"דוקטור סליפ" - ביקורת סרט

אחרי יצירות כמו "מי מתגורר בבית היל" ו"השער", מייק פלנגאן מוכיח פעם נוספת שהוא מבמאי האימה המסקרנים שפועלים כיום עם "דוקטור סליפ" – המשכון ראוי לאחת מאבני הדרך הבולטות בז'אנר: "הניצוץ".

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

אין זה דבר טריוויאלי ליצור סרט המשך לאחת היצירות הקאנוניות ביותר בקולנוע לדורותיו, במיוחד כשחלף זמן רב כל-כך מהסרט המקורי. לפני שנתיים, דני וילנב ("סיקאריו", "אסירים") עמד באתגר בגבורה רבה עם "בלייד ראנר 2049" – סיקוול שבעיני רבים אפילו לא נפל מקודמו. אבל בכך בערך מסתכמות הדוגמאות לסרטים גדולים שזכו לפרק נוסף למעלה מ-30 שנה אחרי צאתם (אלא אם כן מחשיבים גם את טרילוגיית "מלחמת הכוכבים" הנוכחית). זה פשוט לא קורה.

"דוקטור סליפ" מתרחש ברובו בימינו, שנים רבות לאחר אירועי "הניצוץ". דני טורנס, אותו מגלם באיפוק ובקור-רוח מופלאים יואן מקגרגור הנהדר, הוא כבר לא הילד החמוד שכתב "redrum" על דלתות לבנות בעודו מחזיק סכין בידו, ונשמע כמו כל מי שאי-פעם ניסו לעוות את קולם בעודם ממלמלים לתוך מאוורר. עכשיו הוא כבר אדם בוגר, עם בעיות שתייה והרגלים רעים – אפיונים שמאזכרים היטב את הופעתו של מקגרגור ב"טריינספוטינג" וממחישים אף יותר את ההברקה בליהוקו.

מתוך "דוקטור סליפ" | צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט

הסיפור מתקדם בכיוונים מפתיעים, רפלקסיביים ומזעזעים כשלתמונה מצטרפת חבורה סדיסטית ומסתורית בהנהגתה של רוז (רבקה פרגוסון בעוד תפקיד מצוין והפעם מצמרר ופאם פאטאלי למדי). בקו עלילה שלישי, נפגוש גם ילדה בשם אברה – שחקנית צעירה ומחוננת בשם קיילי קארן בהופעתה הקולנועית השנייה בלבד – לה כוחות על-טבעיים דומים לאלו של דני. כל העלילות כמובן נשזרות בסופו של דבר אלו באלו – ביצירה שמרשה לעצמה להיבנות טיפין-טיפין, תוך הקפדה יתרה על פרטים, מחוות מרגשות עד דמעות לעבודתו המקורית של קובריק ושאלות פילוסופיות ומוסריות אישיות וחברתיות גם יחד.

אף על פי כן, אל תטעו: לרגע לא מדובר בסרט שמנסה לחקות את "הניצוץ". למעשה, פלנגאן מבריק במיוחד כי הוא שאף ליצור משהו שונה, משהו משלו. במקום לנסות להידמות ולהתחקות אחר העבר, הוא אמנם מוקיר, מערך ומכבד אותו מאוד, אך יוצר סוג-של סרט ערפדים ראליסטי, מגובש ובעיקר בוגר. כזה שזונח את האימה הפסיכולוגית-קיומית של קודמו ובמקום מתרכז בבניית עלילה מוקפדת, בסיפור שללא האלמנטים הבדיוניים היה עובד מצוין גם כדרמת-פשע מקורקעת ונוקבת.

לא פעם ולא פעמיים "דוקטור סליפ" נעזר בקיצורי-דרך כדי לעורר חוויות אמוציונליות חזקות, דבר שבנקודות מסוימות מרגיש מאולץ ופוגם בערכה של החוויה. אך בהסתכלות על התמונה המלאה – החל מעבודות המשחק המעולות, דרך השימוש הנפלא באמצעי המבע הקולנועיים וכלה בלקחים הנוגעים לאובדן ילדות, יחסי הורים-ילדים ו"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – מדובר במעשייה מסעירה, מלהיבה וחכמה שבהחלט שווה לתת לה צ'אנס ולהתמסר אליה.

דירוג סופי: 80 בקולנוע.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.