"פורד נגד פרארי" - ביקורת סרט

"פורד נגד פרארי", סרטו החדש של גיימס מנגולד ("לוגאן"), משלב היטב בין סצנות מירוץ מרהיבות וסוחפות למרכיב אנושי בעל חשיבות שלא תסולא בפז. יתרה מכך, הוא ממחיש עד כמה יצירות קולנועיות שנוגעות בחלומות שלנו הן אלמותיות.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

לכל אחד ואחת יש חלום. איזשהו אידיאל לשאוף אליו ובבוא היום אולי להגשימו. מאז שאני זוכר את עצמי, יתכן שקצת אחרי, החלום שלי היה להיות במאי. ראיתי בעיני רוחי איך אני בורא את הסיפורים שלי – מעלה אותם על הכתב ולאחר מכן ממחיז אותם, כובש אותם מבעד לעדשת המצלמה הקרה, המתכתית והדוממת, שבתקווה תביא עם הזמן חום אנושי. צופים שיתרגשו, שיזדהו, הלוואי שיבכו, יצחקו או יזילו דמעה ויראו במעלליי חלק מעצמם. דבר-מה שייגע בהם שם עמוק בפנים.

קן מיילס, חצי מצמד גיבורי הסרט החדש "פורד נגד פרארי", גם הוא היה אדם חולם. הוא רצה להיות נהג מירוצים ולחיות מזה בכבוד, ולא משנה כמה חלון ההזדמנויות שלו הלך ונסגר. בהרבה מובנים, אני חושב שכל אחד מכיר איזה קן מיילס כזה: אדם עם ניסיון והבנה עצומים בתחומו, כישרון בלתי-נדלה ותשוקה אינסופית לייעוד הזה שיש לו בחיים, לתכלית שמצא לעצמו. אדם שלמרות הכל, גם לא מביא את יכולותיו וכישוריו לידי ביטוי ונותר מבוזבז. נתקע באיזו עבודה מעפנה רק כי אף פעם לא קיבל את ההזדמנות שהגיעה לו. למזלו של מיילס, מעצב המכוניות קרול שלבי הבחין והעריץ את הפוטנציאל הטמון בו, האמין בו והלך איתו עד הסוף אל מרוץ 24 השעות הצרפתי של לה מאן בשנת 1966.

מתוך "פורד נגד פרארי" | צילום: באדיבות פורום פילם

זהו למעשה הרקע לדרמת הספורט הטרייה של ג'יימס מנגולד ("לוגאן - וולברין", "הולך בדרכי"). סרט שככל שחולפים הימים מאז צפיתי בו אהבתי כלפיו רק הולכת ומתעצמת, גם אם בכל הנוגע לסרטי מירוץ אני עדיין מעדיף את RSH של רון הווארד. אין בו שום יומרות, שום דבר פורץ דרך, שום ניסיון להיות יותר מהביוגרפיה הפשוטה, אך הכל-כך עוצמתית שהוא – והאמת היא, לפעמים זה בדיוק כל מה שצריך. זה קולנוע במובן הטהור ביותר שלו או מדויק יותר לומר הטהור ביותר שאני זוכר משחר ילדותי. מהסרטים האלו ששבו אותי בקסמם לא על-ידי מניפולציות קולנועיות, כי-אם באמצעות המשחק, הבימוי, הצילום, העלילה, הישירות – בזכות האמת שלהם.

את מיילס מגלם כריסטיאן בייל בעוד תפקיד לתוכו הוא נבלע, שגרם לי שוב לשכוח שאני בכלל צופה בשחקן. הבנאדם שיחק את פאקינג באטמן, את משה רובנו ובשנה שעברה גם את דיק צ'ייני עב הכרס וברגע אחד, כאילו כלום, הוא מוריד 32 קילו ממשקלו והופך לחלוטין לאדם אחר – פיזית ומנטלית. לצדו, דיימון בתפקיד שלבי מענג בהופעתו המוצלחת ביותר מאז "להציל את מארק וואטני" וכששניהם יחד על המסך הכימיה מתפרצת, הדקויות במשחקם מעוררות הערצה והשמחה רבה. נוסף אליהם, נהדרים כאן גם הילדון נואה ג'ופ ("פלא"), ג'ון ברנטל תותח-על בתפקיד משנה קטן ומצוין, ג'וש לוקאס בקמבאק עם דמות מעונבת בשם ביבי וזקן השבט טרייסי לטס ("ליידי בירד") בתפקיד הנרי פורד.

מתוך "פורד נגד פרארי" | צילום: באדיבות פורום פילם

ובנקודה זו, נדמה לי שראוי להתייחס לאחד הרעיונות המרכזיים ביצירה: האדם הקטן, בן מעמד הפועלים אל מול התאגיד המנופח, המפלצתי והכל יכול. האדם החולם, המבצע, העמל, השחוק אל מול ההנהלה המפונפנת, הנצלנית, הבוס הגדול שלפעמים גם לא יודע כלל מה קורה בשטח (כמו שהסרט מדגים באחת הסצנות המשעשעות ביותר בו). "פורד נגד פרארי" לא מזמן בשורה חדשה עם הרעיונות הללו ולעיתים הוא חורק בדרכו להמחשתם, אולם הוא מציג אותם בחן רב, תוך השקעה מעודנת ומסוגננת בעולמם הפנימי של גיבוריו ויצירת הזדהות עמם.

בסופו של דבר, הוא משלב היטב בין סצנות מירוץ מרהיבות וסוחפות למרכיב אנושי בעל חשיבות שלא תסולא בפז. בעיקר, נדמה לי, הוא ממחיש עד כמה יצירות קולנועיות שנוגעות בחלומות שלנו הן אלמותיות. בין אם מדובר במתופף שרוצה להגיע לפסגה ומקריב כמעט הכל בדרכו רצופת התלאות, בשחקן מזדקן שימי הזוהר שלו חלפו והוא מנסה להמציא עצמו מחדש, ברקדנית מחול ששואפת לגעת בשלמות, במתאגרף שלא יבייש את מורשת אביו או בנהג מירוצים שיוכיח ברגע האמת כמה צניעות, ענווה וטוב-לב קיימים בו.

"פורד נגד פרארי" הוא סרט על התשוקות שבוערות בתוכנו. על הדרך שלנו לממש אותן גם אם לפעמים נדמה שזה בלתי-אפשרי. על החלום ועל הגשמתו.

דירוג סופי: 80 בקולנוע.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.