- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
הפרק שחותם את הטרילוגיה מתגלה כאכזבה. מדובר בסרט הרפתקאות חמוד, בעיקר לילדים, שנראה כמו ועושה קולות של "הדרקון הראשון שלי", אבל בפנים, בלב לבו – זה פשוט לא אותו הדבר.
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
את הביקורת הבאה על "הדרקון הראשון שלי 3: העולם הנסתר" קצת קשה לי לכתוב. קשה לי לכתוב אותה כי זה סרט, שכמו עוד איזשהו אירוע קולנועי קטנטן שמגיע בחודש הבא, מסכם כמעט עשור שלם של מסע סוחף וחוויות מרגשות ובלתי-נשכחות. זהו, לא יהיו יותר סרטים של "הדרקון הראשון".
אפילו יותר קשה לכתוב אותה, כי כסרט שחותם את המסע הוא פשוט התגלה כאכזבה. מי שעוקבים אחרי סרטי טרילוגיית האנימציה של אולפני דרימוורקס עוד מראשיתה, בשנת 2010, ודאי יודעים כמה תעוזה ונשמה היו בשני הסרטים הראשונים בה. "הדרקון הראשון שלי 2", הפרק הקודם, לא פחד לקחת פניות ומהמורות קשות בדרך – הכל כדי להעביר את הגיבור תהליך שישנה אותו, יגרום לו להתבגר ויצעיד אותו אל חיים בהם עם כח גדול באה אחריות גדולה.
בסרט הנוכחי, השלישי והאחרון כאמור, היקאפ הצעיר (ג'יי בארושל) כבר לא כל-כך צעיר. עכשיו הוא המנהיג של תושבי הכפר ברק – ויחד חבריו הנושנים וכמובן דרקונו האהוב שום-שן, הוא יוצא למשלחות הצלה של דרקונים משועבדים. שגרת חייו נהרסת כשהנבל הגנרי גרימל (פ. מארי אברהם, "אמדאוס") נכנס לעניינים ומנסה לעשות הכל כדי לחסל את שום-שן, דרקון הנייט-פיורי האחרון שנשאר בעולם.
בשונה מהסרטים לפניו, "העולם הנסתר" בוחר פעמים רבות בקיצורי דרך כדי להניע את עלילתו. הדבר גורם לדמויות להיראות שטחיות ולא מאפשר להן לעבור תהליך. עכשיו כן, ברור שמדובר בסרט אנימציה לכל המשפחה, אבל האם זה אומר שצריך לשפוט אותו לכף זכות בלבד עקב עובדה זו?
לטעמי, זה יהיה פסול. לא רק מפני ששני סרטי הזיכיון עד עתה הוכיחו לאילו שיאים הסדרה הזו יכולה להגיע, אלא כי באופן כללי סרטי אנימציה רבים, מאז ומתמיד, לא מזלזלים ואף מיועדים גם לקהל הבוגר.
מפאת ספוילרים לא אכנס לפרטים, רק אומר שבמקום לפתח ולהעמיק בדינמיקות הקיימות, הסרט מעדיף, למשל, להציג ריקודים של שני דרקונים במשך זמן נכבד מדי ממנו. ואם לא, אז להראות סצנות אקשן – אמנם גדולות, צבעוניות ויפות – אך כאלו שגונבות זמן מסך מהדברים החשובים באמת: הדמויות, המסע שלהן, החברות, הלב – המשמעות. אני מדבר עם הסרט על מהות והוא לוקח אותי לפרוצדורה.
כך או כך, "העולם הנסתר" הוא לא כישלון, רחוק מכך: האנימציה בו מרהיבה ולוקחת את דרימוורקס לפסגה, האקשן יפה ומרהיב, יש כמה רגעים מצחיקים ובסוף – גם אם הדרך אליו כמו נעשתה כלאחר יד – אי אפשר שלא להתרגש. כי הכל ממש שם, הדמויות שהתחברנו אליהן לאורך הדרך, הדרקונים, המסר, המוזיקה הכל-כך יפה ואפית של ג'ון פאוול (נשמעת כמו "משחקי הכס" לייט). באמת, הפסקול מדהים.
אבל לעזאזל, מדוע יש כל-כך הרבה קיצורי דרך? למה נראה כאילו מיהרו לגמור את הסרט הזה ולא השקיעו מחשבה בהחלטות קריטיות שהדמויות עושות? החלטות מהותיות שנדמות רנדומליות, כאלו של "אוקיי, סבבה, אז זה קורה עכשיו חבר'ה", למה? וזה גם לא שהיה חסר להם זמן, עברו כמעט חמש שנים מאז יצא הסרט השני. אז מה קרה? לא יודע, באמת שלא, אבל זה פשוט מאכזב.
אחד הפוסטרים ששוחררו לקראת צאת הסרט, מהווה את מה שרציתי לראות כאן: הווה אל מול עבר. נוסטלגיה אל מול המציאות הנוכחית. הבנה שהילדים שהיינו תמיד יהיו שם בזיכרון שלנו, שהם השפיעו על מי שאנחנו היום, אבל גם שצריך לדעת להתבגר, לשחרר ולהתקדם אל עבר יעדים חדשים בחיים.
במקום זה, קיבלתי סרט הרפתקאות חמוד, בעיקר לילדים, שנראה כמו ועושה קולות של "הדרקון הראשון שלי", אבל בפנים, בלב לבו – זה פשוט לא אותו הדבר. נו טוב, לפחות ילדים ייהנו.
דירוג סופי: 60 בקולנוע.
לכל העדכונים, החדשות והכתבות אתם מוזמנים להצטרף אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת הפייסבוק שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.