- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
עודכן: 17 ביוני 2023
אם יש משהו שמפריע לי בחומוס פול טריילר, שיצא החודש לבתי הקולנוע, זה השם שלו. זאת אומרת, אוקיי, קלטתי אתכם, יש כאן שילוב שנון לכאורה בין החומוס, שהסרט אוהב לעסוק בו, לבין המשאיות שמהוות חלק חשוב בסיפור. אבל זה שם כל-כך מסורבל ולא ברור ואפילו מבלבל למדי (בעיקר כשנתקלים בו בהקשרים אינטרנטיים, ובטוחים שהמילה "טריילר" שייכת מן הסתם לטריילר של הסרט), אז חבל שלא קיצרו אותו. "חומוס פול" יכל להיות שם אלגנטי בהרבה, אבל זהו, זה כמעט הדבר היחיד הפריעו לי.
כי וואו, איזה כיף.
חומוס פול טריילר הוא קומדיית פשע ישראלית. כשאתם אומרים לעצמכם בראש "קומדיית פשע ישראלית" אתם בטח מדמיינים סוג של סרט בורקס עם אקדחים, משהו כמו מתחת לאף או הבורר. אבל חומוס פול, למרות נוכחותו המשמעותית של התבשיל האסלי בתסריט, בכלל מסתכל לכיוון אמריקה ובריטניה. הבמאי אסף קובורובסקי, שכתב את התסריט יחד עם יונתן ברק ואיתי ברקן, לוקח כאן השראה ברורה וניכרת מסרטיהם הראשונים של שני במאים: גאי ריצ'י (לוק סטוק ושני קנים מעושנים, סנאצ') ועוד איזה אזרח ישראלי טרי שאולי נתקלתם בו, קוונטין טרנטינו.
כיאה לאבותיו הרוחניים, העלילה כאן מהירה ועמוסה בדמויות ובהתרחשויות שאין מקום למנות את כולן. אפשר רק להגיד שהיא כוללת בין השאר שתי משפחות פשע, סוחרי נשק חרדים, מבריחים ערבים, אושיות אינסטגרם, את נמל חיפה, חתונה, שלוש מכולות, כמות כלי-ירי שמספיקה למדינה קטנה וזן סחלבים נדיר ויוקרתי במיוחד. כל אלה מתערבבים בקומדיה היפראקטיבית ושנונה של טעויות. כזו שמספיקה גם לקחת לקצה כל אחת ואחת מדמויותיה הלא-מאוד מאוזנות מלכתחילה, וגם לנהל דיון בנושאים ברומו של עולם, כמו שאלות על כוח ו-"ביצה קשה בחומוס - בעד ונגד".
חוץ מזה, את הסרט מרכיב קאסט ישראלי כמעט חלומי (קחו נשימה) - יניב ביטון, צחי גראד, מוני מושונוב, מיכאל מושונוב (אב ובן במציאות ובסרט), קרן מור, מנשה נוי (בעל ואישה ובמציאות ובסרט), תמאר נפאר ויובל סגל (נתן מהפיג'מות). במרבית המקרים, סרטים עם קאסט מרשים מדי הם דווקא סימן אזהרה, אבל לא הפעם: המפגש בין מיטב הכישרונות של התעשייה הישראלית מניב סצנות משותפות מענגות והחלקים הכישרוניים יוצרים יחד יופי של שלם.
כל הגורמים הללו משתלבים יחד לסרט סופר מהנה וקורע. מסוג הקומדיות המסחריות שהקולנוע הישראלי צריך יותר מהן: אלגנטית ונגישה, יומרנית בדיוק במידה, מטופשת אבל לא מעליבה את האינטליגנציה. בולטים במיוחד צחי גראד, שמשחק כאן תפקיד שונה למדי מהטייפקאסט הרגיל שלו ועושה זאת בהצלחה רבה, וקרן מור שמשליטה אימה כגנגסטרית חרדית ללא אלוהים.
על שני דברים בכל זאת אתקטנן: הראשון הוא הפסקול. המוזיקה בסרט מורכבת בעיקר משירי דיסקו משנות ה-70 ושירי סול וסווינג אמריקאים משנות ה-60. זה מאוד תואם לאפקט הריצ'י-טרנטינו כמובן, אבל אם כבר מגיירים את האחרון - מדוע לא להשתמש כבר במאגר שירי הפופ העבריים המטורללים, שתודה לאל, לא חסרים לנו? מתי כבר נראה סצנות אקשן בליווי שוקולד מנטה מסטיק? ואיך יכול להיות ש"חומוס מטמטם" לא נכנס לפסקול? חבל מאוד.
העניין השני הוא העריכה. חשוב להקדים ולומר שעריכה היא מקצוע כפוי טובה לרוב, ובדרך כלל שמים-לב אליה בעיקר כשהיא חורקת. לפי הקרדיטים, נראה גם ששני העורכים של הסרט הם חבר'ה ותיקים ומנוסים, ואף על פי כן, נדמה שסגנון העריכה, בעיקר בענייני קצב ומקצב, לא לגמרי מחובר לאופי הסרט. אחד האלמנטים הכי בולטים וזכורים בסנאצ' למשל, הוא אותה העריכה המטורללת והקופצנית, מלאת המשחקים, שדוחסת אירועים ארוכים לשתי שניות מהירות. בחומוס פול לעומת זאת, אירועים ארוכים כמו "משאיות נוסעות בכביש" או "משאיות מעמיסות סחורה", מוצגים בשלווה פסטורלית והמעברים בין הסצנות ובתוך הסצנות ערוכות בשגרתיות מבאסת. אין חובה בוודאי להסתמך על ריצ'י אחד לאחד, אך מהותי להבין את הז'אנר שבמסגרתו פועלים.
בשורה התחתונה, גם ההתקטננויות הללו לא באמת גורעות מהאיכות הכללית של הסרט וכמה שנהניתי ממנו. סרטים כאלה (ישראליים בעיקר) לרוב לא שורדים זמן רב בבתי הקולנוע, ולמרות זאת בשתי ההקרנות בהן הייתי האולם היה כמעט מלא. זה משמח מאוד ומעורר תקווה, אבל לצערי, במיוחד בתקופתנו אנו, עדיין אי-אפשר לחלוטין לסמוך על זה. אז לכו כל עוד אפשר - ותתכוננו לצחוק, והמון.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.
Comments