"הנהגת של מר יוסוקה": קולנוע איטי לא מוכרח להיות מרוח

בתוך "הנהגת של מר יוסוקה" - המועמדות הכי מפתיעה בטקס האוסקר הקרוב - מסתתר חצי סרט חכם ויפהפה. חבל רק שהוא נאלץ לסחוב את החצי השני כמו חליפת שומן מסורבלת.

להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו! 

כל מה שטוב וכל מה שמתיש בהנהגת של מר יוסוקה (Drive My Car), סרטו של המועמד לאוסקר ריוסוקה המגוצ'י, מגולם באופן סמלי ב-10 הדקות האחרונות שלו.

הגיבורים נמצאים באולם תיאטרון ועל הבמה מוצג המחזה הקלאסי הדוד וניה של אנטון צ'כוב, המחזה שבבימויו עסק גיבור הסרט יוסוקה (הידטושי נישיג'ימה). השחקנית שמופיעה מגישה את מונולוג הסיום של המחזה - "על החיים ועל המוות" - בצורה ייחודית ומרגשת, ומסכמת בצורה מיטבית גם את תמות הסרט כולו. הקטע מסתיים, הסרט מתפוגג בפייד טו בלאק איטי והעיניים כבר מצפות לקרדיטים שיעלו.

אלא שעל המסך עולה פתאום עוד סיקוונס קצר, שלא ברור מה הצורך בו. אם יש איזושהי מטרה להופעתו – חיבור תמטי, קידום דרמטי או משהו שלמדנו על הדמות - מודה שהיא חלפה לחלוטין מעל ראשי.

וזה בדיוק העניין. הנהגת של מר יוסוקה הוא סרט מצוין ונוגע-ללב - של בערך 100 דקות. הוא עוסק בגיבור המסוגר (שבכלל מכונה לאורך כל הסרט קאפוקו, כשם משפחתו) שלא מתגבר על מות אשתו ועל הרומנים שניהלה מאחורי גבו. אחרי שהוא נשכר לביים הפקה רב-לשונית של הדוד וניה בהירושימה המודרנית, מפיקי ההצגה מתעקשים להצמיד לו נהגת צעירה שתסיע אותו לכל מקום.

סעי לאט. מתוך "הנהגת של מר יוסוקה" | באדיבות בתי קולנוע לב

הנהגת, ששמה מיסאקי (טוקו מיורה), היא אגוז קשה לפיצוח בעצמה. הנסיעות עוברות תחילה בשתיקה, מלוות רק בקול אשתו של יוסוקה, שהקליטה עצמה מקריאה את הדוד וניה. כמובן שבדרך השניים נפתחים אחד אל השני ולעולם, יוסוקה משלים עם העניינים הבלתי-פתורים שהיו לו עם אשתו ומצליח להתחבר אפילו לשחקן שניהל עמה רומן וכעת מככב בהצגה שלו (מאסאקי אוקדה, שמונולוג שלו במהלך סצנת נסיעה ברכב מהווה בלי ספק את הרגע החזק של הסרט). גם העבודה על המחזה מוציאה מהסרט כמה רגעים מתוקים במיוחד - וסצנת הסיום, כאמור, בראשן.

בסך הכל, מהלך לא ייחודי במיוחד, אבל כזה שעשוי כהלכה ומייצר סרט מתוק והומני מאוד, בדומה לקודה (Coda) שצובר כעת מומנטום מפתיע לקראת האוסקר (עוד בדומה לקודה, גם יוסוקה משלב עיסוק מפתיע בחירשים ובשפת הסימנים). אם רק בכך היה מדובר, הייתי כותב בקלות שכל המועמדויות של הסרט בטקס הקרוב מוצדקות (התסריט המעובד, הבמאי, הסרט הבינלאומי ואפילו הסרט הטוב ביותר), מכריז עליו כעיבוד נפלא לסיפור לא-מהגדולים של הסופר היפני הרוקי מורקמי - וממשיך הלאה.

האמן המיוסר? מתוך "הנהגת של מר יוסוקה" | באדיבות בתי קולנוע לב

הבעיה היא שחוץ ממאה הדקות הללו, התסריט מתעקש לשלב עוד ועוד סצנות מיותרות ולהאריך את עצמו לאורך מפלצתי של שלוש שעות. עוד סצנה ארוכה של חזרה להצגה שלא תורמת כלום, עוד סצנה של ארוחת ערב שיש בה רגעים יפים אבל נמשכת הרבה מעבר לצורך, ושלא נדבר על האקספוזיציה שלוקחת 40 דקות שלמות ורק בסיומה מכניס הבמאי את כתוביות הפתיחה (בחירה מקורית אבל גם תמוהה). אני אדם חיובי במהותי, אך במהלך הצפייה מצאתי את עצמי משדר מסרים לאשתו של יוסוקה שתואיל בטובה למות כבר כדי שנוכל להתחיל באמת את הסיפור.

המריחה הלא ברורה הזו הופכת לעיתים את הסרט ממהנה למעיק, ממרגש למתיש ומיצירה שזוכרים בחיבה לקולנוע שיוצאים ממנו בריצה לשירותים תוך כדי התהיה "למה בעצם?". כשמשווים אותו לחומר המקור התמונה מבלבלת אפילו יותר: הסיפור הקצר עליו הוא מבוסס, מתוך הספר גברים ללא נשים, מרגיש כמו טיוטה ליצירה ארוכה יותר שהסופר פשוט נטש באמצע - הוא נקטע בחדות רגע אחרי האקספוזיציה ולפני פיתוח דמויות משמעותי. הסרט לוקח את הסיפור ומוסיף לו המון משל עצמו: רוב התוספות טובות, אבל נראה שכדי להתגבר על מגרעות הסיפור הקצר, הסרט הגיב בדיוק באותן מגרעות, רק מהצד השני.

אם הייתי יכול לתת דירוג לחלק הטוב של הסרט, הוא היה עומד על מעל ל-80. אם הייתי צריך לדרג רק את החלק השני, הוא היה מגרד את ה-50, לכן אמצא נקודת אמצע ואפרגן במעט. כצפייה משלימה, מומלץ בחום לצפות בסרט הדרום-קוריאני בערה (Burning) מ-2018, שמדגים כיצד אפשר באמת לעבד את מורקמי לכדי חוויה קולנועית חזקה וגם מורכבת.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.