"מכסחי השדים: החיים שאחרי" - ביקורת סרט: נוסטלגיה כהלכתה

אחרי החידוש הכושל מ-2016, הבמאי ג'ייסון רייטמן מחזיר עטרה ליושנה: "מכסחי השדים: החיים שאחרי" הוא סרט הרפתקאות סוחף, מצחיק ומבדר בדיוק במידה הנכונה. גם אם הוא איננו חף מפגמים, מי שגדלו על הסרטים המקוריים ככל הנראה ייהנו ממנו מאוד.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

שנת 2021, בדומה לקודמתה, לא הייתה קלה לעולם. מהמצב הבטחוני, דרך המצב הכלכלי, מהמצב הפוליטי ועד לזה המדיני, כשמעל הכל מרחפת הקורונה והווריאנטים המשתדרגים שלה: העולם צמא למשהו מנחם - ומה מנחם יותר מנוסטלגיה? כמו המציאות החוזרת על עצמה, כך גם הקולנוע נוסטלגי השנה, עם חזרתם של הנסיך אקים ממגלה את אמריקה, גיבורי מטריקס, פרצופים מוכרים בספיידרמן: אין הדרך הביתה הקרב ובא וכן חבורת המכסחים במכסחי השדים: החיים שאחרי (Ghostbusters: Afterlife).

בשנות ה-80, מכסחי השדים היה אחד הזיכיונות הרווחים ביותר שרצו, כשבמרכזו סופרו קורותיה של חבורת מדענים (בכיכובם של ביל מארי, דן אקרויד, ארני הדסון והרולד ראמיס), ששמה לה למטרה להילחם ברוחות ובשדים מטילי אימה. בהוליווד כמו בהוליווד, קל יותר למחזר מלייצר משהו חדש, ולכן נעשו עם השנים כמה וכמה ניסיונות להחזיר את המותג המצליח לחיים. אך עם חיכוכים בין צוות הכוכבים, חששות הצוות ליפול לתהומות המחזור ומותו הטרגי של הרולד ראמיס ב-2014 - מכסחי השדים נשארו במלכודת הרוחות לתקופה ארוכה.

בניסיון להחזיר את המותג (ואת הכסף) לחיים, בשנת 2016 יצא סרט חדש בסדרה. עם קאסט נשי נוצץ, תקינות-פוליטית מזויפת והבטחה להציג את הדור הבא של מכסחי השדים (סליחה, מכסחות השדים), שם לעצמו למטרה הבמאי-תסריטאי פול פייג ליצור סדרת סרטים חדשה ורווחית. לרוע מזלו, הסרט כשל בקופות ונקטל בידי הקהל - והחלומות נגוזו.

דברים מוזרים. מכסחי השדים: החיים שאחרי | באדיבות פורום פילם

כעת, את המושכות לקח לידיו הבמאי ג'ייסון רייטמן (ג'ונו, ואז הגיעה טלי), שהוא במקרה גם בנו של איוון רייטמן, במאי הסרטים המקוריים. בצעד מתבקש ונבון, החליט רייטמן להמשיך את הסיפור של החבורה המקורית ולא להתעלם מקיומו של הסרט כחלק ממשפחת מכסחי השדים הוותיקה. כך, למעשה, הוא הצליח לגשר על הפערים ולהרים את הפרויקט לאחר שהיה תלוי באוויר.

כמו בלב המותג הקלאסי, גם במרכז הסיפור החדש ניצב תא משפחתי והערכים אותם מעבירים זקני השבט לבני הדור הצעיר. הסרט עוקב אחר קורות משפחתה של פיבי (מקנה גרייס), ילדה מבריקה עם אח מתבגר (פין וולפהארד) ואמה (קארי קון) שחייה בבלאגן. המשפחה נאלצת לעבור לחווה מבודדת בעיירה מנומנמת באוקלהומה, אותה קיבלה האם מאביה המנוכר שנפטר בנסיבות מסתוריות. תופעות משונות מתרחשות בעיירה מזה שנים, ופיבי משתפת פעולה עם המורה שלה למדעים (פול ראד) בניסיון לפענח את התעלומה. עד מהרה, מגלים השניים כי מלבד בית רעוע, חובות ומכשירים משונים, סבה של פיבי הוריש לה גם את הכלים הנדרשים להצלת העולם משדים הזוממים להשתלט עליו.

בניגוד לאותו חידוש מיותר מ-2016, שהתקיים בעולם נפרד מזה של הסרטים הראשונים, מכסחי השדים: החיים שאחרי נדמה כהמשך ישיר שלהם - דבר המורגש לכל אורכו. בין שמדובר בדמויות מוכרות (ומכוניות מוכרות) שצצות במהלכו, בין שאלו ציטוטים ידועים שמושחלים בצורה אלגנטית (כן, כולל השאלה המפורסמת) ובין שאלו ההומור והאפקטים, שמרגישים בחלקם כאילו הובאו ישר מהאייטיז.

כתוצאה מכך, כמי שצפה בסרטים הקלאסיים כילד ומכיר את העולם הבדיוני שהם בראו, עבורי החוויה הייתה מלאה בכיף ובנוסטלגיה ולא פעם עלה לי חיוך מכמות הקריצות והאזכורים שהכרתי. בריאיון עמו, אפילו רייטמן עצמו ביקש להדגיש שהסרט מחזיר את המותג למעריצים, ולכן אם אתם נמנים על מי שגדלו על הפרנצ'ייז - ככל הנראה החוויה שלכם תהיה זהה.

מצא את המטמון. קארי קון ופול ראד מתוך "מכסחי השדים: האחיים שאחרי" | באדיבות פורום פילם

בכלל, המילה "כיף" מרחפת באוויר לכל אורך הדרך. בראש ובראשונה, כי זהו סרט הרפתקאות מהסוג שכבר פחות עושים בזמן האחרון (לפחות אלו בלי גיבורי-על) ופשוט מענג לראות דבר כזה קורה. לאור המרדפים, הבדיחות והאקשן המותאם לכל המשפחה, ברור כי לא מדובר בסרט אימה (מכסחי השדים מעולם לא היו סרטי אימה) וגם ילדים בני 12 ייהנו ממנו (לא בטוח לגבי בני הגילים הקטנים יותר), ולכן הוא יכול בקלות להוות בילוי לכל המשפחה, במיוחד אם ההורים הם מעריצים.

עם זאת, בנוסטלגיה כמו בנוסטלגיה, הכל אהוב אבל הכל גם מוכר, ולכן אין מה לצפות לפיתולי עלילה וטוויסטים מפתיעים. הדמות שנראה לכם שתתאהב באחרת – באמת תתאהב בה; הדמויות שאתם מצפים שיופיעו – יופיעו; והרעים יעשו בדיוק מה שמצופה מהם, מהתחלה ועד הסוף. מעבר לכך, הדמויות גם כתובות באופן קלישאתי – צריך להרכיב מחדש נשק מסובך שהמציא דוקטור עם מלא תארים? הילדה בת ה-12 היא הגאונה לביצוע המשימה. הילד המתבגר שונא את הכל, השוטר לא יאפשר להציל את העולם כי "יש חוק" וכן הלאה. הנוסחא מוכרת ולא מחדשת, ואולי אם היו קצת הפתעות תסריטאיות שיוצאות מהשבלונה היינו מקבלים יצירה ייחודית יותר.

גם הבחירה לעבור מעיר עצומה ושוקקת חיים כמו ניו יורק למרחבים הפתוחים של אוקלהומה מתגלה כפחות מוצלחת. רוח רפאים שעפה במרחב פתוח זה פחות מגניב מאחת שצריכה לתמרן בין בנייני ענק, המוני אדם ברחובות והסנטרל פארק. כמו-כן, בשל השטחים העצומים, הרוחות כאמור לא פוגשות בהרבה אנשים והאפקט של יישויות על-טבעיות שמשליטות טרור ומהוות סכנה לעולם דועך כשאין את המאסיביות של העיר הגדולה. דבר הגורע מהסרט לעומת אבותיו הקדמונים.

ביסודו, מכסחי השדים: החיים שאחרי הוא מתנה למעריצי הסדרה, וקיומו נועד להחזיר את הקסם הישן ולאו דווקא לרענן יותר מדי. הסרט מלא בהופעות אורח ורפרנסים המעניקים לו ארומה נוסטלגית, והסוף שלו מרגש ומהווה מחווה נהדרת להרולד ראמיס המנוח. עבור מי שלא גדלו על הסרטים המקוריים, החוויה ככל הנראה תהיה צפויה ברובה, אבל היא עדיין מהנה בהחלט, משעשעת ומעבירה שעתיים נפלאות לניתוק הכרחי מהמציאות. מי יודע, אולי עכשיו יגדל פה דור חדש שיידע סוף-סוף למי צריך להתקשר.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.