- 4 באוק׳ 2023
- 28 בספט׳ 2023
- 21 בספט׳ 2023
- 13 בספט׳ 2023
בהגדרה היבשה והבסיסית ביותר – "חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא סרט לא-משהו. לפני שאתייחס לסיבות לכך, הייתי רוצה לחזור שנתיים אחורה, אל הסרט הקודם שגם החל את סאגת סרטי הפריקוול/ספין-אוף של "הארי פוטר".
לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!
"חיות הפלא והיכן למצוא אותן" הראשון, באותה ההגדרה היבשה, הוא סרט טוב. מאוד נהניתי ממנו, כי כסרט אקספוזיציה לסדרת סרטים חדשה בעולם הקוסמים – יש בו הצגה יפה של הדמויות; גיבור מוזר, מעורר אמפתיה ובעל לב רחב. יש לו התחלה, אמצע וסוף ברורים ולמרות קטעי פילר פה ושם, שאף הם היו משעשעים, הוא בהחלט שומר על סיפור הליבה שלו ועל רצף עלילתי מבדר, מותח וערכי.
"הפשעים של גרינדלוולד" נופל כמעט בכל אחד מהאספקטים האלו. הוא נפתח עם סצנת אקשן מלהיבה וסוחפת (מאה נקודות לגריפינדור וכו'), וכמעריץ ותיק אעשה שקר בנפשי אם אגיד שלא עברה בגופי צמרמורת קלה כשהופיע שם הסרט וברקע אחת המנגינות האהובות מסדרת הסרטים.
אבל ככל שהוא ממשיך, התסריט המזעזע שלו נחשף במלוא תפארתו ואיתו גם הבימוי העייף-משהו של דיוויד ייטס. זה כבר הסרט השישי שייטס מביים בעולם הקוסמים, מאז "הארי פוטר ומסדר עוף החול" הוא לא הוחלף, והוא עתיד גם לביים את שלושת ההמשכים הנוספים של "חיות הפלא".
לא בטוח שזה רעיון כל-כך מוצלח, כי ניכרת מידה משמעותית של לאות בבימוי שלו. הדבר מתבטא למשל בסצנה הראשונה בה רואים את דמבלדור (ג'וד לאו). במקום להיות מרגשת או גדולה, היא פושרת וסתמית נורא וכך גם תפקידו של הקוסם הדגול בכל הזמנים לאורך הסרט – חסר תכלית. אותו הדבר מתבטא גם כשרואים את נגיני, שנדחפה לסרט ממש ללא סיבה ואין לה פה שום תפקיד חוץ מלומר "היי תראו, זאת מי שתהיה יום אחד הנחשה של וולדמורט. תתרגשו!".
זה ממשיך עם מסרים שממש מאכילים בכפית, מה שנקרא "לתוך פרצוף שלך". אם הסרט הקודם דגל בקבלת השונה ובגישת "האחר הוא אני", הנוכחי רוצה לקחת הכל מהכל – פה כאילו-ביקורת על היחס ללהט"בים, שם התייחסות לשואה ועל כך שגרינדלוולד נראה כמו היטלר רק עם שיער "מאגניב" אין באמת מה להרחיב.
הכל כל-כך צועק "תראו כמה חינוכיים וערכיים אנחנו", עד שכבר אין חשיבות לכלום. הסרטים הקודמים עסקו באותם רעיונות שכבר מיצו עצמם מעל ומעבר, אבל הם לפחות עשו זאת בצורה מעודנת והדרגתית.
אם אתם מעריצים אדוקים של "הארי פוטר", כמוני היי שלום, וגדלתם על הסרטים האלו מתחילת שנות האלפיים, כמוני היי שלום שוב – אין ספק שיהיו פה קטעים שירגשו אתכם, שילהיבו אתכם. כי בכל מה שמסביב, הקסם עדיין קיים. מרחף לו שם באוויר. וכן, סצנות מסוימות בתוך כל הבלאגן הזה מצליחות באמת ובתמים להדהים ולשחזר את מה שהפך את סרטי "הארי פוטר" לתופעה עולמית.
אבל במרכז, בכל הנוגע למה שעושה את הסרטים האלו קסומים כל-כך, יש בעיה חמורה. ברמה שאפילו קשה לי להגיד על מה הסרט הזה היה בכלל. יש את ניוט, הוא נוסע לפריז כדי לעצור את גרינדלוולד שברח מהכלא. בדרך מצטרפים אליו החברים מהסרט הקודם ועוד מישהו בשם יוסוף, ועכשיו במשך שעתיים בואו תראו דמויות שלא ממש איכפת לכם מהן עושות דברים לא מאוד מעניינים.
הדמויות שטוחות (אפילו ניוט) והיחסים ביניהן דלים, יש יותר מדי קווי עלילה סתמיים למטרות התרפקות על נוסטלגיה בלבד, האקשן לוקה בחסר וחוץ ממערכת הסיום, בה ג'וני דפ מוכיח שהוא אכן ראוי לגלם את גרינדלוולד, שום דבר לא באמת עובד. אם סצנה בה רואים לראשונה אישה זרה ונמוכת קומה מרגשת יותר מהפעם הראשונה בה נפגשים שוב עם דמבלדור – יש כאן מחדל מובהק.
עצוב לומר את זה על רולינג ובכל זאת – בפעם הבאה, בסרט הבא, היא צריכה לזכור שמה שהופך סרט לטוב הוא קודם כל הסיפור. סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. לכל אחד מסרטי "הארי פוטר" היה כזה. הקונפליקט הסופי מול נבל העל היה בלתי-נמנע, וכולם ידעו שהוא יגיע בסוף הדרך, אך כל אחד מספרי ומסרטי הסדרה עמד בפני עצמו כאפיזודה אחרת, עם התפתחות, מבנה וסיפור מסגרת ברורים מאוד.
"חיות הפלא: הפשעים של גרינדלוולד" הוא פשוט עוד פרק ממוצע בסדרת טלוויזיה. ולאור הרמה הגבוהה של הרבה מסדרות הטלוויזיה היום, יתכן שאפילו זאת מחמאה בשבילו.
דירוג סופי: 50 בקולנוע.
לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.