"סמטת הסיוטים" - ביקורת סרט: מאפס לנכס

"סמטת הסיוטים" החדש של גיירמו דל טורו מתהדר בקאסט מצוין ובעלילה מותחת ופתלתלה. אמנם לא כל נקודותיו השונות של הסיפור מתחברות כראוי עד הסוף, אך מדובר בחוויה חכמה ומלאה במוטיבים מעוררי-מחשבה.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

כארבע שנים אחרי צורת המים (The Shape of Water), הבמאי המקסיקני זוכה פרס האוסקר גיירמו דל טורו (המבוך של פאן, הלבוי) חוזר עם סרטו ה-11 באורך מלא - סמטת הסיוטים (Nightmare Alley).

בדומה לרובם המוחלט של סרטיו, את הסרט החדש כתב וביים דל טורו עצמו, כשהפעם סייעה לו התסריטאית המתחילה קים מורגן, שזהו הסרט הראשון שכתבה. עם תקציב של 60 מיליון דולר - הגבוה מאלו לו זוכות יצירותיו בדרך-כלל - השניים יצרו מותחן-פסיכולוגי בסגנון נאו-נואר, שמבוסס על הרומן באותו השם מ-1946, מאת וויליאם לינדזי גרשאם. זוהי הפעם השנייה בה מופק סרט על-פי הספר, כשלפניה ראה אור העיבוד של אדמונד גולדינג מ-1947.

במרכז הסיפור, המתרחש באמריקה של ימי מלחמת העולם השנייה, מוצגים קורותיו של סטנטון קרלייל (בראדלי קופר) - בחור מסתורי שלאחר ביצוע מעשה מפוקפק ומחשיד, מתגלגל עד מהרה לקרקס נודד. במהלך שהותו שם, הוא מתיידד עם מנהל הקרקס קלם (ווילם דפו) וכן עם האמנים השונים, בגילומם של טוני קולט, רוני מארה, רון פרלמן ודייוויד סטראתיירן. אט-אט, נופלת בקרבו של קרלייל ההבנה כי ייעודו הוא להיות אמן-חושים (או "מנטליסט" אם תרצו) - שאיפה שהוא לא יבחל בשום אמצעי כדי להגשים.

ווילם דפו, בראדלי קופר וחבר. מתוך "סמטת הסיוטים" | באדיבות פורום פילם

ואכן, סמטת הסיוטים מתנהל בעיקרו כסרט של מוטיבים, סמלים וצורות. כלומר, יצירה שהאמצעים הוויזואליים-חזותיים שבה תואמים בצורה קלאסית ואלגנטית להיבטיה התמטיים - ואף יותר מכך, כמו מזינים אותם. רעיון ההגשמה, לדוגמה, צף על פני השטח בצורתו הפשוטה ביותר בדמות רצונו של קרלייל להפוך לאדם מצליח, מבוסס ואמיד, שיוצא למסע בעקבות חלומותיו ורצונו העז לממשם. אולם במובן העמוק יותר, דל טורו בוחן את האפשרות להתגשמותה של נבואה - כל נבואה.

בפסיכולוגיה החברתית, אפשר לחלק את נושא התגשמותה או אי-התגשמותה של נבואה לשתי קטגוריות דיכוטומיות - זו המגשימה את עצמה וזו המזימה את עצמה. הראשונה, בפשטות, מתארת תהליך בו למשל, אדם מפחד כל-כך מדבר-מה מסוים בלי שיש דברים בגו, אך הפחד עצמו גורם לפחדים להפוך למציאות (ויקיפדיה מעלה בהקשר הנדון את ייסורי איוב).

לעומת זאת, נבואה שמזימה את עצמה קורית כשקיימת אמונה רבה מדי בכוחו או ביכולותיו של פלוני לבצע משימה מסוימת, אבל הוא קורס מעול הציפיות - ונכשל. דוגמה קולנועית מצוינת לכך, אגב, קיימת גם בסרט המכשפה (The Witch), שמשחק על האלמנטים האלו בדיוק.

לא מכשפה, אבל בהחלטת מכשפת. קייט בלאנשט מתוך "סמטת הסיוטים" | באדיבות פורום פילם

בדומה לדוגמאות שהוזכרו, דל טורו מציף את שאלת הנבואה כבר בתחילת הסרט, בהתייחסו לאחד ממופעי הקרקס המזוויעים ביותר - יצור מעוות ואניגמטי באמצעותו הוא מעלה את השאלה פשוטה: האם האדם הוא חיה? את השאלה הזו הוא מחבר ליתר היצירה בניסיון לפתור ולענות גם על שאלות של אמונה, ובהן זו הנצחית "איפה אלוהים היה בשואה?" (או לפחות במלחמת העולם השנייה). הזווית של המלחמה נמצאת בעיקרה ברקע - בתשדירי רדיו או אנקדוטות אגביות, כך שהחיבור שלה לשאר הסרט נותר שטחי ולא מצליח לייצר אפקט משמעותי.

עם זאת, התהליך שעובר קרלייל - בהופעה נהדרת נוספת של בראדלי קופר - מהווה את לבו הפועם של סמטת הסיוטים והופך את מסע הגיבור בו ללא-פחות ממרתק. סיפור עלייתו לכוח של קרלייל זוכה לפיתולים עסיסיים, שמעלים גם דיון בדבר ההיבריס האנושי (ובמיוחד הגברי), עד למערכה השלישית שמגיעה לנקודות שיא נפלאות. לא תמיד קל לצלוח את המהמורות לאורך הדרך, ואין ספק כי הסרט סובל מבטן שמותחת מעט את רף הסבלנות, ברם עם סיומו וכשמקבלים ובוחנים את כל התמונה במלואה - מבינים עד כמה מלאכת הכתיבה כאן שלמה ומגובשת. על אחת כמה וכמה מבחינה רעיונית.

אהבה ממבט ראשון? בראדלי קופר ורונה מארה מתוך "סמטת הסיוטים" | באדיבות פורום פילם

בניגוד לסרטו הקודם של טורו, שהוזכר בפתח דברי, הנרטיב בסרטו הנוכחי מאוד גברי - כך שגם מי שלא נמנו על מעריציו צריכים לתת צ'אנס לסרטו הטרי. את אלייזה אספוזיטו (סאלי הוקינס), הבחורה התמימה והנחבאת אל הכלים שמתאהבת באיש דג, מחליף קרלייל הכריזמטי וחסר הרסן; את הקרירות של המעבדה הסודית, מחליף החום של הקרקס ודמויותיו הצבעוניות; ואת סיפור האהבה המתוק (עד כמה שאפשר), מחליפה תשוקה לכל מה שהעולם המטריאליסטי יכול להעניק.

דבר אחד נותר בעינו והוא הצילום היפהפה של הצלם המועמד לאוסקר דן לאוסטסן (ג'ון וויק 2), שזוהי עבודת הרביעית לצד דל טורו. לצדו, ראויה לציון גם גם עבודתם המוקפדת והמהפנטת של אנשי התפאורה והארט, שמועמדות לאוסקר על עיצוב ההפקה הטוב ביותר עבורם צריכה להיות וודאית. סמטת הסיוטים מתהדר בסטים אותנטיים ומרהיבים, שכמובן מצטלמים היטב מבעד לעדשת המצלמה של לאוסטן. גם הודות לכך, הביקור באזורי ההתרחשות השונים בולט בייחודיותו בנוף הקולנועי.

סמטת הסיוטים הכניס רק כ-14.7 מיליון דולר ברחבי העולם, כרבע בלבד מתקציבו. כמו לא-מעט סרטים אחרים לאחרונה - בהם סיפור הפרברים של ספילברג או הדו-קרב האחרון של רידלי סקוט - זהו כמובן נתון מצער למדי, שכן אלו עבודות קולנועיות שנעשו על-ידי כמה מהיוצרים המובילים שפועלים כיום. אם סרט של גיירמו דל טורו, בהובלתם של שחקנים מהמדרגה הראשונה כמו בראדלי קופר, קייט בלאשנט ו-ווילם דפו, לא מצליח אפילו לכסות את עלויותיו - אנחנו בבעיה. במיוחד כשמדובר ביצירה אינטליגנטית ומרשימה שכזו.

---

אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.