקן מספר אחת" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

היופי האמיתי הוא שכל התהליך נרקם בעדינות וברגישות אין קץ. זה הייחוד בקולנוע של ספילברג: הוא כן מעורר-מחשבה, אבל בדרך-כלל לא מטיף או מכה בפטיש את האידאולוגיות שלו. כך גם הפעם, ממרומי גילו בגיל 71, הבמאי המזדקן רוצה לגרום לקהל לחשוב, להרהר, אבל יותר מכל לפתח דעה עצמאית משלו. הוא לא הולך לקיצוניות אחת ומכריז: "רק כך ראוי לחשוב וזהו", אלא מציג מגוון אפשרויות ודרכים לפסוע בהן. הבחירה, לדבריו, היא בסופו של דבר תמיד בידיים שלנו.


על פניו, זהו אמנם סרט שמיועד לכל המשפחה, אך הוא נוגע בצורה בוגרת בנושאים מרתקים כמו בדידות, הגשמה עצמית, חברות, יחיד אל מול הקבוצה ועבודת צוות, עתיד החברה האנושית, אסקפיזם, השלכות ההתפתחות הטכנולוגית והיכולת למצוא איזון. כך לדוגמה, דמותו של האלידיי, אותו כאמור מגלם זוכה האוסקר מארק ריילנס במלנכוליות שובת-לב, היא כזו של גאון אקסצנטרי. אדם שרכש לעצמו תהילה, כבוד ומיליוני מעריצים זרים בכל קצוות תבל, אבל לא הצליח למצוא לו אף מעריצה אחת קרובה ומוחשית, שבאמת תשלים את החסר בחייו. דבר שרדף אותו כל ימיו.

בהיבט זה, ניתן לומר כי הסרט גדוש מבחינה רעיונית, שכן הוא נוגע ועוסק בתחומים רבים. יהיו מי שהעומס הזה – המצטרף לעלילה מרובת פרטים גם כך – עלול יהיה לבלבל ולהכביד עליהם, אך אלו שיצליחו להתרכז, ככל הנראה יצאו מהאולם עם המון מחשבות מפעימות. נוסף על כך, ההתמקדות של הסרט ברעיונות ומסרים, מונעת ממנו לפתח דמויות מורכבות. במקום, הוא לוקח את הקהל למסע לצד הגיבורים – והופך אותנו לחלק מהחבורה.


ומעבר לחבורת הגיבורים, קיימות כאן גם אינספור דמויות מינוריות שמהוות אזכורים מענגים לתרבות הפופ, על שלל תחומיה. החל מקינג קונג, ענק הברזל החיילים מ"היילו", צ'אקי הבובה הרוצחת ואפילו רימון היד הקדוש של מונטי פייתון (או לצעירים בינינו מהמשחק "וורמס"), כמות הרפרנסים כבירה, אך הולכת יד ביד עם הסרט ולא פוגעת בו. כמו-כן, חשוב להזכיר גם את הפסקול של אלן סילבסטרי ("פורסט גאמפ", "בחזרה לעתיד"), שתואם במדויק לפן הנוסטלגי של הסרט. לצד שירים קלאסיים משנות ה-80 ואווירת הסייברפאנק העתידנית, הפסקול המקורי מקנה ליצירה קסם ילדותי, מתוק, נוגה וגדול מהחיים. של הרפתקה ייחודית במינה.

לסיום, ראוי לציון פרט טכני חשוב: "שחקן מספר אחת" מבוסס על ספרו של ארנסט קליין באותו השם, שגם כתב את התסריט לצד זאק פן. האחרון, הוא מי שכתב את "אקס מן 2" ואף את "הנוקמים" יחד עם ג'וס ווידון – והדבר מורגש לאורך הסרט. ליצירה הזו יש וייב ברור של סרט גיבורי-על אופנתי, עם מבנה שבבסיסו מעבר לכיף העצום קיים גם המון רגש טהור.


מבחינה זו, ניתן לומר כי זהו אחד הסרטים האישיים ביותר של ספילברג וכזה שנדמה כאוטוביוגרפיה דמיונית שלו. במשך למעלה מארבעים שנים – ויש שיאמרו חמישים – הקולנוען המוערך מכניס מליוני אנשים פעם אחר פעם לעולמו הפנימי. אם זה באפוס מלחמה, סרטי ילדים, דרמות או הרפתקאות, הוא בורא בפנינו עולם ונותן לנו מפתח אליו, גישה אל סתרי לבו ומחשבתו.


והנה, בפעם הראשונה הוא כמו מוריד את כובעו המהודר, קד קידה מרשימה ומכובדת ומודה בפנינו: כמו כל אדם בעולם הזה, הוא אמנם לא יישאר איתנו לנצח, אבל יצירותיו הבלתי-נשכחות, הן יהיו עמנו לעולמים.


דירוג סופי: 90 בקולנוע.

 

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.

Comentários


bottom of page